מחנה חיים חלק א רצז

יתנה בו ע"מ לא פעלה נתינה השנית כלל וע"כ אי אפשר להתנות עכשיו ע"מ שלא תנשאי לפלוני ודוק [וידעתי שיש לפקפק דשני נתינות פעלו רק גירושין אחד ובכח גירושין הנ"ל התיר אותה עכ"פ לכל העולם רק על איש א' בתנאי דע"מ דע"כ המה אחד דהא מגרש בגט אחד פעמים וע"כ דנתינה השנית רק שארית כריתות הראשון וא"כ לא דמי למאי דחידשו תוס' ופנ"י דשם יהי' גירושין ולא השיגה האשה היתר נשואין אבל כאן בכח כל הגירושי' יש לה היתר נשואין בכל זאת נ"ל כיון דצריך עכשיו נתינה חדשה לעשו' כריתות נגד חלק המשויר באישות לגבי האי חוץ דנשארת אשת איש על חלקו כמבואר ברשב"א דאם בועל אותה איש אחר בועל אשת חבירו אם לא נאמר פקע כר"א א"כ צריך שם כריתות לפעול היתר בפועל נגד איש אחד ודו"ק]

וזה ניחא אי צריך קרא לרבנן למענו חוץ אבל מסברא הי' חוץ מהני א"כ לא נוכל ללמוד מן ויצאה והיתה רק זאת שאין בגט בחוץ כח הויי' אבל האישו' נפסק גם לרבנן אבל אם נימא דחוץ ממועט מסברא דאין זה כריתות ולא צריך קרא א"כ בודאי נשאר אפי' איסור האישות בגט אשר נותן בכח חוץ ומדויק שפיר בברייתא שנקטו לא נחלקו חכמי' עם ר"א בחוץ דאינה מגורשת לשון חכמי' מחכי' אם לא נחלקו בחוץ דלכ"ע חוץ פסול מסברא אז בחרו לשון בחוץ דאינה מגורשת ולא נקטו בחוץ שאסורה ודוק [ועיי' רשב"א סוף הסוגי' פלוגתא אי חוץ פועל אפי' ריח הגט ומובן לפי דברי וק"ל]

(ב) בגמ' בעי ר"א בקידושי' היאך תיבעי לר"א תיבעי לרבנן ע"כ לא אמר ר"א אלא דכתיבי קראי אבל הכא קנין מעלי' בעינן א"ד ויצאה והיתה תיבעי לרבנן ע"כ לא אמרי רבנן הכא אלא דבעי' כריתות וליכא אבל התם קנין כל דהוא א"ד ויצאה והיתה לבתר דאיבעי הדר פשט בין לר"א ובין לרבנן בעי' ויצאה והיתה יעו"ש בסוגי'

והרמב"ם פ"ז מאישות הל' י"ג כ' וז"ל האומר לאשה הרי את מקודשת לי חוץ ופלוני כלומר שלא תאסור עליו אלא תהי כאשת איש על כל העולם ולפלוני כפנוי' הרי זו מקודשת מספק עכ"ל והוא פלא בכפלים (א) קו' הרה"מ הלא אמרו בגמ' דדרשי' ויצאה והיתה וא"כ כמו דחוץ לא מהני בגט כרבנן ה"ה דלא מהני חוץ בקידושין וצע"ג (ב) קו' לח"מ אי הרמב"ם סובר כאביי שאת"ל איתא לדר' אבא הילכתא היא א"כ הי' לו להביא דין זה בה' יבום באשת שני מתים וצע"ג

ונלע"ד לתרץ בעזה"י דלכאורה קשה לי איך פשטו דלר"א אמרי' ג"כ ויצאה והיתה ומהני קידושי חוץ דילמ' באמת אין אישות אלא בכולו דאין אישות לחצאין רק בגט לא יהי' לחצאין דהא כיון דמגרש לרחוקה קאי והמקדש בא לקרב אז יש בסברא דפקע אישות דראשון ונגמרו קידושי' דשני ויהי' לו כל האישות לכן מהני גנו בחוץ דכל תכלית הגט שתנשא לאיש ויהי' לו כל האישות אבל בקידושי' בחוץ שאז אם בא אחד וקידש אותה יש לכל א' בה קנין לחצאין דהא שניהם לקרובה באו כמבואר בתוס' ולכן לא מהני קידושי חוץ וכי תימא ויצאה והיתה זה אינו דיש סברא גדולה בין קידושי' לגירושין כמו דלא אמרי' ויצאה והיתה שתהי' קידושי' בע"כ של אשה יען דיש הבדל לגירושי' שבעל מסלק ממונו וקנינו כמבואר ברשב"א גיטין דף ע"ה ובין קידושי' שבא לקנו' את האשה ואין קנין אלא מדעת המקנה וה"ה כאן יש הבדל גדול בין קידושי' לגירושין ולא שייך היקש ועיי' בבית מאיר סי' קל"ז בחרשת וצע"ג

אמנם לק"מ דהנה ר"א דסובר דחוץ מהני ומודה דאם נתארמלה מותרת להאי חוץ הוא הטעם יען דפקע האישות מבעל הראשון דאל"כ איך יבעול אותה בעל השני הא משתמש בצד אישות כמבואר בתשו' הרא"ש הובא בהגה"ת אבני מלואי' סי' קל"ז יעו"ש שביאר זאת באר היטב וא"כ מסתבר שדוקא בשעת נשואי' או בבעילה ראשונה אחר הנשואי' אז נפקע אישות דראשון והיינו שפי' בתוס' נתרוקן לו האישות אחר שכבר נהג בה אישות נתרוקן לו גם אישות דראשון אבל בודאי בשעת קידושי' עדיין לא נתרוקן לו אישות דראשון דכל זמן שלא קנה אותה והויה אשתו לא שייך לומר דחלקו יהי' חזק לפקוע אישות דבעל ראשון דהא עדיין אינה עומדת לבעילה ובאמת אסור לעשו' קידושי ביאה ואם בעל עשה בעילת אשת איש דבשעת קידושי' אין כחו גדול שיכול לפקוע אישות דראשון רק אם בעל אחר הקידושין כנ"ל וכן משמע לשון הגמ' מודה ר"א שאם נשאת לאחר ונתאלמנה שמותרת לזה משמע נישואי' דוקא אבל אם רק נתקדשה לאחר ונתארמלה אינה מותרת לזה שנאסרה עליו ודו"ק

ולפ"ז נ"ל דלעולם נשאר באשה הנ"ל צד פנוי' דבעל שני לא יוכל לקנות אותה לגמרי דא"א לבעל שני לקדש אותה פעם אחר לקנות גם חלק הנ"ל אשר נשאר אצל בעל הראשון אז בגירושין שלו ונפקע עכשיו בשעת נשואין דהא בלא"ה אסורה אכ"ע מכח קדושי' ראשונים אשר עשה ואין בקידושי' השניים כח לאסור על שום אדם כמובן ובכח קידושי' הראשונים לא הי' באפשרות להקנות גם חלק זה דהא חלק זה הי' של בעל הראשון ואיך אפשר לה לעשות עצמה כהפקר לגבי המקדש עיי' ר"ן נדרי' דף כ"ט שזה הוא פעולת האשה גבי קידושי' וא"כ קדושי' של בעל שני הווין רק קדושין לחצאין שלעולם יהי' נשאר חלק פנוי' לגבי בעל הראשון אשר לא נכלל בכלל קדושי שני

ולכאורה תקשי א"כ לשיטת הרמב"ם פ"ד מאישו' דאיסור פנוי' הוי לאו דאוריי' וא"כ איך יבעול אותה בעל שני הא נשאר צד פנוי' שאסור לו בלאו דוגמת חקירת הרשב"א דהשני שמקדש בחוץ פועל איסור לבעול אותה דכל אחד משמש בצד אשת איש וצע"ג

ואחר העיון לק"מ דפנוי' אסורה מכח מופקרת יען דכל איש שבעולם יכול לבעול אותה א"כ נחשבת כקדשה וכזונה אבל כאן שרק בעל שני יכול לבעול אותה דכנגדו ליכא באשה הנ"ל איסור אשת איש אבל כל העולם לא יכול לבעול צד פנוי' הנ"ל אפי' בעל הראשון לא יכול לבעול צד פנוי' הנ"ל מכח צד אשת איש שיש בה א"כ ממילא הותר חלק פנוי' לבעל שני בבעילה דאין בזה איסור קדשה ומותר לו חלק פנוי' וליכא בו סרך איסור כלל והבן זה כי חדש וישר הוא בעזה"י

ואם כן מיושב קו' הנ"ל דהא לר"א דרשי' ויצאה והיתה לאיש אחר אפי' לא התירה אלא לאיש אחר וכיון שהי' גט בתורת חוץ א"כ ממילא הי' קידושין של בעל שני קנין לחצאין דהא נשאר אישות אצל בעל ראשון כנגד אותו איש החוץ ומוכח דגם בקידושי' מהני קנין לחצאין וק"ל

אבל בודאי עדיין נשאר ספק הגם שאם קידש אחד אשה ואמר חוץ מראובן דמהני לר"א הגם שהוא קנין לחצאי' אבל אם בא אח"כ ראובן הנ"ל וקידש את האשה אם קידושיו תופסי' בה דבשלומא הראשון יבא ע"י קידושין שיוכל לבעול את האשה דהגם שיש בה צד פנוי' זה לא מזיק דלא גרעה ממיוחדת דמותרת ומכ"ש כאן דלא יוכל אדם לבעול אותה מצד אישות שלו אבל השני הוא מקדש אשה שאינה ומותרת לו בבעילה ואפי' למ"ד קדושין שאינן מסורי' לביאה הוין קדושין שם ליכא עכ"פ חסרון בקנין דהא קנה כל הגוף רק שם איסו' מפסיק וגם שם מה שאינה ראוי' לבעילה אינו מכח שם אישות אבל כאן שם אישות של חבירו מפסיק בקדושיו [דוגמת סברא של הגמ' בע"מ שלא תנשאי לפלוני לא הוי כשאר תנאי דעלמא דלא שייר בגט הכא שייר בגט ה"ה הכא כאן יש שיור בגוף פעולת הקדושין וק"ל] ולא הוי קנין טוב יען דיש חסרון בקנין ודו"ק: