מחנה חיים חלק א רצו

ותי' וז"ל וי"ל התם בגירושי' כיון שהתחיל לנתקה על ידי שנשאת לאחר מנתקה לגמרי אבל הכא שבא לקדשה ע"י שנתקדשה לאחר לא נתקה עכ"ל הכוונה נ"ל דבשלומא בגט אין מחשבת המגרש שאומר חוץ יען שחפץ בקרבות האישו' של האשה דהא היא אשתו ומי יכוף אותו לגרשה וגם הלא הוא מתירה לכל העולם אם כן נראה עין בעין שמרחק לאישות רק הוא מקפיד שלא להתירה להאי איש אשר אומר עליו חוץ מזה שלא תהי' מקורבת לו אבל האיש הבא לקדש את האשה הוא חפץ בקרבתה ומבקש לבעול אותה ומי מעכב שלא יכול לבעול מכח צד האישות הוא החלק אשר נשאר אצל המגרש אשר הקפיד חוץ מפלוני תהי' אשתי עי' רשב"א בחדושיו בזה א"כ המגרש אשר לא חפץ בעצם בצד האישות נפקע לגבי מקדש את האשה שהוא בא לקרב ומעוכב ע"י השיור א"כ נפקע ונתרוקן אצלו שלא יהי' לו עיכוב בקרבות שלו אבל בקידו' דשניהם מקדשי' ובאי' לקרב את האשה לעצמן אז מאי אולמי חלק מקדש של השני מחלק המקדש הראשון ושניהם קיימי' והבן זה

אמנם אם אמרי' רק פקעי בעבור שמעכב באישות הנ"ל הבעילה של השני אז די אם נאמר שפקע האישו' גם מהאי חוץ אבל להביא מיד היתר קדושי' לגבי האי חוץ אי אפשר דהא גם המקדש השני בא לאסור את האשה שלא תוכל להיות אשה של האי איש אשר הותנה עליו בגט הראשון בחוץ והלא אסר האשה אפי' על כל עולם שלא יכולה לקבל קידושי' משום אדם ומהכ"ת נימא שיפעל מיד שתהי' ראוי' להתקדש להך חוץ אבל אם מגרש אח"כ הבעל שני או שימות מתיר אותה לכ"ע בקידושי' אז יש בכח היתר שלו גם היתר נשואי' להך איש חוץ כאשר הוכיח בקונטרס של בן הפלא"ה ז"ל מפסוק לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה וקשה אם לא התירה אלא לאחד והוא מת איך יקדש אותה בעלה הראשון הא הקדושי' לא מהני דבלא"ה אסורה לכ"ע יעו"ש וע"כ דאז בשעת מיתה נתרוקן לו כל הכח אפי' להתירה בנשואי' לאיש אשר התנה עליו בעל הראשון חוץ ממנו והבן זה

אך הא גופא פלא בשלומא אם לא אמר חוץ אלא נגד איש אחד אז הוי בסברא דנאמר נתרוקן דהא התיר אותה לכ"ע אבל אם לא התירה אלא לאיש א' א"כ גט דומה לקידושי' דכאן ג"כ הי' יכול לקדשה על כ"ע ואמר חוץ מאיש א' ובגט ג"כ חפץ עוד בקרבות האשה רק לגבי איש א' אינו מקפיד ומנ"ל דמהני חוץ אפי' לא התירה אלא לאיש אחד דילמא דוקא אם לא אסרה אלא לאיש א' וצע"ג ועוד בשלומא לכרות כח אחד היינו היתר זנות ולהשאיר כח אחד היינו איסור נשואין זה הוא מסברא אבל לפעול עוד מן כח השני היינו היתר נשואין לגבי אחד ולהיות נשאר באיסור נשואין לגבי כ"ע שפועל חציון בכח אחד מנ"ל הא

ע"ז השיב הירושלמי ילפי' מן מיתה שמתיר ומחצה הכוונה נילף מן יבמה דמיתת הבעל מתיר האישות דמי שבועל יבמה בודאי אינו בועל א"א להמית אותו ולהתיר קידושי' שתהי' לו לאשה פועל דוקא לגבי היבם אבל לכ"ע לא יכולה להיות אשה בקידושי' א"כ מצינו דמיתה מפקיע איסור אישו' ובכח שני רק מחצה ה"ה יש אופן זה בגט שמפקיע מיד לגבי כ"ע שהמה באיסור חוץ האישות אבל היתר קידושין רק לגבי איש אחד וכשם אם היבם מגרש אח"כ או מת מותרת לכ"ע ה"ה גבי חוץ אחר מיתת בעל שני או גירושיו מותרת אפי' בנשואין לגבי אנשים הנאסרי' בחוץ וזה מה מיתה מתיר האישות ומחצה בכח היתר נשואין וה"ה בגט והבן ולק"מ קו' הגהת אבני מלואי' הא השני בועל אשת איש זה אינו דאישות פקע מיד אבל היתר לשני לא בא רק אחר כן אחר מיתה או אחר גט ודו"ק [והנ"מ אם יש היתר בזנות מכח בעל הראשון מיד בנשואי' בעל שני יבואר אי"ה]

וכל זה ניחא אם גם ביבמה אין קידושי' תופסי' מן העולם אז יש דוגמא לגט בחוץ שמצינו היתר קידושי' לאחד ולהשני אין לו כח קידושי' אבל אם נימא קידושי' תופסי' ביבמה אז הגם שאיכא לאו לא תהי' אשת המת החוצה עכ"פ פעל המיתה היתר תפיסת קדושי' לגבי כ"ע אבל שנימא שגט יפעל היתר קדושי' לא' ולהשני לא יפעל היתר קדושי' זה לא שמענו רק אם התירה לרוב העולם אז הוא בסברא אבל אם לא התירה רק לא' הוי חוץ מסברא ודוק

ולפ"ז ר"י ור' יוחנן לשיטתם אזלי דביבמות דף נ"א פליגי בזה אי קידושי' תופסי' ביבמה ר' ינאי סובר אין קידושי' תופסי' ביבמה א"כ נוכל ללמוד מיבמה ולכן דורש היתר חוץ מן ויצאה והיתה לאיש אחר אפי' לא התירה אלא לאיש אחר ור' יוחנן סובר קדושין תופסי' ביבמה א"כ מוכרח לדרוש מן ואשה גרושה מאישה ודוקא אם התירה לרוב העולם עי' תוס' דף פ"ב ע"ב בד"ה ואפי' ודוק

והנה מדאיצרכו רבנן למילף מפסוק דחוץ לא מהני הוכיח בפנ"י דע"כ דסברא חיצונה דחוץ יהי' כשר וא"כ מסתבר דדוקא להיות בת קדושי' לאיש אחר שם פסול חוץ דאם אמר חוץ מפלוני לא בא היתר נשואין כלל אבל לענין דתהי' מותרת בזנות מהני גנו אפי' אם אמר חוץ דהא בתור' כתיב ושלחה מביתו היינו כריתות כח קנינו ויצאה והיתה לאיש אחר היינו כריתות כח אישות שתוכל להיות לאיש אחר לאשה שם כתיב לאיש לכל איש ואיש שרק להיות בה הויית קידושי' הקפידה תורה אם ראוי' היא לכל איש ואיש אבל האישות פקע גם אם אמר חוץ כסברא חיצונה ודוק

ובזה א"ש דנקט רבי במתני' ר"א מתיר וחכמים אוסרי' הכוונה שר"א מתיר אפי' לישא לאיש אחר וחכ"א לינשא לאיש אחר דפליגי רק אם הוית בת הוי' אבל האישו' נפסק אפי' לחכמי' ואם הי' נקט רא"א מגורשת וחכ"א אינה מגורשת יש לטעות דחכמי' סוברי' שגם איסור האישות לא נפסק כמובן ודו"ק

ואם כנים דברי דלרבנן ג"כ נפסק האישות רק שאי אפש' לינשא לאיש עד שתהי' מותרת לכ"ע [ואפשר מכח קו' ארבעה זקנים אשר קשי' אם תהי' מותרת גם בנשואי' אבל לא קשי' כלל אם נפסק רק האישות] א"כ מסתבר אם יתן הבעל אח"כ גט להתירה אפי' להאי איש אשר הי' החוץ אז אין הגט השני פועל הגירושי' לגבי עלמא רק הגט הראשון עשה הכריתות וכל זמן שלא הותרה לכל עולם לא נעשית בת הווי' אבל עכשיו שהותרה גם לאיש החוץ א"כ ממילא פועל הגט הראשון ההיתר דהא לא הי' חסרון בכריתות רק היתר נשואין לא בא עד שתהי' מותרת לכל העולם ועכשיו שבא היתר גם לאותו איש נשאר כח גט הראשון להתירה גם לגבי עלמא וה"ה אם נוטל גנו הראשון ונותן לה פעם שנית להתירה לאותו איש נעשית מגורשת לגבי העולם מכח נתינה הראשונה ודוק ואין להשיב א"כ איך מגרש בגט זה שפעל בנתינה ראשונה י"ל דמשולבות זה בזה ולא קשה ממ"ש הרשב"א מחוץ לשלשים יום הגם דמשולבות זב"ז לק"מ דשם חידש הרשב"א דלא מהני למפרע אבל משם ולהלאה באמת מהני]

גם זה מבואר מתוס' ד"ה ואשה גרושה ובפנ"י שם דכל גנו צריך לפעול היתר גמור בפועל עכ"פ לאיש א' בלי שום תנאי אבל אם אמר הר"ז גיטך ע"מ שתהי' אסורה לכ"ע הגט פסול הגם שע"מ לא הוי פסול כמו חוץ אבל עכ"פ חסר עיקר פעולת הגט שאין גט בלי שיתיר את האשה בנשואין ממש יעו"ש כי מתוק ועיי' באבני מלואים שהביא סמוכי' מדברי גמ' יעו"ש

ומעתה מיושב קו' פנ"י למה לא תנא רבי כיצד יעשה שיטלנה ממנה ויאמר ע"מ שלא תנשאי ולפמ"ש לק"מ דכיון דמגרש אח"כ בגט אפי' להאי חוץ פעל נתינה ראשונה היתר לכ"ע ונתינה שנית רק לאיש החוץ וא"כ אם