מחנה חיים חלק א רצה

נמצא רק באשת כהן אבל עכ"פ הוא שיור במקצת קנין ממון]

והנה הרשב"א בגיטין דף ע"ה הקשה הא נתינה בע"כ לא שמי' נתינה ובגט כתיב ונתן בידה ואף עפ"כ מהני נתינת גט בע"כ ותי' דבר שכל בודאי אם האשה כופית לבעל ליקח המאתים זוז אשר התנה בגט שתתן לו ותהי' מגורשת אם אח"כ אין הבעל רוצה ליקח אותם רק היא נותנת לו בע"כ לא מהני דהוא אינו מוכרח להפסיד קנינו הוא אשתו דהוי קנין של בעל וכן בבתי ערי חומה הלא הלוקח קנה הבית רק התורה אמרה שיחזור למוכר בתוך שנה או שנתים אז לא מהני החזרה בע"כ דהלא יפסיד ביתו אבל הבעל בודאי יוכל לגרש בע"כ דהוא אינו חפץ עוד בקנינו זה אשתו וכן יוכל לשחרר עבדו בע"כ שלא חפץ עוד בקנינו ואם לא יהי' מהני בע"כ אז נחשב כאלו הקנין יכריח לאדון שלא ימאס בו ומי שמע כזאת שאדם לא יוכל לעשות בקנין ממון שלו שלא יהי' עוד שלו והבן כי המה קלורין לעינים

ולפ"ז יצמיח דין חדש אם נתן מתחילה גט וכרת קנין ממון שלו אז אם יתן עוד הגט פעם שנית להכרית לעולם גם קנין איסור שוב לא הוי גט בע"כ דכבר היא אינה קנין כספו וה"ה בחוץ דהתיר אותה אפי' לכ"ע ובודאי עכ"פ כרת כל קנין ממון והגם דלא מהני על העולם יען ששייר באישות היינו ששייר בקנין איסור וצריך ליתן גט לכרות כל קנין איסור עכ"פ לא מהני עוד הגט בע"כ ולהתנו' בו תנאי לכן נקט רבינו קדוש יחזור ויתננה לה שתהי' מותרת לכ"ע דאין לו עוד כח להטיל בו תנאי כרצונה וכאות נפשה ודוק

כך עלה במחשבה לפני אך יהי' פלא דמשכחת לה גט שאינו בע"כ וזה לא שמענו מעולם שימצא גנו אשר צריך רצון האשה [וגם א"כ הי' לרבינו קדוש לפרש שאפי' אם רוצה להתירה לכ"ע צריך שיהי' נתינה ברצון דוקא] וגם מי יוכל לכוף לבעל שישאר אצלו קנין איסור אטו מי שהפקיר עבדו ורוצה אח"כ להתיר קנין איסור בגט שחרור לא יוכל האדון לכוף לעבדו שיקבל השחרור אלא בודאי כמו שיכול לכוף שלא חפץ עוד בקנין ממון שלו ה"ה יכול לכוף שלא יחפוץ עוד בקנין איסור שלו ומה לי עבד ומה לי אשה ועוד א"כ בכל גט נימא שיש ביד הבעל או האדון רק לכוף לסלק קנין ממון אבל לא קנין איסור דזה אינו נוגע עוד לו וע"כ כל מה שזכה ע"י קנין יוכל לסלק בע"כ שאינו חפץ בו עוד וא"כ מה לי שעושה זאת בפעם אחד או בשתי פעמים ומה לי קנין ממון או קנין איסור וא"כ הדרה הקו' לדוכתה וצע"ג

והנלע"ד לתרץ בעזה"י הוא כך דצריך התבוננת במתני' דנקט רבינו קדוש ר"א מתיר וחכמי' אוסרי' כך הי' לו לנקוט ר"א אומר מגורשת וחכ"א אינה מגורשת דהא לרבנן לא הוי גט כלל ולא שייך דנקט לאשמועי' כח דהתירא לר"א דהא המתני' איירי בדיעבד המגרש את אשתו ואומר לה הרי את מגורשת חוץ מפלוני ר"א מתיר וחכ"א וא"כ יותר טוב לומר ר"א אומר מגורשת וחכ"א אינה מגורשת וצע"ג [ועוד דוחק לומר שהשמיע כח דהתירא מן ר"א דלית הילכתא כוותי' וק"ל]

אמנם הכל בצדק ואקדים לברר דבר הנה בגמ' מ"ט דר"א אר"י משום זקן אחד והיתה לאיש אחר אפי' לא התירה אלא לאיש אחד ורבנן האי איש לכל איש ואיש ור"י אמר טעמא דר"א משום אשה גרושה מאישה ורבנן חומרא דכהני' שאני וצריך להבין במאי פליגי שכל א' בוחר דרך לעצמו בטעמא דר"א ובטעמא דרבנן מה זה ועל מה זה עשו כן וצע"ג

וחשבתי דרכי דר' ינאי ור"י כל אחד הולך לשיטתו ואבאר זה בעזה"י עיי' בירושלמי שכתב וז"ל שמועתא רבה ממשנתינו דמשנתינו שלא אסרה אלא לא' ושמועתא בשלא התירה אלא לאחד טעמא דר"א גט מתיר ומיתה מתיר מה מיתה מתיר ומחצה אף גט מתיר ומחצה עכ"ל ובפני משה פי' דמיתה אינה מתיר אותה לקרובי' של בעלה יעו"ש זה הלחץ הוא הדחק

והנראה לי בהבנת הדברי' והוא דבגמ' אמרו דלר"א אם נתאלמנה או נתגרשה מן השני שמותרת לאותו שנאסרה והביא הגהת אבני מלואים בסי' קמ"ג דבספר מכתב מאלי' ביאר דבש"ס דילן משמע דנשואי' של בעל שני מתירי' אותה אבל הירושלמי סובר מיתת השני או גירושי' שלו מתירי' והגאון ר' ענזל ז"ל צווח ככרוכי' א"כ בעל שני בועל אשת איש הוא הצד אישות שנשאר אצל בעל הראשון לגבי אותו חוץ יעו"ש שהאריך

ואחר העיון זממו רעיוני דלק"מ והוא דמלבד שפועל הגט כריתת קנין ממון וקנין איסור שהמה שני קניני' אף גם זאת שקנין איסור בעצמו נחלק לשני דברי' (א) הקידושי' הראשונים פעלו על האשה איסור זנות שמי שבועל אותה חייב מיתה בהתראה ואם זנתה במזיד אסורה לבעל ולבועל לעולם וע"י הגט מותרת בזנות ואם זנתה והבעל רוצה להחזירה ליכא איסור כלל (ב) מתחילה לא היתה בת קידושי' ואין קידושי' תופסי' באשת איש אפי' לחומרא שיהי' נאסרי' ז' קרובי' אבל ע"י גט היא נעשית בת קידושין שתהי' אשת חבירו ואיש המגרש צריך לפעול על זה ולהגיד זאת בפירוש שהוא מתיר כל כח איסור לעולם דהא צריך לומר לה הרי את מגורשת ממני והרי את מותרת לכל אדם והוא מגופו של גט ובו מתיר אותה בין לזנות ובין לקידושי' אבל במה שאומר הרי את מגורשת ממני לא די דצריך ליתן לה כח היתר לעלמא כמובן ואם א' נתן גט ואמר חוץ מפלוני לר"א דסובר נתרוקן א"כ אחר מיתת בעל שני או אם גירש מותרת האשה לאותו פלוני בין בזנות ובין באישות דמיתת בעל שני או גירושיו מתירי' האשה לפלוני כמו לכ"ע ופעלו הנשואי' לגבי אותו חוץ כל השני כחות היתר זנות והיתר נשואין ודו"ק

[ובמק"א הארכתי לבאר הא דחקרו בגמ' הרבה תנאים מיתת הבעל מנ"ל דמתיר יעו"ש היינו בודאי אין איסור אישות אלא כל זמן שהיא דבוקה בבעל אבל אם הבעל מת ואינו בעולם כיון שאדם מת ואינה אשת איש אז בודאי אין עלי' איסור אישו' ומותרת בזנות אבל כל החקיר' מנ"ל דקנתה עצמה במיתת הבעל להיות ראוי' לקבל קידושי' מאחר כמו שקנתה עצמה בספר כריתות דכתיב ויצאה והיתה לאיש אחר דמותרת באישות לאיש אחר וע"כ שקנתה עצמה לגמרי ויכולה לעשות עצמה כהפקר לגבי המקדש עיי' ר"ן נדרי' דף כ"ט אבל איסור זנות בודאי ליכא רק לא תהי' בר קנין לאיש אחר וחקרו מיבמה דע"כ ליכא איסור אישות אם א' בועל אותה ויש מי שסובר שאין קידושי' תופסי' בה עי' יבמות דנ"א ומכלל דשאר אשה אשר אינה עומדת ליבום קנתה עצמה לגמרי ומשני הגמ' דילמא ליבמה יש קנין באישות ליבם ויש לה בני' אסורה לכ"ע ורצה הגמ' ללמוד מאלמנה לכה"ג מכלל דלכ"ע מותרת ומשני לכ"ע בעשה ולכה"ג בלאו ומדחה הגמ' ממנ"פ מאין יבא העשה או דלא תופסי' בה קידושי' או דליכא אפי' עשה וע"ז משיב הגמ' דילמא יצאה ממיתה ואוקמי בעשה לאלומי לקו' על התרצן שנוכל לומר אפי' כן ומסיק דילפי' מאו כי ימות האיש האחרון מה גט מתיר אפי' לקנות עצמה לנשואי' וה"ה מיתה ובזה מיושבי' כמה קו' וחקירות מפנ"י ומהפלא"ה ושאר אחרונים ואין כאן מקומו להאריך]

והנה תוס' בסוגי' דף פ"ב ע"ב בד"ה כגון הקשו למה סובר ר"א בגט בחוץ דפקע אישות דראשון בעבור נשואין דשני דמותרת אח"כ להאי חוץ ולמה בקדושי' אם קדשה ראשון בחוץ והשני בסתם לא פקעי קדושי' דראשון