מחנה חיים חלק א רצד

באמת עברת התנאי אז תהי' המתנ' בטלה רק שם במכיר' לא יבא לעולם זמן אשר יהי' משכחת באמת עבירת התנאי דכל זמן שימכור קודם עשרי' שנה אשר התנה שלא ימכור הנכסי' יהי' תמיד המכירה בטילה דאין אדם מוכר דבר שאינו שלו וע"כ צריכי' אנו לומר דכוונת הנותן הי' רק אם ירצה לעבור התנאי תהי' המתנה בטילה אבל בגט אם אמר הר"ז גיטך ע"מ שלא תנשאי לפלוני לעולם א"כ משכחת באמת עבירת התנאי אשר יהי' מועלי' קדושי' שלו כגון שתנשא לו אחרי מות בעלה הראשון שאז אין אישו' מפסיק ומהני קדושין של פלוני א"כ מהכ"ת לומר שאם קבלה קדושין מפלוני גם בחייו יהי' הגט בטל הלא נוכל לומר בהיפך הבעל הקפיד אם יהי' באמת עבירת התנאי דהא משכחת העברת התנאי אחר מיתתו ותוס' בא רק לפרש פי' הגמ' והבן [ומה שהביא התוס' ראי' מתוספתא הגם ששם לא משכחת לעולם העברת התנאי באמת דלעולם לא יהי' קדושי' תופסי' באב היינו דבודאי יש הבדל בין אבא ואביך דשם לא חיישי' על נשואין יען דשני גופי' הללו אין בהם תפיסת קדושי' כלל מכח עצמן וכאן הוי רק מכח אישות שמעכב רק הביאו דכמו דשם לא אמרי' דהקפיד על דרך נשואין בדמות נשואין ה"ה כאן נימא שלא הקפיד על דרך נשואין רק על נשואין ממש דהא הבעל בא לרחק אותה שתהי' מגורשת ותירצו דבאמת כן כאן שאפשר לומר עברת תנאי באמת א"כ חיישי' רק על אחר מיתת הבעל ונשאת לפלוני ודו"ק]

המורם מזה דהוא הלכה פסוקה בתשובת הרא"ש דמיד שעובר התנאי ומוכר חזרו הנכסי' לרשו' הראשון וכן הוא שיטת הרמב"ן הובא ברשב"א ובר"ן בשמו בגיטין דף פ"ג שבדרך נשואין בלבד נתבטל הגט וכן הוא דעת הרה"מ ולדעתי גם הר"ן בעצמו כפי פירושו ותוס' מודי' בממון נתבטל מיד המקח א"כ בנידן שאלתינו כיון שעבר הלוקח תנאו אז חוזר המוכר להיות שותף בקנאפערן הנ"ל וזה ברור בעזה"י מה שטענו הצד שכנגדו מה הי' אם הוזלו זה אינו טענה שרק ביד המוכר לחזור בתנאי לטובתו אבל הלוקח אין בידו לחזור דהא הוא עשה תנאי הנ"ל רק לטובתו כדי לצער שני שותפי' הנשארי' אשר דחקוהו על הממון ועיי' בגיטין פ' מי שאחזו וק"ל

והיה בדעתי להאריך דכאן בכל אופן צריכי' השותפי' להחזיר רק הספק אם למוכר או ללוקח א"כ לא שייך קים לי דהוא רק להחזיק הממון ולא כאן שלא ישאיר ברשות המוחזק ועיי' דוגמא בב"ב סוגי' דפרה וטלית ברשב"ם שביאר כן וכן מצאתי דוגמא בש"ך ח"מ סי' צ"א אם הבעל הבית צריך ליתן או לחנוני או לפועלי' וכן מצאתי דוגמא בש"מ כתובות דף י"א בגר קטן בד"ה התם קנסא אך כאן יש לחקור דלוקח שעבר התנאי יש לו יד בלא"ה מכח השותפות ובאותו כח שותפו' הוא פושט ידו על החצי ועיי' תוס' בב"מ דף ב' הבדל בין אם זה טוען כולה שלי והשני מודה בחצי ואומר חציו שלי ובין בב"ב ספק ויבם שיבם ודאי יורש יעו"ש אמנם ראיתי שאין צורך לזה כלל כי הדין ברור בתשובת הרא"ש וכפסק הש"ע וקצרתי בזה

סימן פ"ד שאלה מי שמת ונתיאשו מלקוברו עיי' יו"ד סי' שע"ו ונשאת אשתו לאיש אחר ואח"כ בא רשות לקבור בעלה הראשון וצריכי' הקרובים להתאבל כמבואר בש"ע שם אם גם אשתו אשר כבר נשאת לאיש אחר מחויבת באבילות או נימא כיון בשעה שחל חיוב האבילות כבר נשאה לאיש אחר ונתפרדה החבילה בינה ולבין בעלה הראשון א"כ פטורה מלהתאבל עליו

תשובה הלכה זו רופפת שכפי פשטות המושכל האשה מחויבת כמו שאר קרובי' רק מצאתי לאדמ"ו בחת"ס יו"ד סי' שנ"ה שמסתפק בזה דכיון דקרבות האשה לבעלה בא ע"י נשואין א"כ כמו שנשואין דראשון פעלו קרבות כך נשואי' דשני פעלו להפקיע את הקרבות דראשון והוא דבר חדש מאד

וטרם שאקרב לגשת אל הקודש להשיב על תשובת אדמ"ו באתי לברר איזה דברי' בסוגי' דחוץ ואסדר מחשבותי אחד לאחד

(א) במתני' דף פ"ב כיצד יעשה יטלנה ממנה ויחזור ויתננה לה ויאמר הרי את מותרת לכל אדם ונתקשה הפנ"י לשיטת הסוברי' דע"מ מותר לכ"ע למה לא קתני כיצד יעשה שיאמר ע"מ שלא תנשא לפלוני יעו"ש שהאריך

ועלה בדעתי ליישב בדבר חדש דהנה ריח הגט הוי אם אומר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם וילפינן מפסוק ואשה גרושה מאישה אפי' לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה עי' יבמות דף צ"ב ודברי רש"י סותרי' עצמם מדף נ"ב לדף צ"ב שפעם א' פי' אם המגרש כהן אסור בה ופעם פי' שאם מת בעלה אסורה לכהן והארכתי בחדושי לחקור איך חל איסור גרושה על איסור אשת איש דהא אסורה לכ"ע ולגבי בעל לא שייך האיסור גרושה בלי קיחה ולקיחה לא שייך דהא אינם קידושי' אם לא פועלי' איסור לעלמא ואביי ור"י פליגי בקידושי' דף ס"ח אי צריך קידושי' או בעילה בלבד אסור ולכן בחר רש"י פי' אביי לשיטתו ור"י לשיטתו אבל אין כאן מקומו להאריך] ולכאורה פלא אם הגט לא מהני לגבי עלמא למאי נקראת גרושה מאישה שנימא שיש כאן איסור לגבי כהן וצע"ג

ואמרתי ליישב בעזה"י דהנה הקידושי' פועלי' ב' דברים (א) קנין ממון דהאשה נעשית קנינו ומשועבדת לו לתשמיש בחנם והגם שתשמיש קשה לה הוא בועל אותה אפי' בשולחן הפוך כחכז"ל ערכתי לו שולחן והפכו ואפילו הזיקה בתשמיש אשר עשה כדרך כל הארץ פ טור וע"י אותו קנין היא אוכלת בתרומה אם היא אשת כהן ואי ירושת הבעל דאוריי' הוא יורש אותה כמובן (ב) קנין איסור שע"י קידושין היא אסורה לכ"ע כהקדש וכל נהנה ממנה בבעיל' נהרג עלי' ואין בה תפיסת קדושי' ונסתלק ממנה איסור בעילה לגבי בעל אם בעילת פנוי' אסור עי' רמב"ם וראב"ד ומכח זה אסורה לעולם לשבעה קרובי' ויצמיח איסור יבמה ומי שמגרש סתם פועל בגט לכרות ב' דברים הנ"ל שלא תהי' עוד קנינו שלא תהי' משועבדת לו לבעילה וגם אי ירושת הבעל דאוריי' שלא יירש אותה וגם לא תאכל עוד בתרומה דהא אינה עוד קנין ממון שלו וגם נפסק ע"י הגט הקנין איסור ששוב ליכא עלי' איסור אם יבעול איש אותה וגם נתפסי' בה קידושי' ולא תהי' עוד משועבדת ליבם אם ימות בעלה ועל זה רמזה התורה וכתב לה ספר כריתות אשר יפעול ושלחה מביתו שלא תהי' עוד ביתו או קנינו וגם ויצאה והיתה לאיש אחר ולכן לא מהני לומר לשפחה הרי את מותרת עי' במתני' דלקמן יען דזה הוי רק היתר אישות ולא פטור קנין ואי"ה אבאר עוד דבר זה

אך אם הבעל רוצה רק להכרית קנין ממון שלו שלא תהי' משועבדת לו לתשמיש ולא תאכל עוד בתרומה אם הוא כהן וגם שלא יירש אותה אם ירושת הבעל דאוריי' וכדומה אבל קנין איסור אשר היתה אסורה מכח קידושיו על כל העולם וגם לא היתה בת קידושין זה אינו רוצה להכרית אומר לה הרי את מגורשת ממני שאין לי עליך עוד תביעה מכח קנין ממון שלך אשר לי הוא נכרת אבל אי את מותרת לכל אדם שקנין איסור ישאר עליך ואמר' התורה כיון שפעל הגט כריתות לגבי הבעל על כח ממון והיא גרושה מאישה עכ"פ הגם שלא נכרת קנין איסור להיות גרושה גם לגבי העולם עכ"פ אסורה לכהונה ודו"ק [ובגמ' מסופק בחוץ מתרומתיך היינו שמפסיק קנין איסור ומשייר מקצת קנין ממון ונשאר בספק יען שהלא כרת כל קנין איסור וגם קנין שיעבוד בעילה רק השאיר קנין ממון לגבי תרומה אשר לא