מחנה חיים חלק א רצב

אי את אשתי ולמחר את אשתי דהא יכולה להיות לאיש אחר לקדושי לזמן על אותו יום אבל אם באומר לאשתו היום את אשתי ולמחר אי את אשתי לא יצאה בלא גנו דקדושת הגוף לא פקעה בכדי א"כ לא משכחת באשה הנ"ל קדושי' לזמן וא"כ ממילא לא יוכל גם לגרש על יום אחד ולומר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי דהא לא משכח' לה קדושין על יום אחד דאין קדושת הגוף פקע בכדי ועל קדושי' עולמית לא גרשה וכי תימא שבעל שני יגרשנה באותו יום זה אינו דכיון דקדושת הגוף לא פקעה בכדי א"כ צריך הבעל הראשון לגרש אותה שתהי' ראוי' להויי' לבעל שני לעולם ומכח הגט לא יכולה לקבל קדושין להויית עולם ואין כאן קדושין כלל והבן זה

[ודע דעלה בדעתי דבלא"ה ניחא דאם אין אשה יוצאה בלא גנו א"כ לא משכחת אצלה הוייה דאי אפשר לומר עכ"פ יש בה הויי' שיתן לה בעל שני גט דאז תהי' אסורה לבעל ראשון דכתיב ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתו' או כי ימות איש האחרון לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה בשלומא אי קדושת הגוף היינו אישות פקעה בכדי אז לא קשה איך מסופק רבא דמהני היום אי את אשתי ולמחר את אשתי וקשה הא כתיב ויצא' והיתה שתהי' ראוי' לבעל שני וכאן אי אפשר דא"כ איך תהי' למחר אשתו וצע"ג זה לק"מ דתורה אמרה דוקא אי הי' לבעל השני קנין עולמית אשר צריכה ממנו ספר כריתו' או שמיתתו יתיר אותה לבעל הראשון אז יש איסור לשוב לקחתה אבל כיון דקדושת הגוף פקעה בכדי ואפי' בעל שני יהי' חי וגם לא יתן לה ספר כריתות פקעו קדושיו אז אין איסור לבעל הראשון לשוב לקחתה אבל אי קדושת הגוף לא פקעה בכדי ובעל שני צריך ליתן לה גט אז בודאי אסורה אח"כ לבעל ראשון ואיך תקבל קדושי' הא לא תהי' ראוי' להיו' למחר אשתו ודו"ק

אך התבוננתי דא"כ יהי' הפלא ופלא איך הבין האב"מל דלשיטת הר"ן צריכה גט מאותו פלוני דקדושיו חלין רק אחר הקדושי' חזרה להיות אשתו וקשה הא הוי מחזיר גרושתו וא"כ איך נימא שכוונת המגרש הי' שקודם מעשה הקדושין ואחרי הקדושין מפלוני תהי' אשתו הא הוי מחזיר גרושתו אלא ודאי זה שיבוש דתורה אסרה לבעל הראשון שלא ישוב לקחתה היינו אם גירש לעולם וצריך קדושי' מחדש שיקדש אותה מחדש זה אסרה תורה אבל כאן היא חזרה מאלי' דאשתו היא מלקוחי' ראשונים שעשה בה ולא צריך ליקח אותה שיעבור על לא ישוב לקחתה ודו"ק]

ולפ"ז קשה איך פשט רבא מסברא כיון דפסקה פסקה והוי מגורשת נהפוך הוא דהא רבא לשיטתו דהשיב על אביי בנדרים דף כ"ט אשר סובר דאישות פקע בכדי והוא סובר דאישות הוי קדושת הגוף דלא פקע בכדי ואם אמר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי אינה יוצאה בלא גט יעו"ש וא"כ לא משכחת קדושין לזמן וממילא לא משכחת גירושין לזמן כמו שבארתי וא"כ מסתבר לומר דלא התירה לאיש אחר ואינה מגורשת וצע"ג

אמנם לק"מ דבאמת אם הבעל התנה בתנאי ואמר היום אי את אשתי ע"מ שלמחר את אשתי אז הי' בסברא כיון שאי אפשר להיות למחר אשתו ממילא גם היום אינה מגורשת [וכאן לא שייך לומר כל תנאי שאי אפשר לקיים בסופו אם התנה עליו מתחילתו אינו תנאי וא"כ היא מגורשת לעולם זה טעות דהוא לא גירש אלא על יום אחד ואין כאן תנאי אשר צריכה היא לקיים הך ע"מ לא הוי אלא גילוי דעת שגטו רק על יום אחד ואח"כ תהי' ממילא אשתו זה הוא גירושין שלו ואם זה אי אפשר ממילא לא גירש כלל ולא דמי לשאר תנאי' שהוי דבר חוץ ממנו] אבל כאן שאמר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי א"כ לא גילה דעתו שרק ע"מ כן גירש אלא שאומר מגרש אני שהיום אי את אשתי ואני חפץ שלמחר את אשתי וא"כ כיון דגירושי' של היום אינם קשורי' באישו' דלמחר א"כ מסתבר שגירושין חלין ולא מפסיק כיון דלא התנה בע"מ אמרי' כיון דפסקה פסקה ודו"ק

ומעתה אומר אני דין חדש דאם אמר היום אי את אשתי ע"מ שלמחר את אשתי אז באמת מהני גירושי' לזמן וגם תוכל לקבל קדושי' לזמן וככלו' היום חזרה ממילא לאישות הראשון דכבר בארתי למעלה סברת ר"א דנתרוקן הוי דקדושה שנייה היינו אישות השני מפקיע קדושה הראשונה היינו אישות הראשון זה לא נקרא פקעה בכדי וא"כ לכאורה קשה למה לא נימא אם אמר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי דמגורשת על יום זה וכ"ת מי יפקיע אישות השני אם תקבל קדושין דקדושת הגוף לא פקע בכדי וא"כ לא הוי ויצאה והיתה זה לק"מ דהא חזר אישות של בעל הראשון ונפקע אישות בעבור אישות ולא הוי בכדי וצע"ג

רק אחר עיון לק"מ דהא בעל ראשון בא לקרב ובעל שני בא לקרב דשניהם חפצים באישות האשה אז בשניהם בקדושי' ולקרובי באו לא אמרי' פקעו זה בעבור זה כמו שכתב בתוס' וא"כ מאי אולמא אישות דראשון מאישו' דשני ואמרי' כיון שהתחיל אישות השני היום שוב לא פסק ודו"ק

וכל זה נכון אם לא אמר ע"מ א"כ הוי הדין אם נאמר דלא פקעו קדושי שני היא מגורשת לעולם מן הראשון אז באמת אמרי' כן דמאי אולמא אישות דראשון מאישות דשני דהתחיל אבל אם אמר ע"מ שלמחר את אשתי א"כ יה' הדין דאם נאמר דלא פקעו קדושי שני אחר כי פנה היום אז לא חלו קדושיו כלל דהא הראשון אמר ע"מ וא"כ ע"כ יש כאן יתר שאת ויתר כח לקדושי ראשון אז באמת פקעו קדושי שני בעבור קדושי ראשון ויש קדושין לזמן דקדושה מפקיע קדושה ממילא יש גירושי' לזמן דהא משכחת הוויי' לשני והדרי' לסברא דיש גירושי' לזמן דהא הבעל מגרש רק לרצונו וא"כ אם אמר ע"מ שלמחר את אשתי היום אי את אשתי אמרי' באמת דמהני גירושין לזמן והבן זה כי עמוק מאוד וישר בעזה"י

היוצא מכל מה שכתבתי (א) דקדושה לא פקעה בכדי אבל אם קדושה אחרת אשר יש לה מעלה אז קדושה מוציא קדושה ולכן פעל קדושה שניי' היינו אישות השני להתיר החוץ וה"מ אם הראשון ריחק האישות והשני קירב האישות אבל אם השתי קדושות עומדי' במדרגה אחת לקירוב כגון בשני קדושי' אז אין קדושה מוציא מקדושה (ב) גט לזמן תליי' אי יש קדושי' לזמן אם משכחת הויי' לזמן אז מהני גט לזמן אבל אי לא משכחת קדושי' לזמן לא משכחת באשה הנ"ל גט לזמן דכתיב ויצאה והיתה (ג) אם אמר היום אי את אשתי ע"מ שלמחר את אשתי שאז הוי הדין אם לא יהי' קדושי' לזמן לא יתחיל הגט כלל וא"כ יש ע"כ כח חזק לאישות הראשון לבטל לגמרי אישו' השני אז באמת יש קדושי' לזמן ומהני גט לזמן אבל אם לא אמר ע"מ אז אם נאמר דקדושי שני לא יופסקו אז ע"כ נפסקו קדושי הראשון אז באמת אמרי' כן מאי אולמא קדושי דראשון להפקיע קדושי שני ואמרי' כיון דפסקו קדושי דראשון פסקו לגמרי ודו"ק

ובזה מיושב כל הקו' קו' (א) לק"מ אמת קדושי' לא הוין לזמן דקדושי' לא פקעו בכדי אבל כאן אישות דבעל ראשון מפקיעי' אישות דבעל השני דכיון דאמר ע"מ שלא תנשאי לפלוני הוי כאלו אמר היום אי את אשתי ע"מ דמחר את אשתי ודו"ק. קו' (ב) לק"מ קדושי שני במאי פקעו דכאן דיש כח לאישות הראשון אז קדושה מוציא מידי קדושה דרק בכדי לא פקע קדושה אבל דקדושה ראשונה היינו אישות ראשון מפקיע אישות השני יען דאמר ע"מ ויש כח