מחנה חיים חלק א רצא

פסקה ה"מ היכי דיום אחד פסקה לגמרי אבל הכא לא פסק אלא לענין שאפשר לנשואי אותו פלוני לחול עכ"ל ורבו בו הקו' והפליאות ואסדרם אחת לאחת

(א) הקשה הגאון בהגה"ת אבני מלואים סי' קמ"ג איך אפשר לקדושי שני לחול לזמן היינו רק בשעת קדושין דהא אח"כ חזרה לאישו' הא אנן פסקי' דאין קדושין לזמן כמבואר בר"ן נדרים דף כ"ט וצע"ג

(ב) הקשה באבני מלואים קדושי שני במאי פקעו ומכח זה חידש דצריכה גט משני יעו"ש והוא פלא ומאי יהי' אם לא ירצה לגרש הכי לא תהי' אשת איש מראשון הא לא גירש רק על זמן הנשואין ואח"כ תהי' אשתו כבראשונה ואם נאמר דצריכה גט גם מהשני א"כ משכחת אשת שני מתים ופלא שהג"ה מחולק עליו מסברא דלא צריכה גט שלא עמד בזה וצע"ג

(ג) הקשה בהג"ה שם הלא לר"ע מהני חוץ אפ"ה מודה דאמרי' כיון דלא שרי אותה לעולם למאן דמתיר אותה כמבואר בדברי רבא מכ"ש לדידן דפסקי' דחוץ לא מהני דודאי לא מהני מה שמתיר אותה רק על שעת קדושין וצע"ג

(ד) עוד הקשה באבני מלואי' שם הלא לדברי הר"ן היא ראוי' להתקדש בע"מ שלא תנשאי לכ"ע דהא אפילו מאותו פלוני תפסו בה קדושין ומכ"ש משאר בני אדם וא"כ איך אמרו בריש הסוגי' דלא דמי ע"מ דשייר בגט לשאר תנאי דעלמא דלא שייר בגט וקשה הא גם בלא תנשאי לא שייר בגט דיכולה לקבל קדושין אפי' מאותו פלוני לפי דברי ר"ן וא"כ קשה מאי שנא משאר תנאי דעלמא וצע"ג

(ה) עוד פלא להבין סברת הר"ן במאי דמחלק הך דין מדברי גמ' דאמרי' כיון דפסקה פסקה דכאן לא פסק לגמרי מאי הוי דלא פסק כאן לגמרי והבין האבני מלואים דשם פסק האישות על אותו יום לגבי כ"ע אבל כאן לא התירה אלא לנשואי פלוני ולא הוי הפסק לגמרי אלא א"כ הקשה הא אין לך שיור גדול מזה שלא התירה אלא לגבי הך פלוני [ועיי' בהג"ה שנתקשה בהבנת אבני מלואי' בדברי ר"ן ולפמ"ש יובנו דבריו שהבין מלשון הר"ן דלא פסק לגמרי היינו שלא הותרה רק לגבי פלוני ולא נפסק האישו' לגמרי דנימא כיון דפסקה פסקה]

ונלע"ד בעזה"י לבאר דברי הר"ן דלכאורה פלא בעיני באיכות שקדוש' ראשונה נתמעט מקדושה שני' שמתחזק כמו כאן הגם שאישו' של אשה נקרא' קדושת הגוף עכ"פ אישו' הראשון נתמעט ונתחלש ע"י ספר כריתות אשר מתיר הקדושה רק כשאר שארית קדושה לגבי איש אחד והשני שמקדש את האשה הוא התפיס בה קדושה מחדש לגבי כ"ע וחפץ בכל האישות אז בודאי קדושת הגוף של השני מוציאה מקדושה ראשונה וזה לא נקרא בכדי אלא קדושה נפקע בעבור קדושה ודו"ק

ואין להשיב מדברי ר"ן נדרים דף כ"ט ע"ב ד"ה אמר דחידש בפי' הגמ' אפי' אמר מתחילה לאחר שלושים יום עולה ועד ל' יום שלמי' אעפ"כ לא פקעה קדוש' שלמי' הגם שקדושת עולה חמורה ואעפ"כ לא פקעה אלמא שגם אם יופקע אצל קדושה אחרת אפילו אותו קדושה חמורה נקרא שאין קדושה ראשונה פקעה בכדי וצ"ע לכאורה

דאחר העיון לק"מ דכיון דאיש זה עומד ורוצה להקדיש קדושת שלמים וגם קדושת עולה א"כ הוא בא לקרב שניהם הן קדושת שלמי' והן קדושת עולה אז שייך מאי אולמא דנימא קדושה ראשונה פקעה בעבור השני' הא למה זה דומה כמו דלא אמרי' פקעו קדושי דראובן אם קדשה ראובן חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה סתם שחידש התוס' דלא שייך פקעו קדושי דראובן וגמרו קדושי שמעון יען דשניהם לקרובה קאתו יעו"ש בדף פ"ב בתוס' ד"ה כגון וא"כ כ"ש וק"ו אם איש אחד בא לקרב השני קדושות דלא נימא פקע קדושה ראשונה בעבור השני' אבל קדוש' אחר גט שייך קדושה מוציא לשארי' קדושה

נהפוך הוא מדברי ר"ן משמע ראי' למה שחדשתי שקדוש' מפקעת קדושה ולא נקרא קדושה פקעה בכדי שכתב וז"ל ולא תימא ה"מ היכא דאמר שור זה שלמים כל ל' יום דבכגון זה קדושת שלמי' מתפשטת והולכת שאין לה מונע אלא אפי' כשהתפיס בו לאחר מכן קדוש' עולה סד"א חיילא דכי האי גונא לא מקרי פקעה בכדי דאדרבה קדוש' בתרא מעלי' טפי והוי מן קדושה קלה לחמורה עכ"ל הרי שהעיר הר"ן דמה שנפקע בעבור קדושה אחרת לא נפקע בכדי מקרי רק באמת אינו כן יען שהאיש מקרב השני קדושות אבל בקדושין אחר גט נשאר סברת הר"ן לזה העיר ת"ח אחד ונכון הוא

והנה לכאורה פלא בגמ' דאיבעי אם אמר היום אי את אשתי **(ולמחר את אשתי)** אם מהני בין לר"א ובין לרבנן בתר דאיבעי' הדר פשטא כיון דפסקה פסקה ופי' רש"י ותוס' דמגורשת לעולם יעו"ש וקשה דילמא נימא בהיפך כיון דלא מהניא להיו' למחר אשתו א"כ לא חל הגט כלל ומנ"ל לומר להקל א דהיא מגורשת לעולם ועי' ברמב"ם שפי' באמת כן אבל א לר"א דמתיר בחוץ אבל מודה דאח"כ שרי דפקעי קדושי' ראשונים וגמרו קדושין שניים והוא הטעם דסובר נתרוקן דאל"כ איך יהי' מהני חוץ בגט הא אי אפשר לבעל שני לבעול אותה דהא משתמש בצד אישות שבה וכן הביא הגאון ר' ענזיל ז"ל בהג"ה סי' קל"ז סמוכי' מדברי תשובת הרא"ש כלל מ"ה יעו"ש אבל עכ"פ זה דוקא אחר הקדושין שכבר היא אשה של השני אז נתרוקן לו חלק הנשאר אבל בודאי בשעת קדושין לא הי' חלק הנ"ל נכלל בקדושין כי אין קדושין רק שהיא עושה עצמה כהפקר לגבי האיש עיי' נדרים דף כ"ט וכאן הי' חלק אישות אשר לא היתה יכולה לעשות עצמה כהפקר לגבי בעל שני אלא בודאי לא היה בכלל קדושין רק אח"כ נתרוקן לו כאשר בארתי במקו"א באריכות וקשה ג"כ הא חלק אישות הנ"ל לא הי' בכלל גט הראשון וא"כ קדושה ראשונ' במאי פקעה איך נפסק אישו' בלא גנו וצע"ג

אך ברורי דמילתא כך הוא חכז"ל אמרו בנדרים דף כ"ט קדושת הגוף לא פקעה בכדי הכוונ' אם יש כאן חפץ אשר נכנס בקדושה וראוי להיות בקדושה הנ"ל זמן ארוך רק האיש אשר פועל הקדושה חפץ שהקדושה יהי' רק לזמן קצר ואח"כ יצא מקדושה לחולין אז אמרי' אין הקדושה נפקעת על לא דבר שזה מורה תיבת בכדי אבל בודאי שקדושה נפקעת בעבור קדושה אחרת אשר חזקה ממנו לפי' רש"י ותוס' קשה מנ"ל לפשוט דמגורשת לעולם וצריך ביאור רחובות

ונראה לבאר בעזה"י דמדבעי רבא לר"נ אם יוכל איש לגרש על יום אחד משמע דיש צד בעולם שיופסק האישות על יום אחד ואח"כ יחזור האישות למקומו דהא בעבור זה כותבי' בגט מיומא דנן ולעלם לאפוקי דלא נימא שגירש על יום א' וא"כ איך ברגע אחת נתהפכו כל העשתונות דבתר דאיבעי הדר פשטה כיון דפסקה פסקה לגמרי ועיי' בתוס' ד"ה כיון שלא הי' מסיים או דילמא לא שנא יען דהבין כיון דפסקה פסקה יעו"ש וא"כ צריך להבין למה הוא סברא חיצונה כך

אבל האמת יורה דרכו דתורה אמרה ויצאה והיתה שאין גירושי' אם לא יפעל הגט כח שתהי' ראוי' לקבלת קדושין מאיש אחר ואם ימצא מי שמגרש אשתו ולא יכולה לקבל קדושי' אז לא הוי גו כלל וא"כ אי הוי הדין דמי שאומר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי שיוצאת למחר בלא גט עיי' נדרי' דף כ"ט א"כ משכחת קדושי' לזמן אז השכל מחייב שגם יוכל הבעל לגרש אשתו ואומר היום