מחנה חיים חלק א רצ

הכא שלא נתהוה התנור מן איסור הנאה רק שנתחזק ונגמר להתקיים כמבואר ברש"י נגמר ונתקיים כולו עכ"ל וכ"כ הרמב"ם בהל' כ' פת או תבשיל שבשלו או אפאו בערלה ישרוף וסיים וז"ל שהרי הנאתו ניכרת עכ"ל ואסור לאפות בו אח"כ יען שנהנה מדבר שנתקיים ע"י ערלה או כלאי כרם אבל עכ"פ אין התנור נחשב להויתו ע"י איסור שנאמר שמחויבי' לקיים בו מצות נתיצה או שריפה א"כ לא נשאר עוד קיום מצוה וא"כ גם בזה מותרי' הגחלי' והאפר [ועיי' תוס' מנחות דף נ"ב בד"ה אפר פרה] ודו"ק

ועתה בא ברוך ד' וראה הרה"מ הקשה למה לא מחלק הרמב"ם בין תנור חדש לישן דמסתבר בשלומא בישן ואין אבוקה כנגדו שלא נהנה מן האיסור בשעת שריפה א"כ הגם שלא עשה מעשה השריפה רק לשם מצוה עכ"פ נעשה מעשה שריפת ערלה וכ"כ כדרך מצותו דהלא לא נהנה בשעת שריפה ולכן הגחלי' והאפר מותרי' אבל בחדש ואבוקה כנגדו אסור דהא נהנה מן האיסור בשעת שריפה ולא נעשה מעשה מצוה היינו שריפה בלי הנאה מן השריפה וא"כ בתנור חדש דנגמר התנור בשעת שריפה ולא קיים מצות ביעור כלל וגוזר השכל שישארו גם הגחלים והאפר איסור א"כ ליכא גורם היתר כלל ותירץ ע"ז דאפשר סובר הרמב"ם כיון שכלו עצי איסור ולא נשאר אלא חום וגחלי' נעשו היתר הגם שלא קיים מצות שריפה דאל"כ קשה למ"ד זוז"ג אסור ואעפ"כ מחיר בבישלה ע"ג גחלי' וקשה הא לא נעשה מצותו וגחלי' אסורי' אע"כ בשכלו עצי איסור הגם שלא קיים מצוה הגחלי' ואפרן מותרי' ודו"ק

והוסיף להקשו' הא תינח בתנור ישן שמותר הגחלת לזה יש ראי' מגמ' אבל בתנור חדש אע"פ שכלו עצי איסור עכ"פ הלא נשאר אחרית איסור הנאה הוא התנור אשר שבח עצי' נמצא בו וכיון שיש שארית איסור נמצא ועדיין לא נעשה מצותו וממילא גם הגחלת אסור וא"כ ליכא גורם דהיתר כלל וזה שדייק שע"י התנור לא הוי הגחלת גורם היתר ותי' ע"ז דאין התנור גוף איסור רק האיסור פעל בו התקיימות אבל עכ"פ לא נתהוה מהאיסור דנימא בו דצריך נתיצה או כליון בתורת מצות ביעור ערלה או כ"כ ומה שצריך נתיצה הוא יען דקיומו וחזקו ותקפו בא על ידי גרם איסור אם יהנה בו הוא כהנה מאיסורי הנאה בהנאה ניכרת דלולי דנתחזק מאיסור הי' התנור נופל ברוב ימי' או לא הי' יפה לאפות בו אבל לאפות בו עתה הוא נהנה מחום עצי איסור דכלו כבר ואפי' למ"ד זוז"ג אסור מותר הפת דליכא איסור כלל דלולי כן אפי' אי זוז"ג מותר הי' כאן אסור דליכא גורם היתר כלל דלא נעשה מצותו והבן כי מיושבי כל הקו' בעזה"י דוק ותשכח

סימן פ"ג שאלה מעשה אירע שהיו ד' בעלי בתים שותפין בעסק משא ומתן שלקחו כמה מאות צענטנר קנאפערן והמעות אשר הצריכו לזה לקחו בהלואה רק המלוה ביקש מג' שותפי' השטר חוב ולא רצה בחתימת הרביעי וכאשר ראו השלשה שותפי' שהרביעי נהנה ע"י שהמה ערבי' והסחורה התחילה להתייקר דחקו את הרביעי על המעות שידעו שלא יוכל ליתן אם לא ימכור הסחורה ואז יסתלק מן השותפות אז בחר באחד מהם ומכר לו חלקו ע"מ שלא ימכור חלק שלו אשר קונה מאתו לכלל השותפות אשר דחקו אותו על המעות והוא עבר התנאי ומכר חלק של רביעי אשר קנה להשותפות ואח"כ נתיקר השער של הקנאפערן ובא המוכר וטען שהלוקח עבר על התנאי והמכירה בטילה ומבקש להחזיר דמי המקח וליקח חלקו בהשותפות והשותפי' טענו שעושה זאת בעבור שנתיקר השער שבשוק ואם אין לו ללוקח כח למכור להם א"כ חוזר המקח שלהם וישאר לשותף הנ"ל חצי סחורה אבל הוא מה מבקש הלא לו ממנ"פ אין תביעה ובא המשפט לפני לדעת דת תורתינו הקדושה הדין עם מי

תשובה דבר זה תלי' באשלי רברבי שורשו פתוח עלי מים רבים אשר יזכו ממעין ראשוני' ואשר יתן ה' בפי אשמור לדבר

לכאורה הדין ברור בתשו' הרא"ש כלל פ"א שאם אב נתן ממונו לשני בניו והתנה שלא יוכל א' למכור מנכסיו עד שיהי' הקטן בן עשרים שנה ועמד הגדול ומכר קודם שהגיע הקטן לשנת עשרי' ופסק הרא"ש דאח הקטן נוטל חצי חלק של הגדול דכיון דעבר ומכר נתבטלה המתנה וחזר חלקו לאביו ונפל לשניהם בירושה ויחלוקו דאי אפשר לומר יען שהתנה האב שלא יוכל א' למכור א"כ המכירה אינה מכירה ונשאר המתנה קיימת אצל בן הגדול זה אי אפשר דאם המתנה טוב א"כ יוכל לעשות בשלו מה שירצה וע"כ הוי התנאי שאם ימכור יהי' המתנה בטלה וחזרו הנכסי' לאחיו והגם שלשון התנאי הוי שלא יוכל למכור הוי הפי' כמו לא תוכל לזבוח הפסח באחד שעריך או לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך יעו"ש הובא להלכה פסוקה בלי חולק בטוש"ע ח"מ סי' רמ"א סעיף י"א וא"כ ק"ו בנידן דידן שהתנה בפי' ע"מ שלא ימכור חלק הנ"ל לשני שותפי' וכיון שעבר התנאי ומכר לשותפי' הנ"ל א"כ בטל המכר וחזרו קנאפערן הנ"ל למוכר והוא פשוט

אמנם מצאתי למ"ל בפ"ג הל' ו' שהביא שהרה"מ בפ"ח מגירושין כ' ג"כ כתשובת הרא"ש הנ"ל אבל מתוס' גיטין דף פ"ג ע"א בד"ה ועמדה לא משמע כן שכתבו אם התנה הבעל ע"מ שלא תנשאי לפלוני ועברה ונשאת לו אין הגט בטל דאין הקדושי' חלין משום איסור אשת איש ולא משכחת רק אם נשאת לו אחר מיתת המגרש שאז חלין הקדושי' והגט בטל למפרע ובנים ממזרים מבעל השני יעו"ש וא"כ משמע דתוס' סובר דלא די אם נשאת בדרך נשואין א"כ ה"ה במכר אין המכירה חל והמתנה קיימת והניח הדבר בצריך תלמוד וא"כ נידן שאלתינו בספק דיכול המוחזק לומר קים לי כתוס' וצע"ג

וחפשתי באוצרן של אחרונים ומצאתי באבני מלואים סי' קמ"ג סעיף ט"ז שחידש דבר דבאמת הר"ן בפ' המגרש חידש דבר דלעולם דאיירי דבעל ראשון אשר גירשה חי ונחשב כאלו אמר אם תנשא לפלוני תהי' אשת איש עד שעת קידושין וגם אחר הקדושי' תהי' אשת איש רק על רגע הקדושי' תהי' מגורשת כדי שתעבור על התנאי יעו"ש רק באישו' פליג תוס' ורמב"ן דסברי דאי אפשר לגט לחול רק על שעה אחת או משום דפסקה פסקה אבל בממון דאפשר במכירה על שעה אחת א"כ פועל התנאי שתהי' המתנ' רק על שעת מכירה ואח"כ חוזר המקח ובא החפץ לבעל הנותן דהא עבר המקבל על התנאי ומשו"ה נפסק בש"ע ח"מ דלא כתוס' ורמב"ן הנ"ל דפח"ח וא"כ בנידן שאלתינו חזר המקח למוכר וק"ל

וטרם אענה ונבאר שלדעתי גם הר"ן מודה לתוס' שמתנ' קיימת ורק באישות חידש הר"ן סברתו דחל הגט על שעה אחת אבל במקח וממכר מודה הר"ן דאי אפשר לומר שחל על שעה אחת אבוא בעזה"י לבאר דעת הר"ן אשר נתקשה בו האבני מלואי' מאוד כי רבו הקו' עליו וגם חסר לפום רהיטא תבלין הסברא ומלח הדעת אבל באמת כנים דבריו ואעתיקם הנה אחר שהביא חי' התוס' ותי' רמב"ן כתב שם

וז"ל ולי נראה כיון שאי אפשר להגט להתבטל אלא מחמת חלות הנשואין ע"כ הנשואין חיילין שאין לך דבר שמעכב אותן מלחול שהרי מגורשת גמורה היא [אצל כל אדם אלא שהתנה עלי' בתנאי בעלמא] והרי הוא כאלו אמר לה הרי את מותר' לכל אדם ולהנשא לכל מי שתרצי אלא שאם תנשאי לפלוני הרי את אשתי [עד שעת נשואין ומשעת נישואין ואילך אלא שבשעה נשואין אי את אשתי] ואע"ג דמסקי' לקמן בהיום אי את אשתי ולמחר את אשתי דכיון דפסקה