מחנה חיים חלק א כח

יניח אותו על קידוש דשבת דכלל גדול בתורה אין מעבירין על המצות מצוה שבאה ליד אדם צריך לקיימה ומשו"ה מבואר בא"ח סי' כ"ה הגם שמצוה להתעטף בציצית טרם שמניח תפילין משום מעלין בקודש או משום דטלית הוי תדיר אעפ"כ אם פגע בתפילין מתחילה אי אפשר לעזבם ולהתעטף בטלית דאין מעבירין על המצות ועיי' בט"ז שם ופרמ"ג בשם הלבוש דאין מעבירין על המצות הוי דאוריית' ודוחה לתדיר והשת' ק"ו ששם כבר הגיע זמן ללבישת הטלית אעפ"כ לא יכול להעביר על מצות תפילין מכ"ש כאן שכבר בא החיוב לברך ברכת המזון על הכוס וזמן קידוש עדיין לא הגיע דפשיטא דאין מעבירין על המצו' לעבור על ברכת המזון על הכוס כדי להניח ולקדש בלילה על הכוס וק"ל

אמנם דבר זה צריך עיונא דהנה במנחות דף מ"ט איבעי' להו מוספין דהאידנא ותמידין דלמחר ומי עדיף אי תדיר עדיף או מקודש עדיף ומשמע אי תדיר עדיף אז מניחי' השני כבשי' על תדיר דלמחר ומעבירי' על המצות ולא מקריבי' מוספי' דכיון דיש למצוה הנ"ל מעלת תדיר אשר עדיפא ממעלת מקודש א"כ אין בזה איסור שאין מעבירין על המצות דזה דוקא אם רשות ביד אדם לבחור לעשות עתה כמו אחר זמן אז שייך אין מעבירין על המצות אבל אם התורה הקדימה למצות תדיר כנגד אינו תדיר אז אין בזה דין דאין מעבירין על המצות כמו במגילה דף ו' דמטעם דמסמך גאולה לגאולה אנו עושי' פורים באדר שני ולא חיישי' על אין מעבירי' על המצות וה"ה אם תדיר קודם עפ"י דין תורה לאינו תדיר אז לא שייך בו דאין מעבירין ע"מצ דאין האדם המעביר על המצוה אלא המצות תדיר מעביר' לאינו תדיר ולא חלה עליו המצוה שאינו תדיר ובשלמא בטלית ותפילין שיוכל לקיים שתיהם וחל מצות שניהם עליו אז הגם שטלית תדיר אם פגע באינה תדיר לא יוכל להעביר ממנה אבל בקריאת מגילה דלא יקרא אלא פעם אחד או באדר ראשון או באדר שני או בצבור שאין להם אלא או תמידי' או מוספי' שנקיים האחד והשני לא נקיים אז אם יש לאחד מעלת תדיר האינו תדיר לא חל עליו והבן זה כי היא סברא עמוקה בעז"ה ומצאתי און לי בתוס' יומא דף ל"ג ע"א בד"ה אין מעבירין על המצות בסוף הדיבור שנתנו כלל דאין מעבירין על המצות לא שייך בדלא עבדי' אלא חד מצוה דאז אזלי' בתר תדיר יעו"ש

ומתורת רשב"א בחידושיו לסוכה דף כ"ה למדתי זאת דאמרו בלכתך בדרך פרט לעוסק במצוה והקשה הרשב"א ממנ"פ אם יוכל לקיים שניהם בודאי צריך לקיים שניהם ואם אי אפשר לקיים שניהם אז פשיטא דעוסק במצוה פטור מן המצוה דמאי אולמא הך מצוה מהך מצוה דמיצרך קרא למיפטרי' ותי' וז"ל וי"ל דהא קמ"ל דאפי' בעי להניח מצוה זו לעשות מצוה אחרת גדולה הימנה אין הרשות בידו סד"א איפטורי הוא דמיפטר מיני' אבל אי בעי למישבק הא ולמיעבד האידך הרשות בידו קמ"ל דכיון דפטור מן האחרת הרי היא אצלו עכשיו כדבר של רשות ואסור להניח מצותו מפני דבר שהוא של רשות ועוד למדנו הכתוב דאף ע"ג דאיכא עלי' מצוה קבועה לזמן ודאי כגון ק"ש ושחיטת הפסח וקודם לכן באה לו מצוה אחרת שתבטלנו מן האחרת אם יתחיל בה רשאי הוא להתחיל בזו שבא לידו עכשיו ואם יבטל מן האחרת יבטל ואינו חשוב פורק עצמו ממנ' כשפורקה מעליו מחמת דבר מצוה שאין חיוב המצוה עליו עד שיגיע זמנה וראשונה קודמת עכ"ל

הבן בדבריו הקדושים המאירים כספירים דבתי' הראשון שכבר התחיל במצוה הזכיר הרשב"א שאסור לעזוב המצוה שעוסק בה אפי' מצוה קלה בעבור חמורה אבל בתי' השני אשר חקר אם להתחיל מצוה אשר תבטלנו ממצוה אחרת אע"ג דמצוה אחרת קבוע לו כגון ק"ש ופסח ומצוה שבאה לידו עכשיו לא הוי מצוה קבוע רק במקרה בא לו מצוה זו אעפ"כ מותר להתחיל בה ולא חשוב פורק עול יען שמצוה השנית עדיין לא הגיע זמנה ומצוה אחרת באה עכשיו לפניו וראשונה קודמת אבל לא הזכיר כאן שהמצוה של עכשיו היא מצוה קלה ומצוה הקבועה הוי מצוה חמורה מזה נגלה דבמצות שוות איירי הרשב"א וגם במצות שוות אינו חיוב עליו להתחיל במצוה הבאה לפניו ולבטל מצוה הקבועה רק רשות בידו להתחיל ולא נחשב לפורק עול ומשמע במצוה שאינן שוות שמצוה של עתה קלה ומצוה הקבוע לה זמן הוי חמורה אינו רשאי להתחיל הגם שעדיין לא הגיע זמן החמורה וקשה למה לא נימא מצוה שבא לידך אל תחמיצנה וחביבה מצוה מיד וגם אין מעבירין על המצות מזה נגלה כיון דבכל אופן לא יעשה אלא מצוה אחת אז יוכל לעשות החמורה ולהניח הקלה ולא שייך אין מעבירין על המצות או חביבה מצוה בשעתה או מצוה שבא לידך אל תחמיצנה אלא אם עכ"פ יעשה אותו מצוה רק שרוצה לאחר אותה אבל לעזוב מצוה אחת ולעשות השני' רשאי וגם מחויב לברר החמורה וק"ו הדברי' ומה שם שאם יתחיל במצוה קלה יהי' אח"כ עוסק במצוה פטור מן המצוה ולא יחול עליו המצוה השנית אעפ"כ יניח הקלה כנגד החמורה מכ"ש אם אח"כ לא יעסוק עוד במצוה רק יהי' אנוס ולא יוכל לקיים המצוה החמורה ודוק

ולפ"ז לכאורה יש לומר דטוב להניח היין לקידוש ויזמן בלא כוס דקידוש על היין יש סוברי' שהוא דאוריי' עיי' ברש"י בנזיר דף ג' ואפי' לר"ת שהובא בתוס' וכן הסכימו רוב הפוסקים דעל היין הוי רק מדרבנן אבל עכ"פ יש חיוב מדרבנן לקדש על היין ועי' ברמב"ם פרק כ"ט מה' שבת ועי' במג"א סי' רע"א ס"ק א' ואם ברכת המזון טעונה כוס הוי פלוגתא בין הפוסקים הובא בסי' קפ"ב דהרי"ף והרמב"ם סוברי' דברכהמ"ז אינה טעונה כוס אפי' בשלשה יעו"ש והוי קידוש ודאי חיוב וברכהמ"ז ספק ואת"ל דגם ברכהמ"ז טעונה כוס הלא יין קידוש הוי מקודש כדאמרי' בזבחים צ"א אטו שבת לברכת היום אהנאי לברכת היין לא אהנאי וברכהמ"ז הוי רק תדיר וכפי הבנת שג"א בסי' כ"א הוי ברכהמ"ז רק מצוי כמו שלמים והגם שהארכתי במק"א דברכהמ"ז הוי תדיר ולא מצוי עכ"פ הוי רק תדיר וקידוש של שבת מקודש ותדיר ומקודש פסק הרמב"ם פ"ח מה' תמידין הווין שוין איזה שירצה יעשה וכאן דהוי ספק אם ברהמ"ז טעונה כוס אז השכל מחייב דיניח היין לקידוש אז עכ"פ מקודש שוה לתדיר ולא יעשה עבירה אבל אם יקחהו לברכהמ"ז אולי לא טעון כוס וצריך להניח לקידוש וממילא מאופן אולי קידוש עדיף מברהמ"ז לא שייך אין מעבירין על המצות ודוק

אך כד דייקת נראה ונדחה חזר ונראה דיש לברך ברהמ"ז על היין ולא יניחו לקידוש של שבת דלכאורה יפלא מאוד על הגמ' דמנחות דף מ"ט דחקרו אם תדיר עדיף ממקודש אז לא יקריב היום מוספי' ויניח הכבשים על תמידי' דלמחר הלא חיוב תמידין דלמחר לא בא עליו עדיין וחיוב מוספי' כבר בא עליו דהוא חובת היום ואיך יהי' נדחה חיוב אשר כבר חל עליו בעבור חיוב אשר לא חל עליו עדיין והוא הפלא ופלא להבין וצע"ג

עוד הקשה הגאון שג"א בסי' ס"ב קושי' גדולה איך מסופק הגמ' אי תמידי' דלמחר עדיפי' הלא בזבחים דף צ"א הביא הגמ' ראי' אם התחיל לשחוט האינו תדיר לא ימרס בדמו וישחוט התדיר יען דאינו תדיר מזומן לפניו לזרוק ומכ"ש אם קרבן מוסף כבר חל לפניו וקרבן תמיד יהי' חיוב למחר שלא נדחה המוסף בעבור תדיר דלמחר אטו יגרע המקודש כנגד תדיר יותר ממה שגרע האינו תדיר כנגד תדיר ועיי' שם שלחלק יצא דשם בזבחים הוי רק להקדים בהקרבה דהא אח"כ יוקרב עכ"פ התדיר אבל כאן במנחות שיודחה אחד לגמרי אז אם תדיר עדיף ממקודש אפי' תדיר