מחנה חיים חלק א רפח

דמהכ"ת העיד העד בשקר דילמא לא יתרצה למחר הלוקח למכור לו השדה הלא אין בידו לכופו שימכור לו השדה וכ"ת שנתן לו משכון או שט"ח לבטחון על זה הלא א"כ ע"כ צריכי' לחוש על עדי' שכורי' אשר אין אנו חוששי'] אבל כאן נוגע דאוריי' הוא דהוא יודע שיש לו עדי' שיוכל להוציא מיד לוי וזה שדייק הראב"ד וז"ל חששא בעלמא הוא על הלוקח למפרע עכ"ל הרי מבואר שאין כאן חשש ממש רק חשש בעלמא

לכן אמרתי להתבונן בהבנה אחרת ואקדים דברי ש"מ בסוגי' שחקר בשני תי' הגמ' משום דראשון נח לי או דאיכא סהדי להאי ואיכא סהדי להאי לפי תי' השני לא חשבי' משום הראשון נח לו משני לנוגע ואם אירע שליכא חשש נגיעה רק דנח לו הראשון הוי ספק נוגע ולא מקבלי' ממנו עדות והקשה ע"ז וז"ל ואע"ג דמספקא לן מילתא אם נוגע בעדות הוא מטעם זה וקיי"ל בשתי כתי עדי' המכחישי' זא"ז כל אחת באה בפני עצמה ומעידה משמע דמקבלי' עדותם אעפ"י שהיא ספק מוכחשת משום דהעמיד הגוף על חזקת כשרות התם הוא דלא מפקי' להו לעדים מחזקתם כדי לפסלם אבל הכא לא בעי למפסלם לשאר עדיות אלא דחיישי' שמא הוא נוגע בעדות בדבר זה ואסור להעיד ואם נתקבל עדותו נראה דלא מפיק יהודה מלוי מספק דשמא לא הוי שמעון נוגע בעדות עכ"ל וחזות קשה חזיתי בדברי הש"מ במה שכ' וז"ל התם הוא דלא מפקי' להו לעדי' מחזקתם כדי לפסלם עכ"ל והוא פלא בעיני (א) דנהפוך הוא התם הוא דלא פסלי' להו כדי שלא להוציאם מחזקתם דאם נאמר דלא מקבלי' מהם עדות א"כ נסתר חזקתם והיה לו לומר התם לא פסלי' להו כדי שלא להוציא מחזקתם וצע"ג (ב) ועוד פלא דלשון משמע דלא מפקי' מחזקתם כדי לפסלם באמת והוא מחוסר הבנה הלא לא נפסלו והיה לו לומר כדי שלא לפסלם דאין אנו רוצים לפסלם ולכן אנו סומכי' על חזקתם וחסר תיבת שלא וצע"ג (ג) ומה שסיים וז"ל אבל הכא הא לא בעי למפסלם לשאר עדות עכ"ל ג"כ משמע דכאן אין אנו רוצי' שיהיו פסולי' אבל התם אנו רוצי' שיהיו פסולי' כך היה לו לומר אבל כאן לא נפסלו לשאר עדות אלא דחיישי' לדבר זה בלבד וצע"ג (ד) ומה שמוסיף וז"ל אלא דחיישי' שמא הוא נוגע בעדות בדבר זה ואסור להעיד עכ"ל הוא חלילה כדבר שפתים הלא די במה שתי' דכאן לא בעי' לפסול אותו לשאר עדיות וא"כ כיון דלא נפסלו אין סומכין על חזקתם ולמה מוסיף וז"ל ואסור להעיד עכ"ל הוא למותר לו יהיה דמותר להעיד עכ"פ אין אנו מקבלי' מנוגע עדות וגם הכי כאן הוא המקום לבאר שנוגע אסור להעיד זאת ידוע וצ"ע

ונראה לבאר בעזה"י דבאמת התי' הוא פלא דשכל גוזר דכאן בודאי סמכי' על חזקת כשרות דק"ו הוא ומה התם שיש ספק אולי המה עדים פסולי' דיש כאן בודאי רעותא דכת אחת העידו שקר ואותו כת נסתר חזקתם לגמרי ואעפ"כ אין אנו רוצי' לסתור חזקת כשרותם של הבאים לפנינו מכח ספק מכ"ש כאן לו יהי' דהוא נוגע כשר לשאר עדות מהכ"ת לא נסמוך על חזקת כשרות שלו שגם לעדות זה הוא כשר ק"ו הוא שספק נוגע יהי' כשר וצע"ג

מזה נגלה דהטעם משום בע"ד ואז אפי' אומר אמת לא מהני וראי' לזה דשיטה הנ"ל סובר הטעם משום בע"ד דבשלומא אי הטעם משום בעל דבר אז שייך לומר שיש איסור עליו להעיד דתורה מבקש עדות ואמיתיות הדבר לבד לא מהני ואדם על עצמו אינו בגדר עדות ואסור לגברא להעיד אם הוא נוגע אבל אי הטעם משום משקר התינח שאנן לא מקבלי' עדות דדילמא הוא משקר אבל פשיטא דאין עליו איסור להעיד דהלא הוא יכול לדעת שאינו משקר וסובר שיטת עליות שהביא הש"מ שבודאי נוגע יש איסור על הגברא להעיד [וכן משמע לשון הגמ' שנקטו אם הוא מותר להעיד] ואם יש ספק נוגע אסור להעיד מכח ספק איסור לחומרא [ועיי' בסמ"ע סי' ל'] וזה שדייק הש"מ דחיישי' שהוא נוגע ויש איסור עליו להעיד הגם שיודע שהוא אמת וא"כ גרע ספק נוגע משתי כתות עדים דשם תלי' אם אמרו אמת או שקר וכל כת אומרת אנו הגדנו אמת אבל כאן הגם שאומר אמת יש ספק איסור אם הוא עד וספק דאוריי' לחומרא ומיושב הקושי' ודו"ק

אמנם אי הטעם דנוגע משום משקר אז באמת הוי הדין בספק נוגע כגון שאין כאן נגיע' רק הראשון נח לו דהוא כשר לעדות דלא גרע משתי כתות עדים דבודאי איתחזק פסול דכת אחת העידו בשקר וק"ל [דדוחק בעיני לומר דחזקה אינו מועיל רק שאם לא יועיל נסתר כל החזקה שזה יהיה כוונת ש"מק

] אלא לפ"ז צריך התבוננת הלא לטעם דמשקר הוי כל נוגע רק ספק נוגע דאולי אין משקר בעדותו וכן משמע בש"מ בד"ה דאמר דהוי רק ספק משקר שכתב וז"ל ומשו"ה חיישי' דילמא מסהיד עדות שקר כי היכי דלא להוי לזה רשע עכ"ל נגלה שהוא ספק דילמא משקר כמובן ובכל זאת אין אנו מקבלי' אותו לעד דכיון דהוא ודאי נוגע חיישי' שמשקר ואין אנו מקבלי' עד אשר יש לחוש בו למשקר אבל ספק נוגע מקבלי' דהוי כעין ס"ס ספק אם הוא נוגע שיהיה לחוש בו למשקר ואת"ל נוגע הוי רק ספק שמא משקר אבל ודאי נוגע הוי רק ספק אחד שמא משקר ואין אנו מקבלין עדות כזה וא"כ לפי מה שהבאתי דברי ש"מ וז"ל אם נתקבל עדותו נראה דלא מפיק יהודה מלוי מספק דשמא לא הוי שמעון נוגע בעדות עכ"ל נשמע מזה אם הוי ספק נוגע אז אי אפשר להוציא הקרקע מהמוחזק דילמא לאו נוגע הוא ולטעם נוגע משום משקר הוי ודאי נוגע רק ספק נוגע דדילמא לא משקר רק לכתחילה אין אנו מקבלין נוגע דשמא משקר אבל אם כבר מוחזק אז אי אפשר להוציא ממנו ודו"ק

ואם כנים דברי הלא מבורר דעת הרשב"ם דסובר נוגע מטעם משקר וא"כ אם כבר יהיה הקרקע ביד שמעון אז לא יוכל יהודה להוציא ממנו דגם דנתגלה דהיה נוגע הלא ודאי נוגע הוי רק ספק נוגע ויטעון יהודה אמת דברתי ומי יוציא הקרקע מידו ודו"ק. ויש להוסיף דשני תירוצי' של רשב"ם תל' בשני פירושי' בטעם נוגע וק"ל

ויצמיח מזה היתר בנידן שאלתינו דכבר ירד והחזיק הלמדן בירושתו וא"כ מי יוציא אותו מירושתו מי יברר אם העד היה נוגע ובפרט שלא נודע אז הקרבות סוף דבר הכל נשמע שערעור בני המשפחה לאו כלום ומי יבא אחרי הגזבר אשר כבר עשה כנלענ"ד

סימן פ"ב הרמב"ם פרק ט"ז מה' מאכלות אסורות הל' כ"ב כתב וז"ל תנור שהסיקו בקליפי ערלה ובכלאי הכרם בין חדש ובין ישן יוצן ואח"כ יחם אותו בעצי היתר ואם בישל בו קודם שיוצן בין פה ובין תבשיל הר"ז אסור בהנאה יש שבח עצי איסור בפת או בתבשיל גרף את כל האש ואח"כ בשל או אפה בחומו של תנור הרי זה מותר שהרי עצי איסור הלכו להן עכ"ל

והרה"מ בד"ה ויש לדקדק בדברי רבינו כתב וז"ל ויש לתמוה למה לא חילק בין חדש לישן בהא דגרף כל האש וכו' וכן בישל ע"ג גחלי' משמע דליתנהו אלא בישן שלא ציננו דכיון דאין אבוקה כנגדו מותר בדיעבד אבל בחדש שלא צננו אעפ"י שאין אבוקה כנגדו משמע דאסור כיון דהוי כולו גורם דאיסורא ואפשר לומר שרבינו סובר שכל שאין אבוקה כנגדו מותר בדיעבד אפי' בחדש שלא צננו לד"ה מאחר שכלו עצי איסור והכי דייק לישני' שכתב גבי גרף כל האש שהרי עצי האיסור הלכו להן וגבי בישלה ע"ג גחלי' כ' שכיון שנעשו גחלי' הלך איסורן ויש הוכחה