מחנה חיים חלק א רפו

לחבירו חיישי' שעושה כן בעבור בע"ח שלו יען שנותן לשותף חלקו ומהכ"ת יעשה כן הלא אם יסלק בודאי אין תקוה לחלקו שיהיה שלו ואם יקח מערער יוכל עוד לבוא היום לברר שהנך סהדי שקרי והגם שאפשר שעושה כן לקיים שמו בצדק או לקיים תמות נפשי עם פלשתים שגם לי וגם למערער לא יהיה בכל זאת אנו חוששי' ג"כ שמא חושב שלא יפסיד בזה רק ירויח להעמיד לפני בע"ח וה"ה במוכר שלא באחריות חיישי' שמעמיד בפני בע"ח יען דסתם קרקע אחריות ט"ס וע"כ דהתנה שלא באחריות וא"כ יען דקפיד על שלא באחריות וע"כ שירא מפני בע"ח דבעבור גזילה הלא חוזר עליו לרב פפא לכן חיישי' שמא יש לו בע"ח ואפי לר"ז דיש לומר שמתנה כן בעבור דילמא יהיה השדה גזולה מ"מ יותר יש לחוש שמתנה כן בעבור בע"ח מאשר נאמר שמתנה כן בעבור גזילת קרקע דלא שכיח אבל בעלמא מהכ"ת ניחוש שמעמיד בפני בע"ח וקרקע שלו אינו ברשותו עיי' רש"י פסחי' דף ל"א טוב שנאמר מה שתחת יד אדם הוא שלו וגם ברשותו והבן זה מאוד

ובזה מיושבים לי כמה קו' התומי' (א) שהקשה מאי הקש' הגמ' וכיון דאסהיד דלוי הוא היכא מצי לאפיק מיני' והקשה הנ"ל ניחוש שמעמיד לפני בע"ח ולא יהיה מהני הודאתו (ב) הקש' נימא פי' אחריותו עליו ואין אחריותו עליו דמהני יאוש בקרקע אבל מה מהני יאוש אם יש לו בע"ח וא"כ יפה הפי' בקרקע אינו מעיד מפני שאחריות דנגזל עליו שיבא בע"ח לפרוע ממנו והוי נוגע אבל במטלטלי' שאין אחריות הבע"ח עליו מהני יאוש (ג) הקשה מאי מהני שמכיר בה הלוקח שהיא בת חמורו דילמא יש לו ללוקח בע"ח ולא יהיה מהני הודאתו עיי' בתומים סי' ל"ז אות י"ד ח"י ך' יעו"ש שפלפל הרבה

ולפמ"ש נכון דכיון דהודה דלוי אמרי' בודאי אמת הודה דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים ועיי' בקצו"ח סי ל"ו אשר יאמר עליו כי הוא זה משם ילפי' שאדם נאמן שאומר אמת טל עצמו הגם שהוציא קול שנגזל ממנו או שנשמעו עדי' שאמר שגזול' ממנו ומכ"ש כיון שאין עדי' לפנינו אמרי' הוא נאמן על עצמו ואומר האמת ומהאי טעמא הסביר הש"מ דמהני אפי' אם מכיר אח"כ שהיא בת חמורו יען שכפי עדותו אומר שמעולם היה שלו ולא דמי אם מוחל לו עכשיו אחריות שמהנה אותו במה שמוחל לו אבלי כאן כפי דבורו אומר שבאמת הוא של חבירו יעו"ש בד"ה אלא ודו"ק וא"כ מהכ"ת ניחוש שיש לו בע"ח וה"ה אם מיאש עצמו מקרקע שלו אשר כגזל ממנו מהכ"ת נאמר דיש לו בע"ח והוא נוגע בעדות וכן אם אומר שהוא מכיר שהיא בת חמורו מהכ"ת נאמר שיש לו בע"ח נאמר בהיפך שהוא אמת שמכיר בו ולא רוצה לגזול ממנו שאין לפנינו דבר אשר יעלה במחשבתינו חשש בע"ח שנאמר שהוא נוגע והבן זה עכ"פ הדרה קו' לדוכתי' נחוש לבע"ח וגם על קנוני' וצע"ג

ואמרתי לתרץ קו' הנ"ל ואקדים דקדוק אחד בגמ' המוכר שדה שלא באחריות אינו מעיד עליו מפני שמעמידה בפני בע"ח ופלא מאי זה שמעמידה בפני בע"ח היה לו לומר מפני שחיישי' שיש לו בע"ח ולא רוצה להיות לוה רשע אבל לשון מעמידה משמע שהקפידא הוי שהוא מעמיד השדה שבעל חוב יפרע ממנו ולא בעבור גוף הדבר שיש לו הנאה שבע"ח יגבה ממנו ולא יהי' לוה רשע וצע"ג ועוד למה לא אמר מפני שלא יהיה לוה רשע וצע"ג

אמנם אותיות חז"ל מאירות עינים ואקדים מה שהעיר הקצו"ח בסי' ל"ז סק"ה על שיטת הסוברי' דנוגע אינו משקר רק שהוא קרוב ופסול להעיד א"כ קשה אמאי חשש אם מעמיד' בפני בע"ח הא אם אומר בפי' תן לי שכר להעיד שתשנם לבע"ח שלי בעבורי הוי רק נוטל שכר להעיד וכשר מה"ת ומהאי טעמא אם אין לו עכשיו נכסים לא חיישי' שמא יתעשר דכל החשש הוא מדרבנן דאל"כ יהיה לוה נאמן ששטרו פרוע אם אין לו נכסים אלא פשיטא מעיד לעצמו הוא נוגע ופסול מדאוריית' אבל מעיד לבע"ח דאינו מעיד לעצמו רק נוטל שכר להעיד שהוא פסול דרבנן ולכן לא חיישי' שמא יתעשר וא"כ כיון דכל החשש שמעמיד בפני הבע"ח ואין לו נכסים ליכא איסור כלל וא"כ אם הטעם משום נוגע דמעיד לעצמו ולא משום משקר א"כ מאי איסור יש אם מעמידה לפני בעל חוב [יעו"ש שהמציא בזה דרמב"ן בחז"ה לא הביא הטעם רק משום משקר והוא דוחק

] ולדעתי יש לישב והוא דנודע אם המלוה בא לפרוע מן הלוקח אשר קנה שעבודו מאיזה כח בא עליו המלוה הוא רק יען שהשדה היה משועבד לו ולא הי' יכולת ביד הלוה למכור גוף השדה לקנין עולמית רק לקנין זמן לאכילת פירות עד זמן הפרעון של חובו כמבואר ברש"י פסחי' דף ל"א דאינו ברשותו של לוה להקדיש או למכור כי הוא משועבד למלוה וא"כ המלוה בא לגבות חובו מן שדה הלוה כי המכירה לא מהני ונשאר השדה שלו נמצא אח המוכר מעיד ללוקח ומכוון בו כדי שישאר השדה לפרוע לבע"ח שלו הוא כאילו מעיד נגד המערער שהשדה שלי הוא דאם יש לו בע"ח לא מהני מכירתו ונחשב לו כאילו מערער רוצה להוציא ממנו השדה והוא אומר שלי הוא ולא לך ואינו דומה לאלו הבטיח לו אחד שיעיד לו על השדה שלו ויפרע לבע"ח דשם עכ"פ אין לו הנאה מגוף העדות דבגוף העדות אינו מעיד לעצמו דהוא מעיד על שדה של אחר אבל כאן במה שאומר ששדה הוא של לוקח בו בתוכו רצוף עדות שהשדה שלי הוא א"כ הוא מעיד לעצמו ממש דתוכו של העדות הוא לטובת עצמו ולא שהעדות יביא לו הנאה חוץ ממנו והבן זה

אך כל זה אם מחשב על זה שיבא בע"ח שלו ויפרע מן השדה א"כ הוא חושב להעיד לעצמו ממש אבל אם וחשב שהוא יסלק לבע"ח בזוזי וישאר השדה ביד הלוקח וכל תכלית עדותו רק לזה שמקחו לא יתבטל ויהיה נשאר השדה ללוקח אז הגם שאנו יודעי' שאם לא ישיג ידו לפרוע לבע"ח יבוא הבע"ח ויקח ממנו השדה בפרעון וא"כ הוא נהנה שנפטר מחובו ומי פעל זאת שיצמיח לו הנאה זאת הוא רק עדותו שע"י שמעיד כנגד יהודה נשאר הקרקע ביד לוי ומשם יוציאו הבע"ח ופועל עדותו לו הנאה אבל עכ"פ הוא לא מחשב שישאר השדה שלי לפרוע לבע"ח א"כ עכ"פ לא הוי מעיד לעצמו דהן אמירת העדות או מחשבת העדות לא הוי לעצמו רק ממילא יוכל להשיג הנאה והוי רק נוטל שכר להעיד דזה הנאה נחשב לנו כשכר אשר יותן לו להעיד אבל בגוף העדו' אינו מעיד לעצמו ודו"ק

וזה שרמזו חז"ל אמר רבין המוכר שדה אינו מעיד יען דחיישי' שהוא מעמידה לפני בע"ח שהוא בעצמו מחשב בשעת עדו' שמבקש שלא יוציא המערער שדה הנ"ל כדי שיבא בע"ח שלו ויפטור מחובו בשדה שלו כי המכירה לא מהני והוא עדיין מעמיד השדה לפני בע"ח כמו אם היה בני חורין וא"כ הוא מעיד לעצמו ממש ופסול מדאוריי' רק מהכ"ת נחשוד אותו שדעתו שבע"ח יפרע ממנו ומחשב לעכב השדה לעצמו ומשני הגמ' משום דלא ניחא לי' להיות לוה רשע ולא ישלם א"כ הוא חושב על זה שיאמר לבע"ח הנחתי לך מקום לגבות וק"ל

ולפ"ז מיושב קושי' שהקשתי דניחוש על קנוני' יען דיש לו גם בע"ח ויפרע במעות קנוני' את הבע"ח וא"כ אכתי נוגע בעדות הוא דלק"מ דאם רק במעות אשר יתן לו השותף יפרע הבע"ח א"כ אינו מעיד לעצמו והוי רק כאילו נוטל שכר להעיד דהוי פסול דרבנן ולא חיישי' מספק על פסול דרבנן וזה שרמז הש"מ וז"ל כל שאין לו עכשיו בו כלום נסתלקה נגיעתו עכ"ל כיון שאין בו בתוך עדות