מחנה חיים חלק א רפג

והוא סימן מובהק ביותר שיודע לצמצם ולשער עמיד' הנקב שהוא בהתחלת אות הראשון מן השורה השלישית ומכ"ש אם יודע עוד שאות הראשון שם נקרא בשמו למשל שאומר שאות הראשון שם הוא ה' או פ' או ק' וכדומה אבל באמת אם אומר רק זאת שבאות ה' או פ' או ק' יש בצדו נקב אבל איני יודע מקום עמידת האות לא הוי סימן להדר גט אשה יען דהוי רק סימן אמצעי ולא מהני והבן

ועתה נבוא לבאר דיש לדקדק בלשון רב אשי נקב יש בו בצד אות פלוני' דהוי לי' סימן מובהק תיבות דהוי לי' מחוסרי' הבנה כך הי' לומר נקב יש בצד אות פלוני' דהוי סימן מובהק דהך סימן של נקב בצד אות פלוני' סימן כזה הוא סימן מובהק אבל לשון דהוי לי' משמע דהוא בעצמו לא הוי סימן מובהק תמיד דמשכחת נמי דלא יהי' סימן מובהק ולכן אמר רב אשי שאיירי שאומר נקב יש בצד אות פלוני' ובאופן דהוי לי' סימן מובהק והוא פלא לכאורה

אך הכל כמין חומר בעזה"י דבנקב יש בו בצד אות פלוני' יש לפרש כמש"ל בשני פנים או דאומר רק זאת שבאו' ה' יש לו מצדו נקב אבל אינו יודע המקום שעומד אות ה' הנ"ל אם בראש או בסוף השורה או בראש או בסוף הגט ובכל זאת הוא נותן סימן נקב בצד אות פלוני' לכן החכים רב אשי כגון דקאמר נקב יש בו בצד אות פלוני' אבל איזה אות פלוני' דהוי לי' סימן מובהק שיציין עמידת המקום של האות ולא שיודע שם האות דאז לא הוי סימן זה של נקב יש בצד אות פלוני סימן מובהק והבן זה או הכוונה דקאמר נקב יש בו בצד אות פלוני כגון שאומר שבצד אות פ' יש נקב בצדו וחדש רב אשי דהוי לי' סימן מובהק דבשלומא אם אינו מציין אפי' האות רק יאמר סתם שיש בגט נקב או שיאמר שיש בשורה ד' נקב זה לא הוי סימן מובהק אבל כיון שאומר שאצל אות ידוע יש נקב הוי לי' הך סימן סימן מובהק ובא בעל המסדר הגמ' ומפרש דאין כוונת רב אשי לומר דכל נקב בצד אות פלוני' הוא סימן מובהק אלא הכוונה אבל נקב בעלמא לא אם הסימן של נקב בצד אות פלוני' לא הוי אלא נקב בעלמא כגון דאומר שבאות ה' או פ' של הגט נמצא נקב לא מהני יען דלא יודע לציין מקום הנקב דהא בכל מקום בגט אשר נמצא אותו אות יוכל להיות הנקב זה לא מהני והבן אבל הא גופא קשה מנ"ל לפרש כך דילמא הוי הפי' דסתם נקב באות פ' הוי ג"כ סימן מובהק אך יען דנקט כב אשי דאומר סימן נקב בצד אות פלוני' דהוה לי' סימן מובהק ולא תי' בקוצר כגון דאומר השליח סימן מובהק מזה נשמע דרב אשי מספקא לי' אי סימני' דאורייתא או דרבנן ונקט שהשליח נותן סימן אשר משכחת בו גם סימן אמצעי אי סימני' דאורייתא כגון אם יציין רק אות ידוע ולא ידע מקום האות היכן הוא עומד ולמ"ד סימני' דרבנן משכחת בו ג"כ דהוי סימן מובהק אם מציין השורה ועמידת האות אשר הנקב מצדו ואשמעי' רב אשי הגם דספק אי סימנים דאורייתא לא מהדרי' אלא דוקא אם הוי הסימן שיש בו נקב מצד אות פלוני' גם סימן מובהק אבל אי סובר רב אשי סימני' דרבנן וידענו מכבר שצריך סימן מובהק ויהי' כוונת רב אשי לאשמעי' דכיון דאומר נקב יש בו מצד אות פלוני' הגם דלא מציין מקום עמידתו הוי סימן מובהק א"כ איך בא זה לכאן לפרש מה דהוי סימן מובהק הלא הוא לא בא אלא לתרץ דמשכחת תנו אם נתן סימן מובהק מה לו להאריך כאן איזהו סימן מובהק והבן אבל אי מספקא לי' לרב אשי אולי סימנים דאורייתא ומהני בתור' סימן אמצעי אם יציין נקב יש בצד אות פלוני' ולא יציין מקום עמידתו אז צריך לפרש לדעת דמכח סימן אמצעי לא מהדרי' יען דיש ספק אי סימנים דאוריי' והבן זה מאוד בעזה"י כי הוא קרוב לאמה

ולפ"ז מיושב קושי' רש"י בד"ה מספקא לי' למה לא משני בפשטות דסובר סימנים דרבנן יעו"ש ולפי מה שכתוב נכון דממנ"פ דרב אשי אמר דהוי לי' סימן מובהק והי' לו לומר דהוא סימן מובהק ואי לאשמועי' דסתם נקב בצד אות פלוני' הוי ס"מ כיון שמזכיר שם האות זה לא שייך כאן שבא רק לתרץ דאמר תנו נותני' ואי דבא ר"א לפרש דדוקא נקב יש בצד דהוי סימן מובהק שמציין מקום האות דוקא אבל אם אומר רק באות פ' לא מהני דלא הוי זה סימן מובהק א"כ למה נקט כל הנ"ל הי' לו לתרץ בקיצור כגון שאומר ס"מ יהי' איזה סי' מובהק שיהי' אלא ע"כ דמספקא לי' אי סימנים דאורייתא ואשמעי' אופן דמשכחת סימן אמצעי ואי סימנים דאוריי' יהי' מהני ואשמעי' דצריך שיתן סימן בנקב בצד אות פלוני' דיהי' סימן מובהק דסי' אמצעי הוי ספק אי פועל בגט והבן זה

תמצית הדברים דיש לפרש דברי רב אשי דבא לחדש הגם שלא אמר רק זאת שיש נקב באות ידוע כגון למשל באות פ' הגם שאינו יודע באיזה שורה והתיבה עומד אותו אות פ' בכל זאת הוי סימן מובהק דאל"כ למה לא סתם רב אשי כגון דקאמר ס"מ בא המסדר הגמ' ומפרש דאין זה הבנת רב אשי דאין כאן המקום לפרש אתה סימן הוי סימן מובהק ונהפוך הוא דרב אשי מסופק אי סימנים דאורייתא וא"כ אם לא נותן סימן רק באות ידוע ולא מציין מקום עמידת האות לא הוי סימן דאין זה סימן מובהק וכיון שיש ספק אולי סימנים דרבנן צריך ליתן סימן בנקב יש בו בצד אות פלוני' באופן דהוי לי' ס"מ כגון שמציין גם מקום עמידת האות אבל אם הסימן של נקב יש באות פלוני בלי ציון עמידת מקום דלא הוי אלא נקב בעלמא ופי' רש"י וז"ל ובאשת איש לא סמכי' אסימנא בעלמא עכ"ל וכן בד"ה סימנים דאורי' וז"ל שלא נתן בו סימן מובהק אלא סימנא בעלמא עכ"ל הכוונה נקב בעלמא הוי כמו סימנים בעלמא שהוא סימן אמצעי וע"כ דמציין עכ"פ האות למשל שבאות פ' יש נקב דאל"כ אלא שאומר סתם שיש בנייר הגט נקב לא הוי סימן כלל והבן זה מאוד

וד' העיר עיני ברוב חסדו כי לדעתי חקיר' הנ"ל אם מהני רק סימן נקב באות ידוע כגון אות פ' ולא מציין השור' והתיבה תלי' בנוסחות הבאים לפנינו בדברי הגמ' גיטין הנ"ל דהנה לשון הגמ' נקב יש בו מצד אות פלוני' ולכאור' תיבת בו אין לו פי' דדי אם ר"א אמר כגון דקאמר נקב יש מצד אות פלונית דפשיטא הוא שהשליח או הבעל נותני' סימן אשר נמצא בו בגט וצ"ע

אבל אי אמרי' דמהני אם נותן סימן באות ידוע כגון באות פ' או אות ה' למשל אבל אינו יודע מקום עמידת האות נמצא מדויק תיבת בו דאומר על כל הגט סימן שזאת בטוח שיש בו בגט בכלל נקב באות פלוני' כגון באות פ' אבל אינו יודע מקום עמידת אות הפ' דאפשר שאותו פ' עומד בשורה ראשונה או באמצעי' או באחרונה ולכן נקט בו לאשמועי' דאפ' אם הוי אפשר שעומד הסימן בכל מקום של הגט אעפ"כ כשר וזה כפי' אשר הדחתי למעלה והבן וכן גרס רב אלפס בב"מ נקב יש בו מצד אות פלונית עכ"ל וכן כתב הרמב"ם בפ"ג מגירושין וז"ל כגון שאמרו נקב יש בו מצד אות פלונית עכ"ל וכן הוא לשון הטור והמחבר בא"ע סי' קל"ב ע"ש אבל גי' רש"י בגיטין וז"ל כגון דקאמר השליח נקב יש בצד אות פלונית עכ"ל וכן גרס התוס' שם בגיטין וז"ל כגון דקאמר נקב יש בצד אות פלונית עכ"ל וכן מביא השמ"ק בשם הריטב"א נקב יש מצד אות פלונית עכ"ל אז בודאי משמע כמש"ל דדוקא אם מציין השורה והתיבה אעפ"י שלא יודע אם האות שם נקרא פ' או ה' עכ"פ מציין גם מקום עמידת האות אבל אם נותן סימן רק זאת שבאות פ' יש בצדו נקב ולא מציין מקום עמידת האות לא הוי סימן מובהק ולכן לא הי' בגירסתם תיבת בו כנלענ"ד ברור בעז"ה: