מחנה חיים חלק א רפב

מקודם בשם רשב"א] ובא להעיד אין דוחי' אותו מיד לומר נוגע בעדות ואין שומעי' לו בין לזכותו ובין לחובתו כבנגיעת עדות דקורבא כמו בקרוב אין שומעי' דאפי' אם יגיד לחובתו אין אנו עושי' ממנו הודאת בע"ד ה"כ בנוגע בעדות כיון שלזכותו לא הוי עד ממילא לחובתו ג"כ אינו עד וא"כ אפי' הודאת בע"ד ליכא א"כ לאיזה תכלית נשמע דבריו שמגמ' מוכח אם מגיד לחובתו הוי עד ולכן שומעי' דבריו מתחילה לא בתורת קבלת עדות ואם יש בו להנאתו אז באמת אפי' אם יצמיח מצד אחר גם לחובתו אינו נאמן מתורת הודאה יען שבא להעיד לכן אין מקבלי' עדות אם יש בו להנאתו אבל לחובתו הוי עד לכן אם באמת אמר דלוי נקנו לשון כיון דאסהיד אבל אם לא אמר כן א"כ באמת לא קבלנו עדות נקט הגמ' דאמר דלאו דיהודה וא"כ כשמע אם יש בדבריו צד הנאה אז לא מקבלי' עדותו כלל אפי' בתורת הודאה ואקוה שפי' זה ברור ואמת בהבנת רשב"א ז"ל ודוק

סוף דבר הכל נשמע כי נראה מרא"ש וראב"ד ורשב"א דאם אין אנו מקבלי' עדות אז לא ניקח ממנו הודאת בע"ד וא"כ כאן שבעל לגבי אשתו פסול לעדות א"כ לא נקבל ממנו הודאת בע"ד מאותו עדות כי הוא כוון להעיד וכיון שלא נקבל עדותו לא פלגי' עדותו לקבל החצי ודו"ק

עוד עלה בדעתי דאין אומרי' הודאת בע"ד כק' עדי' דמי רק אם עכ"פ בשעת העדות הוא בעל הממון באמת או יכול להיות בעל הממון כפי הודאת חבירו עיי' רשב"א גיטי' דף ע"ח מתרי הודאת בע"ד שסותרי' זה את זה אבל כאן בשעה שעשה הודאה על הכלי לא הי' בעל הממון כי הכלי' או של איש הטוען או של אשתו הגרושה וא"כ ליכא בעולם הודאת בע"ד ודו"ק ובזה יש ליישב ג"כ הראב"ד שהבאתי לעיל כי אין אשה בעלת ממון בכתובתה כי לא נתנה לגבות מחיים אלא או במיתה או בגט ושניהם מחוסרי מעשה וגם אין בידה א"כ לא מהני הודאת בע"ד שלה על ממון שאין עכשיו שלה ולא ראוי להיות עכשיו שלה והבן אך דבר זה צריך בירור גדול בשורש הודאה אם הטעם דהודאה אמת עיי' רש"י אשר יאמר עליו כי הוא זה ונאמן על עצמו יותר מעדי' עיי' קצוה"ח סי' ל"ג וסי' ל"ז או מטעם חיוב חדש ותלי' עוד אי הודאת בע"ד מהני למפרע וכעת אין פנאי לזה ולא באתי רק לעורר על הדבר

ואחר שגמרתי התשובה מצאתי בש"מ בב"ב דף מ"ד בפסק הלכה בד"ה ועלה בידינו שבתוך הפסק כתב וז"ל כמו שהקרוב פסול לעדות כך כל מי שנוגע בעדות ונראה לדייני' שיש לו צד הנאה בו פסול לאותו עדות חומר בקרוב מבנוגע בעדות שאם הי' יודע לו עדות משנעשה חתנו ומתה אשתו פסול להעיד באותו עדות הואיל ותחילתו בפיסול היתה אבל אם הי' יודע לו בעדות כשהי' נוגע בעדות וסלק עצמו מאותו ממון שהי' נוגע מחמתו בעדות כשר לאותו עדות הקרוב פסול להעיד בין לזכות ובין לחובה והנוגע בצד אחד בעדות שומעי' דבריו אם יעיד בדרך שנוגע בה בעדות עדותו פסולה ואם הוא מעיד בדרך שאינו נוגע בעדות עדותו כשרה עכ"ל מדבריו יש ללמוד ראי' למה שחדשתי

סימן פ' שאלה בגט הנאבד מיד השליח המביאו ונמצא ברחוב ברה"ר וכאשר נשמע שנמצא הגט בא איש וצועק כי הוא שליח מארץ רחוקה והוא נותן סימן בגט שראה בו נגד אור השמש נקב באות ע' ברגלה אם מהדרי' לו הגט לגרש או ניחוש אולי עבר איש אחר וממנו נאבד הגט הגם שנותן סימן באות ע' יש נקב ברגלה מי נימא כיון שאינו יודע באיזה התיבה כתוב בו אות ע' אולי לא הוי סימן מובהק או נימא שסימן כזה הוי סימן מובהק וצע"ג

תשובה נלענ"ד להתהלך ברחבה לחקור ולדרוש בלשון חכמים מחכים כי הוא דבר צריך עיון גדול ולדעתי מקום הניחו לי רבותי ז"ל להתגדר בו ואני תפילה גל עיני ואביטה נפלאות

בגטין דף כ"ז ע"ב רב אשי אמר כגון דקאמר נקב יש בו בצד אות פלונית דהוי לי' סימן מובהק ודוקא בצד אות פלוני דהוי לי' סימן מובהק אבל נקב בעלמא לא מספקא לי' סימנין אי דאורייתא אי דרבנן ולכאורה אין פותר ללשון חכז"ל

(א) הלא רב אשי אמר כגון דקאמר נקב יש בו בצד אות פלוני דהוי לי' סימן מובהק וא"כ מה שכתב ודוקא בצד אות פלוני דהוי לי' סימן מובהק הוא לשון בעל מסדר הגמ' שבא לפרש דברי רב אשי כמ"ש רש"י וז"ל ודוקא נקט רב אשי בצד אות פלוני דהוי סימן מובהק דאין עדות ברורה מזה עכ"ל וא"כ מאי כופל הבעל מסדר כל דברי ר"א בקיצור הי' לו לומר ודוקא בצד אות פלוני אבל נקב בעלמא לא או שהי' לו לפרש ודוקא סימן מובהק כזה אבל נקב בעלמא לא דמספקא לי' לרב אשי אי סימני' דאורייתא או דרבנן וצע"ג

(ב) גם על רב אשי קשה שהי' לו לומר כגון דנותן סימן מובהק אבל סימן אמצעי לא הכי בא כאן לרב אשי לפרש מאי סימן מובהק הלא לא בא רק לתרץ דאיירו באמר תנו נותנין כגון דאמר סימן מובהק מאי זה שמפרש כאן דנקב בצד אות פלוני הוי סימן מובהק

(ג) מנ"ל דמספקא לרב אשי אי סימני' דאורייתא אי דרבנן דילמא פשיטא לי' דסימני' דרבנן מדנקט מפורש נקב בצד אות פלוני דהוי לי' סימן מובהק ואי מספקא לי' הי' לו לסתום ולתרץ כגון דאמר סימני' ממילא אי סימנים דאורייתא מהני סימן אמצעי ואי סימנים דרבנן צריך סימן מובהק ומדפריש סימן מובהק בודאי סימנים דרבנן וצע"ג

(ד) פלא דמסיים אבל נקב בעלמא לא נקב בעלמא לא הוי אפי' סימן אמצעי ולא נקרא סימן כלל דתיבת בעלמא מורה שלא מגיד רק זאת שים בגט נקב והוא שכיח מאוד וא"כ כיון שרב אשי אמר בפי' נקב בצד אות פלוני שהוא סימן מובהק אז כל מה שלמטה ממנו כגון שיציין קצת נקב בשורה ולא באות דהוי סימן אמצעי ג"כ לא מהני דעכ"פ סימן מובהק לא הוי וא"כ מאי חידש המסדר הגמ' שנקב בעלמא לא הוי כסימן מובהק הוא דבר שפתים אך למחסור חלילה וצע"ג

אמנם הכל נכון בעזה"י דהנה לשון שבחר רב אשי נקב יש בו בצד אות פלוני יש לבאר בשני פנים ואיזה אופן הוא האמת תלי' אי סימנים דאורייתא אי דרבנן (א) נקב יש בו בצד אות פלוני' הכוונה כגון שנותן סימן שיודע שיש נקב באות ידוע למשל שאומר שנמצא בו אות ה' ובצדו יש נקב אבל אינו יודע אם אות ה' עומד בשורה ראשונה או באמצעי' או באחרונה שנמצא שמציין עכ"פ סימן טוב שיודע שיש לגט נקב באחת מכ"ב אותיות ויודע האות שהוא אות ה' ואשמעי' שסימן כזה הוי סי' מובהק הגם שאינו מציין השורה ומקום עמידת האות בראש השורה או בסוף השורה עכ"פ מציין האות שהוא אות ה' ולא בצד אחת משאר האותיות וסימן כזה הוי סימן מובהק אבל אם אמר רק זאת שיש בצד אחת מן האותיות נקב ואינו יודע גם זאת באיזה אות מן כ"ב אותיו' אז הוי סימן בעלמא כמו ארוך וגוץ ודוק (ב) נקב יש בו בצד אות פלוני' הכוונה שאינו זוכר שם האות אשר הנקב עומד בצדו רק זאת הוא יודע שבראש השורה השלישית בצד אות הראשון של השור' הזאת יש שם נקב אבל אינו יודע אם האות הראשון שם הוא ה' או פ' או ק' יהי' שם האות ההוא ווה שהוא אני יודע שבאות הראשון של השורה השלישית יש מצדו נקב