מחנה חיים חלק א רפא

הודאת בע"ד לכן השיב הרא"ש אם אינן חוזרי' עוד יכולי' לעשות וויתור בחלקם מחמת הודאת בע"ד אבל בודאי יכולי' עדיין לחזור מדבורם כנלע"ד ואם הוא כן בנוגע מכ"ש בקרוב שהגיד עדות וכפי כלל התורה אין קרוב עד א"כ אין מקבלי' העדות להודאת בע"ד כנ"ל פשוט

ובזה אוציא לאור צדקת שיטת הראב"ד פ' המדיר הובא בר"ן דף ע"ב וז"ל ואי לא ידע מנא ידע מי אמר לו אח"כ שהוא בא לפנינו להוציאה והאי דלא אוקמי במודית כ' הראב"ד משום דאינה נאמנת דאין אדם משים עצמו רשע ולא נראה דלהפסיד כתובתה ודאי נאמנת דהודאת בע"ד כמאה עדי' דמי אלא משום מילתא דלא שכיח לא אוקמי בה וכל הרואה ישתומם איך נעלם מראב"ד חלילה דאדם נאמן על ממון לעשות עצמו רשע אפי' אומר גנבתי או גזלתי וצע"ג

ובמ"ש נכון שיטת הראב"ד הלא היא באה להעיד שהאכילתו איסור כי טבעה רע ואם אנו מקבלי' עדותה הוי הדין שיוכל להוציאה בגט בלא כתובה וכיון שעל גוף העדות אינה נאמנת א"כ איך אפשר לעשות מעדות שאין אנו מקבלי' הודאת בע"ד בשלומא אם אנו מקבלי' העדות אז בודאי נאמנת גם על כתובתה בתורת הודאת בע"ד אבל כיון שאינה נאמנת בעדות איך נוציא הודאת בע"ד אבל באומר גנבתי או גזלתי אז עשה בפיו הודאת בע"ד שיש בידו גניבה או גזילה אבל אם רק צפון בתוך העדות הודאת בע"ד אז אם ליכא עדות ליכא הודא' כנלע"ד בעזה"י וראיתי בפנ"י שתי' כיון שהוא קנס רק יען שעברה על דת וכיון שלא עברה על דת ליכא קנס והיא לא הודית להפסיד כתובה ולפמ"ש אפי' הי' זאת צפון בתוך עדותה לא מפסדת כתובתה כנ"ל בעזה"י

ולפ"ז אפי' לשיטת נמ"י המובא בש"ך סק"א שנוגע הוי עד לחובתו דאין אדם קרוב אצל ממונו היינו דוקא שאין בעדותו שום צד הנאתו דאז הוי עד מעלי' אבל אם באמת יש שום צד הנאה אפי' יש בעדותו מצד אחר עדות לחובתו לא אמרי' דעכ"פ נקבל מעדות הודאת בע"ד דכיון שבא להעיד ועדותו לא נקבל מצד נגיעה א"כ גם הודאת ע"ד אין כאן כמו בקרוב דלא הוי אפי' הודאת בע"ד

ולכאורה קשה לי א"כ דמי שבא להעיד אם הוא נוגע אין כאן אפי' הודאת בע"ד א"כ איך הקשו בגמ' כיון דאסהיד דלוי הוא איך מצי מפיק מאי קו' נחזי אכן הלא שמעון הנגזל הוי נוגע דהא כבר הביא עדים לב"ד שראובן גזל שדה ממנו [וראיתי לתומים ס"ק י"ז שנתקשה לשיטה הנ"ל א"כ מאי משני הגמ' הראשון נח לי הלא אם יש לו עדים כבר בב"ד דאל"כ הוי רק קול א"כ יכול להוציא בעדים אפי' מיהודה מכ"ש שיכול לעכב מיד ביד לוי וא"כ יערער מיד בעדים ולא נשאר עוד לחשוד אותו לנוגע בעדות יעו"ש שתי' בדוחק גדול במכ"ת לאלף לק"מ דעדים יש שנגזל משמעון שדה וראובן גזלו אבל לא ידעו איזה שדה שיש לראובן כמה שדות נוגע הוי דהוא יודע בעצמו שהוא הדה זה שיש עתה ביד לוי אבל לא יוכל לערער לעכב מיי ביד לוי דהא אין כאן שמכירי' שזה הוא השדה שנגזל ממנו עיי' בש"מ דמדייק שהביא עדים שגזל ממנו שדה ולא כ' שראובן גזל השדה ממנו והארכתי בזה בלשון התוס' בלימוד] או שהי' נוגע ע"י קול עפ"י עצמו או עפ"י אחרים עיין בש"מ ובטור סי' ל"ז עכ"פ טרם שמעיד אנו ידענו שהוא נוגע לשדה הנ"ל אם יעיד עליו א"כ אמאי נקבל עדותו כלל ויהי' הודאת בע"ד לחובתו איפכא מסתברא לא נקבל ממנו עדות ולא יהי' הודאת בע"ד בשעת הגדה לחובתו דבשלומא אם אפי' לא מהני עדותו נשאר הודאת בע"ד א"כ ע"כ צריכי' אנו לקבל ההודאה ואז ממילא נסתלק הנגינה והוי עד אבל אי אמרי' אם אין כאן עדות אין כאן הודאה א"כ אנו צריכי' להתחיל שהוא עד ואח"כ נעשה הודאה וקשה שפיר איך נתחיל שהוא עד הלא מתחילה הוי נוגע וצע"ג

אמנם לק"מ דלשיטת נמ"י אם אדם מעיד לחובתו נאמן בתורת עדות ולא בתורת הודאת בע"ד רק יען דאין אדם קרוב אצל ממונו ובפרט אם לפי דבורו אשר מעיד ללוי הוא הוא עוקר שם בעלי' כאלו לא יעשה לעצמו חוב א"כ כל נוגע הוי ספק נוגע אם יגיד לחובתו הוי עד ולא נוגע ואם יגיד לזכותו הוי בעל דבר ולא עד ואז אפי' הודאת בע"ד לא הוי א"כ טרם שנשב לב"ד אנו שומעי' מה שרוצה להגיד אם לחובתו אז ידענו דהוי עד ומקבלי' עדותו ואם נשמע ממנו שיש לו בו הכאה אז הוא נוגע לא נשב לב"ד לקבל עדותו דלאיזה תכלית נקבל כיון שאומר לזכותו אפי' הודאת בע"ד לא הוי לכן אז אין מקבלי' ממנו עדות כלל ודו"ק

וחסדי ד' אזכיר שהאיר עיני להבין בזה תורת רשב"א המובא בש"מ בב"ב דף מ"ד בד"ה דאמר אנא ידענא דלאו וכו' וז"ל מהכא שמעי' דכל שהוא בעדותו נוגע בעדות מחמת ממון ובא להעיד אין דוחי' אותו מיד לומר נוגע בעדות ואין שומעי' לו בין לזכותו ובין לחובתו כבנגיעת עדות דקורבא אלא שומעי' אם יש בעדותו לפי ראות דייני' שום נגיעת עדות להנאתו אין מקבלי' ממנו בשם רשב"א ז"ל עכ"ל ולשונו מוקשה (א) אם כוונתו להוכיח מזה דאדם נאמן לחובתו כשיטת נמ"י א"כ למה הוכיח זה מדתירצו דאמר אנא ידענא דלאו דיהודה הלא יותר יש להוכיח מקו' הגמ' דהקשה וכיון דאסהיד דלוי הוא וע"כ דהוא עד לחובתו כאשר הוכיח הנמ"י דין זה מקו' הגמ' ולמה ציין רשב"א להוכיח דינו מאנא ידענא דלאו דיהודה וצע"ג (ב) אם כוונתו להוכיח שאדם נאמן לחובתו א"כ הי' לו לומר מהא שמעי' דאדם הוי עד לחובתו מה לו להאריך אם שומעי' או לא שומעי' פשיטא אם הי' נאמן לחובתו ע"כ ידענו דשומעי' לו וצע"ג (ג) מה זאת עשה לנו הרשב"א שיהי' ס"ד שדוחי' אותו מיד ואין שומעי' לו הלא השומע אינו מפסיד מה לנו בשמיעה הי' לו לומר שדוחי' אותו ואין מקבלי' עדותו וצע"ג (ד) מה שסיים אלא שומעי' לו ואם יש לו בו הנאה אין מקבלי' עכ"ל הוא דבר שפתים חלילה דפשיטא דאין מקבלי' ממנו עדות להנאתו וצע"ג

אך הן הן הדברי' אשר אמרתי דדבר ברור אם בא קרוב להעיד אין שומעי' לו כלל שאולי יגיד דבר שהוא לחובתו ויהי' עכ"פ הודא' בע"ד זה אינו דכיון דהוא בא להגיד עדות ובתורת עדות לא מהני' דבריו ממילא ליכא אפילו הודאת בע"ד שלא בא לעשות הודא' [ולא דמי לסי' ע"ה וסי' פ"ז בח"מ לענין הודאה מתוך כפירה דמהני עיי' בב"י ובש"ך שם דרחוקי' זמ"ז כרחוק מזרח ממערב כמובן] והי' ס"ד דגם בנוגע נעשה כן דהא אנו יודעי' שהוא נוגע וא"כ אפי' אם יצמיח מעדותו להנאתו גם הודאת בע"ד לחובתו מצד אחר בכל זאת הדין דאפי' הודאה אין כאן ולכן אזלינן בנוגע כמו בקרוב שלא נשמע אליו כלל דבכל אופן לא יהי' נאמן בתורת עדות וממילא כל השמיעה לבטלה אבל באמת אינו כן בנוגע לחובתו הוי עד אבל אמת להנאתו אפילו הודאה אין כאן ולכן אנו שומעי' דבריו לא בתורת עדות ואם יש שום צד הנאה שאינו עוד בגדר עדות אז לא מקבלי' עדותו דהא ידענא דאפי' הודאת בע"ד לא יהי' ולמה נשב לקבל עדות ודו"ק

ועתה בא ברוך ד' וראה כי נכונים דבריו מתחילה אעורר על דקדוק א' בסוגי' מתחילה הק' הגמ' כיון דמסהיד דלוי הוא נקט הגמ' לשון עדות ומשני הגמ' דאמר אנא ידענא למה לא נקט הגמ' דאסהיד דלאו דיהודה וצע"ג ומזה חידש הרשב"א וז"ל מהכא שמעי' דכל שהוא בעדותו נוגע בעדות מחמת ממון שאנו יודעי' מתחילה שהוא נוגע בעדות זה שהוציא בעצמו קול מתחילה [כהובא בש"ע שם