מחנה חיים חלק א רעט

עדות שהלוה איש הזה בריבי' ובו ליכא פסול נגיעת הנאה שנית שלקח ממנו הריבית ובו יש נגיעה בעבור הנאתו שיחזיר לו הריבית אז הגם שהוא עושה משני עדיות עדות אחת לדידי הלוה בריבית וגם נטל אותו בכל זאת אמרי' פלגי' דבורו ומקבלי' שהלוה בריבית וגם נטל ריבית מאיש אחר ומה שאמר שהלוה לו וממילא שנטל ממנו הריבית אנו אומרי' שלא נאמין שהלוה לו ונטל ממנו רק נאמין שהלוה בריבית וגם נטל ריבית מאיש אחר אבל לא ממנו או שהלוה אפי' לו אך לא נאמין עדות שני שנטל ממנו הריבית כמו בעדות בני עיר אם מעידים שראוהו שגנבו יש כאן שני עדות נפרדות אחד מה שמכירין הספר בו צריך סילוק שלא יהיה בו נגיע' וממילא לא הוי תחילתו בפסלות דלא צריך להגיד מכח שעת פסול דגם יוכלו להכיר הס"ת ועדות השני שהוא גנב לא נקבל יען שהיה בשעת ראי' פסול הגם שבני עיר אומרי' שני עדו' ביחד ונימא כיון שבטל חד עדות מכח שם פסלות גם השנית יהיה מבוטל אמרי' דעל עדות זה לא קיבל שם פסול כל זמן שהיה כאן חשש נגיעה ופלגי' דבורו ומקבלי' חד עדות והשנית מבטלי' א"כ ה"ה לדידי הלוה בריבית ונטלו אמרי' מה שהוא נוגע לא הוי שם עדות דנימא עדות שבטלה מקצתו בטל גם עדות השני אבל אי היה לנוגע שם עדות פסול אז בודאי כיון שאמר בדיבור אחד שני עדות ועל עדות אחד הוי עד פסול אז גם עדות השני בטל דעדות שבטל מקצתו בטל כולו שבאותו מעמד אשר הגיד עדות השני היה עד פסול אבל סילוק בעי דאל"כ הוי נוגע גם בעדות זה שמגיד שזה ס"ת של בני עיר א"כ הריב"ש סובר סברת הש"ך אבל מחלק שאין עדות אשר אין בו נגיעה מבוטל בביטול עדות השני אשר בו הוי בעל דבר ולא עד פסול אבל בעל באשתו בודאי פסול להעיד דאיך יעיד בשעת מעשה לא הוי עד ואח"כ אינו רואה עדות ולק"מ קו' הש"ך והבן

ולהצדיק הש"ך נ"ל דתלי' בשני טעמי' שהובאו בש"מ בב"ב דף מ"ד למה נוגע פסול להעיד (א) דחיישי' מכח נגיעתו הוא משקר (ב) דהוא גז"הכ הגם שאומר אמת הוא פסול להעיד כמו גזירת קרובי' דפסולים יעו"ש וא"כ הש"ך סובר טעם דנוגע משום דמשקר כמבואר בסי' ל"ז סק"א דלא כע"ש יעו"ש א"כ מה בכך דהם שני עדיות ופלגי' דבורו לחד עדות עכ"פ הוא בא להעיד כל השני עדיות בעבור נגיעתו דמבקש שיוחזר לו ממון אשר טוען שנתן ברבית א"כ שקר ענה בו אבל אי הטעם הגם שאומר אמת הוי גז"הכ שלא נקבל עדות אשר הוא נוגע א"כ השכל גוזר דוקא אותו עדות אשר בו הוי הנגיע' אבל פלגי' דבורי' ומקבלי' עדות השני אשר בו לא הוי נוגע כנלענ"ד

וראיתי בתומי' סי' ל"ד ס"ק כ"ו שכתב דתלי' בפירש דפלגי' דבורו אי הפי' דאמרי' הלוה ולא לו אז האמת עם הריב"ש דאין לך סילוק גדול מזה דאמרי' דלא הלוה לו אבל אי הפי' דאמר' פלגי' דבורו הגם דאמת דהלוה לו אבל בעל דבר אינו עד אז כיון שאמת הדבר א"כ צדקו דברי הש"ך הוא הוי עכ"פ נוגע יעו"ש ולדעתי מה בכך שהוא אמת שהלוה לו ונתן לו ריבית כיון שהוא רק גז"הכ א"כ די לפסול אותו עדות אבל לא עדות השני וריב"ש סובר דנוגע הו' בעל דבר כמבואר בש"ך סי' ל"ו ס"ק ט"ו ולכן מהני כאן פלגי' דבורו כמו שבארתי למעלה ועיי' תומי' סי' ל"ז סק"א שתמה על הש"ך שסובר נוגע משום משקר סותר דברי עצמו וק"ל

המורם מזה דנסתר היתר א' דמתחילה הוי בעל דבר לדברי ש"מ בשם ראב"ד דזה אינו לדברי הש"ך הוי תחילתו בפסלו' הגם דלא נקרא עד וכפי מה שבארתי יען דלא נעשה עד בשעת ראיית המעש' עכ"פ בעל באשתו גרושה לא הוי עד כלל ודו"ק

שנית יען דבידו לסלק לא חל עליו שם פסלות וא"כ בעל באשתו דבידו לגרש לא חל עליו שם פסלות כלל כמו דמהני סברא דבידו לסלק בכל עדות ממון והא גופא קשה על הש"ך למה פסול הבעל להעיד באשתו גרושה הא לא חל עליו שם פסלות כלל דהא בידו לגרש

ונלע"ד לבאר הנה הבאתי למעלה דברי ש"מ אשר חידש בשם הראב"ד דנוגע לא מקבל עליו שם עד רק אחר הסילוק ונתקשתי בו מדברי רשב"ם בב"ב דף קכ"ח דצריך להיות עד בשעת ראיית המעשה וצע"ג ונ"ל לתרץ באופן אחר ממ"ש למעל' והוא דבכל מקום פסקי' כל הראוי לבילה אין בילה מעכב בו וגם אמרינן כלל גדול כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי וא"כ כיון שבידו בשעת ראית העדות לסלק עצמו ולמחול חלקו או ליורשי גנב או לבני עירו כמ"ש הש"מ בד"ה ולסלקי א"כ נחשב לנו והוא עד או ראה דהא היה בידו להיות עד בשעת ראי' ורשב"ם סיים בב"ב דף קכ"ח וז"ל והוא עד או ראה דבשעת ראית המעשה יהיה ראוי לעדות זו עכ"ל הרי מבואר דדוקא על זה קפדי' דיהיה ראוי' להיות עד הגם שבאמת לא נעשה עד מיד דכל הני דחשיב שם הגמ' דוקא בפסלות שאין בידו לסלק כגון נתחרש או סומא דאין ביד איש לסלק פסלות שלו וא"כ בבני עיר שבידם לסלק נעשה עד משעת ראי' ודו"ק

ולכאורה עלה בדעתי להוציא דין זה מגוף הברייתא דנקט היה יודע לו עדות עד שלא נעש' חתנו ונעש' חתנו פסול אבל היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו כשר משמע דחותן יודע בעדות לחתנו שלקח בתו אז אם מתה בתו כשר ולא נקט הבריית' אם החתן היה יודע בעדות לחותנו משנעש' חתנו פסול אבל אם היה יודע בעדות קודם שנעש' חתנו ואח"כ מתה אשתו כשר אלא הוא הדבר דבשלומא אם החותן יודע עדות לחתנו פסול דהא אין בידו לסלק הפסול דאין בידו שחתנו יגרש לבתו אבל אם החתן יודע עדות לחותנו דבידו לסלק הפסול שיוכל לגרש אשתו בע"כ א"כ כיון שראוי' להכשיר עצמו אז אפי' אם ראה משנעשה חתנו וגירש אשתו או מתה יוכל להעיד ודו"ק

אבל יש לדחו' דהא כוונת הבריית' ג"כ לאשמעי' דתחילתו וסופו בכשרות כשר הגם שיש באמצע זמן פסלות ונקט בכה"ג שלא היה בידו לסלק הפסול אעפ"כ אם תחילתו וסופו בכשרות כשר דהוי כח דהתירא אבל אם הי' נקנו בעדות החתן לחותן הו"א דוקא אם יש בידו לסלק הפסלות אז תחלתו וסופו בכשרות כשר אבל אצל החותן דאין בידו לסלק הפסול לא מהני אפי' תחילתו וסופו בכשרות קמ"ל אבל לעולם דאפי' אם החתן יודע עדות לחותנו משנעשה חתנו ג"כ פסול רק משום הסיפא דיש רבותא בחותן נקט ג"כ רישא בחותן לחתנו ודו"ק

וכל זה איננו שוה לי עכ"פ הסברא מחייב דחתן לחותן יהיה עדות הגם שראה העדות בשעה שהי' חתנו דהא יוכל לקלס הפסול כמו דמהני טעם זה בממון בבני עיר יען דבידו לסלק ולמה לא השמיע פוסק אחד דין זה דחתן לחותנו הוי עד הגם שתחילתו היה בפסלות וצע"ג

וידעתי שיש לדחוק דבממון יש בידו לסלק עצמו מיד בשעת ראיית המעשה אבל באשתו אי אפשר מיד הגם דיוכל לגרש בע"כ מי יימר דאשתו עמו ויוכל לכופה אבל זה דוחק דעכ"פ משכחת לה דאשתו עמו וקשורה וגט מוכן בידו והי' לפוסקי' לבאר וראיתי שסמ"ע בסי' ל"ג ס"ק כ"ב רמז לחילוק זה שכ' וז"ל שהיה יכול לסלק עצמו מיד משא"כ בפסול קורבה עכ"ל ולא נ"ל וק"ל

לכן אמרתי לחדש דבר בעזה"י דנחזי אנן בבני עיר שנגנב ס"ת שלהם ויש עדים מבני עיר שפסולים להעיד בעבור שהם נוגעי' בעדותן אבל אטו הווין הנך עדי' פסולי'