מחנה חיים חלק א רעח

אמרתי טעם על דין הנ"ל דהלא מבואר בכריתות דף י"ב אם לא כוון להיות עד בשעת ראיי' לא יוכל להיות עוד עד בדבר ועיי' בתוס' ישנים ובספרי פ"ח סוגי' דערכאות שהארכתי בשורש הנ"ל וכלל גדול בידינו מילתא דלא רמי' עלי' דאינש לאו אדעתי' אפי' אומר אח"כ ברי לי שהי' כן עיי' הל' שחיטה ובכמה דוכתא בש"ע כנודע וא"כ כיון דבשעת ראי' הי' פסול ולא הי' עליו חיוב עדות א"כ לאו אדעתי' ליתן לבו ועיניו על הדבר דהלא ידע שגם אם יהי' יודע לא יקובלו דבריו לעדות וא"כ הגם שנתכשר אח"כ הוא פסול דהא לא כוון להעיד בשעת מעשה הגם שאומר ברי לי לא נאמן לנו ודו"ק] אבל כל זה אם צריך עכשיו להעיד מכח אותו המעשה או הדיבור אשר ראה או שמע בשעה שהי' פסול להעיד אבל אם מעיד בכח טביעת עין אשר הכיר הספר אז כאשר הי' פסול ובא להעיד כאן לא קשה הא לא הי' ראוי להעיד אז כאשר ראה הספר ומאי מהני הסילוק זה אינו דהא יוכל גם עכשיו להסתכל בספר ולהכיר בט"ע או בסימני' ונעשה עד ע"י ראי' דעכשיו דמאי אולמא דראה מקודם והכיר הספר או שמביט בו עכשיו ומכיר הספר שזה של בני העיר א"כ כיון דלא צריך להגיד העדות על מעשה של שעת פסול אז הוא עד כשר אחר הסילוק דהוא כשר מתחילתו ועד סופו דאין כאן עדו' אשר תלי' משעת פסול דבשלומא אם לא הי' מתחילה בעל דבר והי' נקרא עד ואעפ"כ הי' פסול לעדות ספר הנ"ל אז לא הי' הסילוק מהני דכבר קיבל שם עד פסול לעדו' של ספר הזה אבל כיון דמתחילה הי' בעל דבר ולא נקרא עד פסול ולא חסר רק זאת שעד צריך להגיד עדותו של ראי' כשרה וכאן שבידו להסתכל פעם שנית בספר א"כ אין עדותו על שעת פיסול ודו"ק כי ישר בעזה"י

ודע דעלה בדעתי דיש להשיב דזה ניחא אם כל טענתם על הספר שבני עיר טועני' דזה הוא ס"ת שלהם ומבקשי' את ספרם בחזרה [ואחר תקנת השוק הם רוצים ליתן את דמי מקחו בחזרה מתה"ש] והוא טוען לא אאמין לכם שזה ספרכם אבל עכ"פ גם בני העיר לא מבקשי' רק ספרם שמכירי' הספר בט"ע או בסימנים ולא ירצו לברר שזה האיש גנב הספר וישלם כפל או יהי' רשע פסול לעדו' אז נכון מה שתרצתי דהא אינם צריכי' להעיד על שעת גניבה רק יוכלו גם עכשיו להסתכל בספר אבל אם בני עיר טועני' הוא האיש אשר ראינו אותו שגנב ספרינו ומבקשי' שישלם כפל בזמן שיש סמוכי' או עכ"פ מבקשי' אותו לפסול לעדות וגם שלא ישולם דמי מקחו אשר הוא טוען א"כ צריכי' להעיד שראינו שהוא גנב ס"ת שלנו ומעידים על שעת גניבה א"כ נפסל עדותם לגמרי דהוי תחילתו בפסלות וסופו בכשרות ולא מהני סילוק ודו"ק

שוב התבוננתי דלו יהי' שהם טועני' שזה ספרם ואיש הזה גנבו א"כ הם מעידי' שתי עדות נפרדות (א) שזה הספר אשר נמצא אתו הוא ספרם שמכירי' אותו בט"ע (ב) עוד מעידי' שזה האיש הוא גנב שהוא גנב ספרם א"כ אמרי' באמת מה שמעידי' שראו שגנב ספרם אינם נאמני' דעל זה לא מהני סילוק דעכ"פ צריכי' להעיד על שעת גניבה והוי תחילתו בפסלות אבל מה שמעידי' שזה הספר אשר נמצא הוא ספרם נאמני' דהא יוכלו גם עכשיו ליתן עיניהם על הספר ויכירו אותו בט"ע או בסימני' ופלגי' דבורא להאמין עדות אחד ולא השני והבן

וברשב"ם דף מ"ג בד"ה אין דנין וז"ל אין דנין הגנב והוא טוען לקחתיו בדמי' או שום טענה עכ"ל עוד שם בד"ה ראי' וז"ל עדים שראוהו שגנבו או שמעידין שזהו ס"ת של אותה עיר דכולן שותפין ונוגעין בעדותן עכ"ל הכוונה מבואר אם הגנב טוען לקחתיו בדמים ומבקש רק הדמים בחזרה ושני בני עיר ע"כ טועני' שראוהו שגנבו והוא בעצמו הגנב וגם זה הספר גנב וזה שדייק שראוהו שגנבו להך ספר ואם הוא טוען שום טענה היינו על גוף הספר שירש מאבותיו או הוא בעצמו כתבו ורוצה להחזיק בספר גופו אז די שמעידין שזהו ס"ת של אותו עיר שמכירי' הספר בט"ע או בסימנים ודו"ק

אך כל זה דנוכל להתיר ע"י סילוק דנחשב מתחילה לבעל דבר ועכשיו מתחיל להיות עד היינו אם הוא עדות אשר לא צריך להעיד על מעשה שהי' בשעת פסולו או אפי' אם מעיד שני מיני עדות בדיבור אחד עדות אחת אשר לא צריך להגיד על שעת פיסול כמו בספר דמכיר עכשיו הס"ת אז נאמני' לו עדות זה ופלגי' דבורו על עדות שני שראה שהוא בעצמו גנבו אבל אם מעיד רק עדות אחד אשר ראה מעשה אז כאשר הי' פסול אז ממנ"פ לא יוכל להעיד אם רוצה להגיד על שעת מעשה הי' פסול ולא הוי בשעת ראי' עד ואם לאחר הסילוק ליכא מעשה אשר רואה שיוכל להגיד על ידה ופסול לעדות יען דאינו עד כלל ודו"ק

ולפ"ז בנידן דידן שרוצה להעיד שראה שאשתו גנבה כלי כסף וזהב מבית ריעו וע"כ לא נעשה עד בשעת ראי' דאשתו כגופו דמי' גם עכשיו לאחר הגירושין לא יוכל להעיד דהא תחילתו בפסלות ועכשיו אחר הגירושין ליכא מעשה גניבה ועל מה יעיד וא"כ ליכא ממש בעדות איש אשר מעיד על אשתו הגם שגרשה כיון שהמעשה הי' קודם גירושין ודו"ק

וחדאי נפשאי שמצאתי בש"ך ח"מ סי' ל"ג סק"י שכתב וז"ל נראה דמי שגירש אשתו אינו כשר להעיד לה רק בעדות שראה לה קודם שנשאת אבל בעדות שראה לה אחר שנשאת לא משום דבעינן תחילתו וסופו בכשרו' ואפי' להראב"ד וסייעתו לקמן סי' ל"ד סק"ו ועמ"ש לקמן סי' ל"ד גבי מה שהשגתי על הריב"ש סי' של"ט עכ"ל הרי מבואר דבעל פסול להעיד אחר גירושין על מה שראה כאשר היתה אשתו כמו שחקרתי ושישו בני מעי תל"י

ועיינתי בסי' ל"ד ס"ק כ"ח וראיתי שהביא דברי ריב"ש שמכשיר אפי' אם הלוה מעיד לדידי הלוה אפי' אם מעיד דשקל ריבית דלא כדעת המרדכי דמקפיד שדוקא אם אמר דלא נטל ריבית כשר הלוה להעיד דאם נטל הוי נוגע ופסול וריב"ש חולק כיון דפלגי' דיבורי' אז אנו מסלקי' חלק עדות אשר בו הנגיעה והביא ראי' מדברי ראשונים הנ"ל שהקשו מאי מהני סילוק ותירצו דנוגע לאו עד מקרי רק בעל דבר וא"כ חזינן אפי' בעדות נגיעת ממון לא מקבל עליו שם עד כלל אפי' עדות פסולה לא מקרי וא"כ פלגי' דבורו ע"כ תוכן דברי ריב"ש והש"ך חולק עליו בכמה קו' (א) דוקא אם אינו נוגע אז פלגי' דבורו אבל אם נוגע חיישי' שבשביל עצמו מעיד כן כמו באריס דאינו מעיד יען שהוא נוגע לפירות וקשה נימא פלגי' דבורו אע"כ דחיישי' דמעיד בשביל הנאתו ולא מהני פלגי' דבורו וה"ה הכא בלוה וצע"ג (ב) א"כ אי נימא דפלגי' דבורו אפי' אם יש לחוש שמעיד בעבור הנאתו א"כ קשה סילוק למה לן נימא פלגי' דבורו וע"כ יען דבלא סילוק ניהו דלא הוי עד לגבי עצמו עכ"פ נוגע מקרי וצע"ג (ג) דכל תי' של ש"מ הנ"ל אינו מחוור דניהו דלא אמרי' ביה עדות שבטלה מקצתה דלא מקרי עד עכ"פ תחילתו בפסלות הוי דאל"כ הלא בעל באשתו בודאי הוי כבעל דבר דאשתו כגופו כמבואר בגמ' וא"כ יהי' הבעל כשר לעדות באשתו גרושה הגם שראה העדות קודם הגירושי' ודבר זה לא נשמע מעולם אלא בודאי הגם דהוי בעל דבר תחילתו בפסלו' קרינן בי' עכ"ד

ולפמ"ש מיושב שיטת ריב"ש בעזה"י דבודאי מי יכחיש סברת הש"ך דלא נוכל לקבל עדות אשר העד מעיד בעבור הנאתו כמו דמוכח באריס דאסור להעיד בעבור שהוא נוגע בפירות אבל כל זה באותו עדות אבל אם העד מעיד ב' עדות נפרדות בדבור אחד כמו לוה שהעיד על מלוה שהלוה בריבית לו ונטל הריבית הנה יש כאן שני