מחנה חיים חלק א רעו

עדות הוא פסול על ממון אחיו דלא יומתו כתיב זה תוכן דבריו יעו"ש בסק"א ובמחכ"ת דבריו לא נכנסו באזני [א] מה שכתב שרק הוי האח עד על זה דבעי' עדים מכח גזה"כ דכמיתת הבעלים כך מיתת השור אבל יען שמפסידו גם ממון הוא פסול מטעם קרוב הוא פלא גדול הלא זה הדבר אשר התפלא התומים אם אדם על ממונו לא הוי קרוב ונחשב לעד כשר ולא בתור' הודאה שמפסיד לעצמו ממון] איך יהי' אח של בעל המעון קרוב לממון הנ"ל ולמה לא יהי' משה עד כשר אם מעיד על שור של אהרן אחיו דאם אנו אומרי' אדם לחובתו הוי עד ע"כ דאדם על הפסד ממונו נאמן בתורת עד כמו כל עד כשר דעלמא ודו"ק [ב] מ"ש יען שאדם יוכל להפסיד ממונו לכן בעל השור נאמן הוא לדעתי נקודה נפלאה דודאי אדם נאמן להפסיד ממונו ונאמן לומר נתנסך ייני וכדומה אבל שיהי' נאמן להפסיד ממונו ויעמוס על הב"ד לישב על שורו בדין ויגמרו אותו למיתה ויסקלו אותו ויאסרו אותו בהנאה מי שמע כזאת או מי ראה כאלה שיוכל אדם לעשו' מאויו בב"ד של כ"ג אם לא שנאמן בתורת עדות שנעשה המעשה בשור הזה ומחויב הב"ד לעשות זאת יען שיש כאן עדות טוב ולא יבא ההפסד מכח הבעלים רק מכח הב"ד עפ"י חקי התורה ודו"ק

[ולא אכחד שגם על התומי' השתוממתי שכ' שם דאפשר שגם רש"י סובר כרא"ש דאדם על עצמו אינו נאמן אפי' לחובתו רק הי' קשה לרש"י נימא עכ"פ הודאת בע"ד כק' עדי' דמי ע"ז תי' רש"י דהוי מודה בקנס אבל אם מעיד גם על האיש והוי עד לגבי האיש הוי ג"כ עד לגבי השור יעו"ש ודבריו נפלאים דמשמע דלולי מודה בקנס פטור הי' נאמן בתורת הודאת בע"ד אפי' דלא הוי עליו תורת עד והוא פלא אטו הב"ד של כ"ג משרתי כל איש אשר רוצה להפסיד ממונו שהמה ישבו על שורו בדין ויגמרו אותו למיתה אלא ודאי שנאמן בתור' עד דאל"כ מי שיאמר על מצה שלו שהוא חמץ יהי' כל ישראל מחויבי' לשרפו בפסח עיי' בב"ק דף צ"ו ומכ"ש שהב"ד של כ"ג יהיו עבדי כל איש שגעון רוח לסקול שורו הלא המה רק עבדי דת ותמה אני על שני שרי צבאות ישראל מה ראו לחדש כן וצע"ג

כעת

] (ג) עוד פלא בעיני על נתיבות שלפי דבריו יהי' אח של בעל השור עם בעל השור עדים כשרים על שור הנסקל דהא לפי דבריו גם האח עד מעלי' מכח גזה"כ דבעי שני עדים ועל הפסד ממון הלא בעל השור נאמן להפסיד ממונו וכ"ת יען שגם האח מעיד עמו והוא עד פסול על ממון אחיו א"כ הוי נמצא אחד מהן קרוב או פסול וכל העדות בטלה זה שיבוש גדול דמה שבעלים מפסידי' לעצמן הממון בתורת הודאת בע"ד לא נחשב לעדו' שנאמר עליו עדו' שבטלה מקצתו ואין הודאת בע"ד מבוטל יען שגם אחיו אומר כן והבן זה בקיצור (ד) עוד השיג דרש"י סובר דנאמן דוקא יען שאומר ג"כ עדות על האיש אבל על שורו לבד אינו נאמן דאין אדם עד על ממונו אפי' לחובתו יעו"ש במחכ"ת שגה ברואה דרש"י בזבחי' וכן תוס' שם איירי דמעיד רק על השור ולא מעיד על האיש שרבע ואפ"ה דוקא מטעם מודה בקנס פטור ולתוס' יען שאין עוד עד עמו אבל בלא"ה נאמן מזה הוכיח התומי' דסוברי' אדם נאמן על ממונו לחובתו ועיי' תומים ותראה כן והבן וגם דעת התומי' אשר הבאתי למעלה באות ב' פלא בזה וק"ל

עוד יצא התומים שם להביא ראי' מגמ' לשיטת הרא"ש שגם לחובתו אין אדם נאמן על ממונו מסוגי' דקדושין דף ס"ו נרבע השור עפ"י ע"א או עפ"י בעליו ופריך הגמ' ובעלים מאי קאמרו אי דהודו לו היינו עפ"י בעלי' וקשה למה לא פריך הגמ' אי דהודו לו א"כ להדיוט נמי אסור דהוא יוצא לסקול וע"כ דבעלי' אינם נאמנים אפי' בצירוף ע"א והוא קו' נפלאה על תוס' זבחי' דף ע"א דבעל בצירוף ע"א נאמן וצע"ג

ולדעתי דבריו נפלאי' מכמה פנים (א) הא כלל גדול דעדות לאיסורי' לא צריך הגדה בב"ד אלא בכל מקום שעד פוגע בבעלי' ומודיע להן הן בעל פה הן בכתב הן ברמז הוי הודעה לאיסור אבל אם יהי' נגמר דבר בכח ב"ד סמוכי' ומומחי' צריך גם הגדת עדות דוקא בב"ד אבל חוץ לבית דין לא מהני ההגדה ויוכל לטעון אח"כ כנגד דבריו הראשונים ועיי' בט"ז סי' צ"ח ביו"ד ועיי' בחו"ד שם ובספרי פלס חיים בסוגי' דלשמה שהארכתי בזה וא"כ שם איירו שלא קרא העד אותו לב"ד רק בשוק הגיד לו שורך נרבע ואסור לגבוה דהוא רק איסורי' ונאמן אפי' שלא בב"ד (ב) כלל גדול בעדות עפ"י שנים עדים יקום דבר היינו הגדת עדות בע"פ סיפר הדבר מה שראה או ששמע אבל בודאי אם ע"א יספר עדותו ועד שני לא יספר העדות רק יאמר אמת דברת אין זה עדות כי עד שני צריך לספר לפני עצמו כמו שמספר העד הראשון כל זה בדבר שצריך עדות פי שנים אבל באיסורין אפי' התחזק היתר וע"א בא לאסור והבעלים מודי' לו שאמת בפיו בודאי נאמן ע"א באיסורי' בכה"ג ולפ"ז לק"מ קו' התומים דגמ' פריך אי דהודו לו בעלי' היינו שאומרי' אמת דברת אבל אין הבעלים צירפו עמו לבוא ביחד להעיד לפני אחרי' ויספרו כמו העד רק שיחזקו דברי העד שאין שקר בפיו ופריך הגמ' עכ"פ לאסור לגבוה מהני בהודו לו בעלים על המעשה א"כ הוי כמו עפ"י בעלי' אבל איך יפרוך הגמ' הא הוא יוצא לסקול הלא אין הבעלים מצרפי' עמו להעיד עדות והבן ואוסיף נופך הלא כמיתת הבעלי' כך מיתת השור ואפי' אם ראה העדו' עמו ולא חישב לצרף עמו להעיד לא מהני עיי' תוס' כריתו' דף י"ב ובספרי פלס חיים בסוגי' דערכאות מכ"ש אם לא מצרף עמו ולא כוון להעיד וגם לא מספר עדות רק אומר דבר אלקי' אמת בפיך ודו"ק (ג) בודאי אם עד אחד מצרף עם בעל השור ובא להעיד על השור לא יוכל לומר לא נתכוונתי להמית השור רק כוונתי לאסור אותו לגבי מזבח דהא לגבי מזבח הי' די באמירת בעלים לבד ולמה לך לצרף לבוא ביחד להעיד אבל אם הבעלי' עומדי' בב"ד והעד אומר לו שורך נרבע יוכל העד אח"כ לומר לא באתי להרוג השור רק לאסור אותו למזבח הכי הייתי יודע שגם אתה תגיד עדות נגד שורך וא"כ הוי עדות שאין אתה יכול להזימה והתורה אמרה כמיתת הבעלי' כך מיתת השור וא"כ לא יוכל הגמ' לפרוך שהוא יוצא לסקול ועיי' בסנהדרין עידי נערה מאורסה יכולין לומר לאסור על בעלה באנו ודו"ק והוא פלא בעיני איך יהי' עדות שיכול להזימו אם הבעל השור הוא עד נגד שורו ואין עת להאריך בזה ועיי' בש"ך ח"מ ובנב"י סי' ע"ב בא"ע יעו"ש

ומה שהעלה התומי' דרא"ש לשיטתו אזיל דפי' בסנהדרין דף י' כפי' הראב"ד דאין אדם קרוב אצל ממונו ולא הוי כבעל דבר ומתוך שבטל העדות לגבי' בטל נמי לגבי רובע וקשה א"כ דלא הוי בעל דבר למה בטול העדות לגבי האיש הלא לסברת רש"י אם מעיד על שורו פטור רק מטעם מודה בקנס ולתוס' דוקא שאין עד עמו אבל בצירוף עד עמו נאמן ואטו אם פטור משום עודה בקנס יהי' נחשב לעדות שבטלה במקצתה אלא ע"כ דאין אדם עד לעצמו אפי' לחובתו ורא"ש לשיטתו פסק דאין עדות אפי' לחובה עכ"ד יעו"ש

נ"ל דמובדל נידן דסנהדרין מנידן דבב"ב והוא דשמ"ק הביא הקו' איך מהני סילוק הא הוי תחילתו בפסלו' ותי' בלשון אחר בשם הראב"ד וז"ל דגבי ממון לא מקרי תחילתו בפסלות דכיון דמטי לי' הנאה מיני' לאו בר עדות הוא כלל והשתא הוא דאחיל עלי' שם עד וה"ל תחילתו