מחנה חיים חלק א רעד

הארץ לתבוע חלק משאר אנשי' וא"כ מודי' שעושי' חוב לעצמן ועיי' בתשו' מיימונית פ"ב מה' אישות וזה שדייק תשו' הרא"ש וז"ל עדי' הפורעי' המס בעלי דבר עכ"ל

וראיתי לתומי' בסי' ל"ז ס"ק כ"א שהביא הך תשו' הרא"ש והתקשה עליו בראי' הנמ"י ותי' ליישב תשו' הרא"ש וז"ל ובדקדוק הנמ"י מהך דינא דפריך כיון דמסהיד דלו וכו' מלבד דיש לדחות דכאן אין נגיעה גמורה רק חשש רחוק וכיון דאודי דלוי הלא אסתלק החשש וגלאי מילתא למפרע דלחנם חשדוהו דישנו בו נגיעה לו והר"ז כשר מתחילה ועד סוף אף גם הא כתב הרשב"ם להדי' דס"ל דמסהיד הך שדה של לוי ולאו דיהודה איהו וא"כ כשאמר שהוא של לוי אסתלק וכשמעיד אח"כ דלאו דיהודה הרי כשר להעיד דכבר נסתלק והא קיימ"ל דבפסול ממון לא בעי' תחילתו וסופו בכשרות וא"ש ולק"מ עכ"ל

ואחר בקשת מחילה לאלף מעוצם תורתו בער אנכי מהבין דבריו (א) מה שכ' דלא הי' כאן נגיעה גמורה רק חשש רחוק הוא פלא דבשמ"ק מבואר דאיירי דיש כאן עדי' שראובן גזל שדה משמעון או ששמעון כבר התרעם בב"ד שראובן גזל השדה ממנו או שהוציא קול שראובן גזל השדה ממנו ועל ידי כך אנו חושדי' אותו לנוגע יעו"ש בד"ה ומ"ש וא"כ אין זה חשש רחוק רק קרוב לודאי שהוא נוגע לעדות (ב) מ"ש וכיון דאודי דלוי הוא אסתלק החשש וגלאי מילתא למפרע דלחנם חשדוהו דישנו בו נגיעה והר"ז כשר מתחילה ועד סוף עכ"ל הוא פלא גדול הלא יהודה יכול לטעון כיון שהוא נוגע דהא עדי' אמרו שגזל שדה ממנו או הוא בעצמו המוציא קול הגם שמודה עכשיו שהוא של לוי א"כ עושה עכשיו הודאת בע"ד אבל אין הודאת בע"ד פועל רק מזמן הודאה ואילך אבל מתחילה הי' נוגע ולא הי' כשר לעדות מתחילה ואיך תקבלו ממנו הודאת בע"ד להיות עד נגדי אלא בודאי שאדם נאמן לחובתו בתורת עדות וא"כ אנו מאמיני' בתורת עדות שהי' השדה מעולם ללוי יען שהיא לחובתו ודו"ק (ג) ומה שכ' דרשב"ם אמר דכוי הוא ולאו דיהודה דכיון דאמר דלוי נסתלק וכאשר מעיד אח"כ לאו דיהודה הוי כשר דבממון תחילתו בפסלות וסופו בכשרות כשר פלא דכיון דאמר דלוי הוא נכלל בו ממילא דלאו דיהודה הוא דמה שהוי קנין לוי לא הוי קנין יהודה דאטו אחר שהעיד שהוא של לוי הי' יכול לומר אח"כ דהוא של יהודה הלא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וה"ה כבר נכלל בו דאינו דיהודה דלא יש בידו לומר דהוי דיהודה וא"כ באמירת דלוי הוא הוי נוגע ושם טמון עיקר העדות דלאו דיהודה וע"כ דלחובתו נאמן בתורת עדות הגם שהוי נוגע ודו"ק (ד) עוד פלא בעיני הלא הטעם דכשר בממון תחילתו בפסול יען דמי שמעיד על ממון מעיד על בעל הממון ולא על גוף הממון וא"כ כיון שנסתלק מעיד על גוף אחר אשר הי' מתחילה כשר לו עיין בנמ"י בב"ב היטב וא"כ כיון שהעיד מתחילה על לוי שהוא שלו בפסלות ואם מעיד אח"כ דלאו דיהודה א"כ למי שייך השדה ג"כ ללוי וא"כ מעיד לאחר הסילוק לאותו איש עצמו אשר העיד מתחילה בפסלו' והבן זה מאד ולפי מה שאבאר לקמן הבנת רשב"ם במה שאומר לאו דיהודה היינו לפסול עדי יהודה א"כ ל"ק מה שהשגתי באות ג' וד' אך א"כ בלא"ה לק"מ ודו"ק

אמנם ראיתי שהעיר התומים בעוצם חריפתו ובקיאתו בשורש הנ"ל אם אדם עד לחובתו או לא ויש לי הרהורי דברי' אחריו אמרתי בלבי דאגה בלב אדם ישיחנה ולברר הדברי' עד שידי מגעת בעזה"י

הנה התומים יצא להביא ראי' דמהני עדות לחובתו מזבחי' דף ע"א שור שהמית את האדם עפ"י ע"א או עפ"י בעלי' ופירש"י וז"ל שור שהמית עפ"י הבעלים איפטר לי' מסקילה דמודה בקנס פטור עכ"ל ותוס' בד"ה עפ"י הקשו על רש"י ממכות דף ד' ותי' וז"ל ונ"ל טעמא דאין נהרג עפ"י הבעלי' אם אין ע"א עמו כדאיתא פרק כל האיסורי' זה וזה מותרת באכילה מנ"ל דאי ס"ד להדיוט אסירא ל"ל למענו רובע ונרבע לגבוה עכ"ל מבואר דרש"י פוטר יען דמודה בקנס פטור וגם לתוס' רק יען שאין עוד עד עמו אבל בלא"ה נהרג וקשה הא הוי נוגע בממונו אלא פשיטא דנוגע הוי עד לחובתו עכ"ד

ולדעתי אין ראי' דרש"י ותוס' סברו כנמ"י דנחזי אנן בנידן דגמ' בשמעון שמעיד ששדה של לוי הוא יש בהגדת עדות זה שני כחות עדות נפרדות (א) אלו לא גזלה ראובן משמעון הנ"ל ובא יהודה לערער שראובן גזל השדה ממנו הי' די אם שמעון יאמר לאו דיהודה דכיון דאינו של יהודה ממילא נשאר השדה ללוי כמובן (ב) אם באמת שדה של לוי אשר לקח מראובן הי' גזולה משמעון אבל לא הי' בא יהודה לערער בשקר שראובן גזל ממנו השדה וחפץ שמעון ששדה יהי' כשאר ביד לוי הי' די אם יאמר שדה זה של לוי אז כבר עשה הודאת בע"ד ולא יוכל לערער עוד ולא צריך להעיד דלאו דיהודה ועכשיו אירעו שני דברי' ביחד שיהודה מערער דראובן גזל השדה ממנו וצריך שמעון להעיד כנגד יהודה וגם רוצה שמעון שישאר השדה ביד לוי א"כ בוחר להעיד שני דברים ביחד במה שאומר דלוי הוא מעיד דאינו של עצמו אבל אין זה עדות אשר יהי' כנגד יהודה כי נגד יהודה צריך עדות דלאו דיהודה כי לולי כן הוי תרי ותרי דהא ליהודה יש עדים שהשדה שלו עיי' רשב"ם בד"ה רישא וע"כ דאומר ג"כ דלאו דיהודה בס"ד דגמ' דמפקי' השדה מיד יהודה וכמו שביאר הרשב"ם דאומר דלוי הוא ולאו דיהודה עכ"ל במה שאומר דלוי הוא הגם שממילא נשמע דלאו דיהודה לא מהני רק במה שאומר דלאו דיהודה הוא כגון שאומר עדיו פסולי' או לפני הודה שהוא של לוי הוא עדות כנגד יהודה כמובן

היוצא מזה דשמעון מעיד ב' עדות נפרדות במה שאומר דלאו דיהודה הוא הוי עדות נגד המערער אבל שם הוי נוגע בעדות ואינו עושה חוב לעצמו רק בעדות ב' שאומר של לוי הוא שם עושה חוב לעצמו ואטו אם א' יגיד עדות שהוא בו נוגע רק ינדר המעות אשר יקבל לצדקה נאמר דנאמן בעדותו יען שמנדר המעות ולא יהנה המעות וה"ה כאן מה מהני שעושה הודאת בע"ד על השדה ללוי עכ"פ בגוף העדות נגד המערער שהוא לאו דיהודה שם הוי נוגע ובו ליכא שום דבר לחובתו בשלומא בשורי נרבע יש בגוף עדות החוב לעצמו שממונו נאסר בהנאה אז אדם עד על ממונו אבל כאן אין בעדות דלאו דיהודה שום חוב לעצמו רק זכות לעצמו דלא יוציאו יהודה המערער וע"כ יען דמתחילה אמר של לוי ונאמן לחובתו בתורת עדות א"כ ממילא לא הוי אח"כ נוגע אם מעיד דלאו דיהודה וא"כ קשה בהיפך דילמא דוקא כאן נאמן יען דבעדות זה דלוי אינו עושה חוב לעצמו דכיון דאם לא יגיד דלאו דיהודה בכל אופן לא יפיק מיהודה דהא תרי ותרי נינהו וגם אינו נוגע דבעדות זה לבד לא מגיד נגד יהודה כמו שבארתי לעיל דבס"ד איירי דשדה ביד יהודה וא"כ אפי' יש ללוי או לשמעון שני עדים שהוא שלהם לא יוכלו להוציא השדה מיד יהודה דתרי ותרי נינהו עיי' רשב"ם ד"ה ומקשינן יעו"ש ונאמן נגד עצמו לבד וממילא נאמן אח"כ דלאו דיהודה דהוא עדות שני אבל בשורי נרבע יש עדות א' ונוגע בממונו מנ"ל לרש"י ותוס' דנוגע הוי עד לחובתו

ונלע"ד דבשורי נרבע הוא ענין אחר ואינו נוגע לחקירת הנמ"י ותשו' הרא"ש כאשר אבאר בעזה"י דיש לנו עדות בעלי' על ממונם לחובתם על שני פנים (א) עדות בעלי' על ממונם (ב) עדות בעלי' נגד ממונם כאשר אבאר בודאי אם הבעלי' אומרי' חפץ זה שלנו נשתנה ע"י מעשה