מחנה חיים חלק א רעב

הוא שוה כסף שאפי' אי לא כתיב לא תחמוד והי' מותר לכל אדם ליטול חפץ חבירו אם חומד אותו היינו דוקא אם נותן לו הכסף בשווי' דאל"כ הוא עובר על לא תגזול שגזל ממנו דמי שווי' (ב) מלבד השווי' יש לאדם כח בחפץ שלו דגם אם יותן כל הון בעולם לא יוכל אדם ליטול חפצו בע"כ כי הוא רוצ' בחפץ הנ"ל ולא בשווי' וע"ז נאמר לאו דלא תחמוד [וחכז"ל אמרו לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע אבל האמת אינו כן] ושני כחות אלו נקראי' שלו ורשותו השלו השווי הוא דבר שהוא קנינו היינו מה שיש לו אחיזה לשמש בו ולעשו' כל צרכיו ואיש אחר לא יוכל לשמש בו הגם אם יתן כל עשרו בעבורו והקפידה התורה איש כי יקדיש ביתו קודש שלא יוכל אדם להקדיש אלא אם השווי' שלו לאפוקי גזלן שאין השווי' של החפץ שלו הגם שקנה בקנין גזיל' הנאת שימוש דאין צריך לשלם בעד השימוש כאשר בארתי בספרי פלס חיים בסוגי' דהקדש ונדר יעו"ש וגם הקפידה תורה על רשותו לאפוקי נגזל הגם דשווי' שלו עכ"פ הנאת תשמיש קנה הגזלן עד שישיב לו החפץ או ע"י עצמו או ע"י ב"ד או אם חטף מרשות הגזלן והכניס לרשות עצמו [ובמק"א חקרתי אולי אין רשות לנגזל לשמש בחפצו הגזול ברשות גזלן שלא מדעתו דכיון שלא יוכל לחטוף גוף החפץ בחזרה דליעבד דינא לנפשי' א"כ קנה הגזלן הקנין שימוש ואם הוא משמש בו שלא מדעת הגזלן ברשות הגזלן הוא עוש' איסור והבן] וחסר מנגזל הרשות ולא מהני הקדישו רק אם שניהם יחדיו השלו והרשות ביד אחד אז מהני הקדישו והבן

והנה אם נאמר דלוה לא יוכל להקדיש דחסר ממנו הרשות אין הכוונה הנאת שימוש חסר ממנו דנהפוך הוא החפץ ברשות לוה לשמש בו וכל הנאת תשמיש שלו רק הכוונה השווי של החפץ משועבד למלוה דע"י שהלוה לו מעות משועבד למלוה השווי של הלוה אבל אין שיעבוד על גוף החפצים כי אין על הלוה לשלם רק כסף וכל זמן שלא הגיע זמן הפרעון וגבהו בחובו גם השווי של החפצים לא הוי שלו של מלוה רק ברשותו הן עומדי' דמיום הלואה אין רשאי הלוה לכלות השווי' כי שיעבודו של מלוה עליו וכאילו השווי מונח כבר ברשות המלוה שלא יוכל הלוה להנות בו דעיקר הנאת השווי הוא למכור אותו או ליתנו במתנה או להקדיש ולא משכחת הנאת שווי' רק לכלות הדבר והבן זה וזה שרמז רש"י אפי' לרבא דסבר מכאן ולהבא הוא גובה ועד עכשיו היו הנכסים ברשות לוה דהא כל הנאת שימוש הוא ללוה מודה הוא דלא יוכל למכור או להקדיש כי אז הוא מוציא השלו היינו השווי' מרשותו לרשות אחר והשווי' של החפץ עכ"פ אינו ברשות של הלוה הגם שגם השווי' הוא שלו עכ"פ אינו ברשותו של הלוה והתורה אמרה איש כי יקדיש את ביתו קודש שהכל צריך להיות שלו וברשותו וכאן הגם שהנאת החפץ כולו של לוה וגם השלו של השווי הוא של הלוה לרבא דסבר מכאן ולהבא הוא גובה עכ"פ השלו של השווי הוא ברשות מלוה והבן זה כי עמוק מאוד ועי"ז מובן שרשו מתחיל שהם ברשות לוה וסיים אע"ג שהן שלו אינן ברשותו וצ"ע ולפמ"ש השימוש גם עכשיו ברשות לוה אבל הרשות משווי הוא ברשות מלוה ודו"ק

היוצא מזה דשיטת רש"י בפסחים שהחפץ הכל ברשות הלוה רק לכלות השווי במכירה או במתנה או הקדש כנגד זה פעל כח השיעבוד דלא יוכל הלוה להוציא הנכסים מרשותו ולהכניס לרשות אחר דאז נפסק השיעבוד של המלוה דהא נפסק מהחפץ שם של הלוה דכל כך פעל השיעבוד שבע"כ ישארו הנכסי' ברשות לוה ולא יוכל להפקיע שמו מנכסיו כי כאשר ישארו נכסיו בשמו יוכל המלוה לבוא ולפרוע חובתו ממנם ודו"ק

והנה בב"ק דף ע"ו אמרו דהקדש לא פעל בגניבה שינוי רשות דמעיקרא תורא דראובן ועכשיו תורא דראובן ולא נעקר שמו ולא דמי למכירה דמעיקרא תורא דראובן ועכשיו תורא דשמעון ובתוס' ד"ה והשתא הקשו הא מבואר דף ע"ט גנב והקדיש חייב ותי' דכאן איירי בקדשי מזבח דנשחט ונזרק לשמו אז לא נפקע שמו מהחפץ אבל בדף ע"ט איירי בבדק הבית אז לכ"ע הוי הקדש כמכיר' להדיוט ועיי' בתוס' דף ע"ט ע"א ד"ה גנב

ולפ"ז יובן שיטת רש"י דסובר דבודאי מסתבר כיון דלרבא מכאן ולהבא הוא גובה א"כ החפץ עדיין ללוה להנאת תשמיש וגם השווי עדיין לא נקנה למלוה א"כ השיעבוד אינו פועל רק זאת שלא יוכל הלוה להפקיע שם עצמו מנכסיו רק צריך להשאר שמו עליו וא"כ בקדושת הגוף שנשאר השור בשמו של ראובן ולא עוקר בהקדשו שמו א"כ ראוי להקדש לחול ושוב לא נפקע דקדושת הגוף לא פקע כיון שחל פעם אחד אבל בקדושת דמים דיהיה נעקר מיד שם בעלי' המקדישי' והשיעבוד פעל עכ"פ שיהי' נחשב השווי של החפץ ברשות המלוה שלא יוכל הלוה להפקיע שם של עצמו ולהכניס החפצי' בשם אחר והבן זה ומבואר היטב בחדושי לסוגי' דהרהינו ועיי' בבע"המ וברמב"ן במלחמות שם וקצרתי כאן

ונחזי אנן הא דנגזל אין יכול להקדיש אין החסרון דשווי' משועבד לגזלן דמי שיעבד לו הלא באיסור הוא בידו ובודאי השווי היינו השלו נשאר לגמרי לנגזל רק השימוש של החפץ הוא נקנה ביד הגזלן וכל הטעם דנגזל לא יוכל למכור או ליתן במתנה או להקדיש הוא דכל הקנין הוא שמוציא מרשותו ומכניס לרשות אחר היינו שמתחילה היה לו הנאת שימוש החפץ ועכשיו מכניס השימוש לרשות אחר וכיון שאין החפץ בידו ואין לו כח שימוש בחפץ איך ובמה יכניס לרשות אחר אבל אם מקנה לגזלן באמת מהני דלא יהיה חסר ללוקח הוא הגזלן השימוש וא"כ כיון דכל עיכוב הוא דלא יוכל להכניס לרשות אחר מה שאינו ברשותו ונגלה דדוקא להקדיש או למכור או ליתן אינו יכול אבל ליאש שאינו מכניס לרשות אחר רק פועל להוציא גם קנין שלו מה עיכוב יהיה שהרשות ביד הגזלן או שנאבד החפץ הלא אינו רוצה לעשות הכנסה לרשות אחר רק להוציא גם קנין שלו ובקנין שלו לא היה לו חסרון מעולם ומהני יאוש אבל בבע"ח דנהפוך הוא דבשימוש לא היה מעולם חסרון ללוה דהא היה רק לו השימוש רק השלו היינו השווי' שהוא קנין כסף היה משועבד למלוה וח"כ כיון שיש חסרון בגוף השלו דהוא הוי ברשות המלוה איך יהיה פועל יאוש אם גוף השלו משועבד לבע"ח אם הוא מיאש הלא המלוה אינו מיאש מן השווי' בשלומא מן המטלטלי' דיוכל כל איש ליטול המטלטלי' דעכ"פ פעל יאוש הלוה על השימוש שהוא לגמרי ללוה ואיך יבקש המלוה אח"כ הכלי' א"כ גם הבע"ח מיאש אבל בקרקע מהכ"ת יאוש הבע"ח הלא הארץ לעולם עומדת ויאוש לוה לבד לא מהני דגוף השווי משועבד למלוה ואקוה שהוא אמת לאמתו של תורה בעזה"י

סוף דבר הכל נשמע כיון דיש כאן בע"ח לא מהני יחוש של הלוה כי אם הוא מיאש עצמו הלא הבע"ח ששווי' שלו לא מיאש עצמו א"כ יכול הבעל חוב לתבוע מעותיו מן מקום בה"כנ שאחז בו הצורבא מרבנן בתורת יאוש אבל אם מקום הנ"ל שוה יותר מן החוב אם קנה עכ"פ אותו המקום והוא ישלם לבע"ח או דנימא כיון דלא פעל יאוש שלו בעבור הבע"ח א"כ לא פעל היאוש כלל ונ"מ אם הבע"ח יזכה בו עכשיו בקנין יאוש וגם בעבור פרעון חובו דבר זה צריך ביאור אחר עיון ואין עת מקומו

סימן ע"ח שאלה התאספו נדיבי בני ישראל לעשו' כפי רשיון המלך פדות לבחור אחד אשר עלה בגורל לצאת בצבא ודברו אל איש אשר יודע את הדרך להוציא את הבחור חפשי שהוא יעשה פדיון הנ"ל ונדרו מיד איש ואיש כפי יכלתו ויען כי לא