מחנה חיים חלק א רסט

הגם שהם נוגעי' בעדותן וליכא עדות אבל עכ"פ הלוה שיודע ששלח ע"י השלוחים יש לו חזקה שע"ש והשלוחי' אומרי' שעשו השליחות ומכח חזקה שע"ש טוען הלוה ברי דהא בהס"ד רצה הגמ' לומר אפי' בקרובים וגם נוגעי' פועל החזקה להיות ברי ודאי ואעפ"י שהגמ' חזר שחזקה שע"ש אינו פועל ברי ודאית כאנן סהדי אבל עכ"פ פועלת להיות כברי לחייב המלוה שבועת היסת וזה שכ' רשב"א וז"ל עושי' טענתו כברי עכ"ל ולמעלה כ' וז"ל ע"י שליח לאו ברי גמור הוא עכ"ל מבואר בעזה"י כמו שפרשתי ודו"ק

מבואר מתורת רשב"א דלעולם נשאר חזקה שע"ש אפי' בנוגעי' בעדותן רק דלא הוי אנן סהדי וחזקה הנ"ל פועל לחייב המלוה שבועה ואעפ"כ צריכי' השלוחי' לשבע דנכנסו בחזקת חיוב ליתן ויש כאן ברי שלא יצאו מחזקת חיוב וא"כ בחנוני דטוען שנתן וליכא ברי משניהם נגדו דבעה"ב לא יודע אם לא נתן ועוד דפועלים לאו בעל דברי' דידי' הם כמבואר בב"מ דף ג' הוי א"כ נשאר נגד חזקת מממון חזקת שע"ש ואח"כ ברי שלו נגד שמא דבע"הב ומוציא ממון ע"י ברי ושמא ולא ע"י חזקה של שע"ש ודו"ק אבל בדין הפוסקי' המובא בא"ע דלא הוי קדושי' יען דנוגעי' הוא נכון מאוד כיון דחזקה שע"ש לא הוי אנן סהדי א"כ לא נשאר עדות דעדי' נוגעי' בעדותן רק מכח חזקה שע"ש יש הוכחה שהוא אמת ובקדושין צריך עדות ולא הוכחה דבדבר שבערוה צריך ראי' ולא מהני ידיעה כאשר האריך התומי' בסי' ץ' ס"ק י"ד ועיי' בספרי פ"ח בסוגי' דערכאות שהארכתי בחקירה זו אבל בודאי מכח חזקה שע"ש לא הוי עדות שיפעל דבר שבערוה וזה ברור בעזה"י

(ג) עוד הקשה התומי' וז"ל ועוד כל חזקה משום דשארית ישראל לא ישקרו א"כ אף חזקה זו בפועלי' דלא ישקרו להכחיש ולומר דלא קבלו במקום דקבלו וחזקה אין אדם מעיז ג"כ חזקה ולמה הך אלימתא מהך חזקה עכ"ל

ואודיע צערי שלא אוכל להבין דבריו היכן מרומז דטעם של חזקה שע"ש הוא מטעם דשארית ישראל לא ישקרו דילמא הטעם משום חזקת מנהג בני אדם מאחר שנתרצו לעשות או יען שחושש שלא יכשל חבירו על ידו יען שהוא סומך עליו אבל לעולם חיישי' שכל אדם כתב שבעבור נגיעת ממון ישקר אדם הלא כל שבועות התורה ושבועות המשנה ושבועת היסת הוא דחיישי' בעבור הנאת ממון ישקר איש ואפי' בלא הנאת ממון ג"כ שאדם משקר רק מאחר שנתרצה לעשות לחבירו טובה א"כ מנהג בני אדם לעשות שאין לך אדם שאין לו שעה ופן יוכל להיות שמחר ישלם לו טובתו כאשר עשה וכל זה בחנוני שנתרצה לבע"הב לשלם לפועליו יש חזקה שע"ש אבל אצל פועלי' בודאי חיישי' שמשקרי' בעבור לקבל שכרם פעם שנית ואפי' בחנם ג"כ משקר איש לצער חבירו וצע"ג

הן אמת שמצאתי לאדמ"ו הגאון שערי תורה ז"ל בחלק ב' כלל מ"ב פרט א' שהתחיל לחקור שיהי' הטעם של חשע"ש מטעם שארי' ישראל לא ישקרו והביא ראי' מפסחי' צ"א דסמכי' על זה לשחוט הפסח אם הבטיחו לצאת מבית האסורים ובב"מ דף צ"א שחידש הנמ"י אם הבטיחו הבעלי' לעשות במלאכתו הוי שכירות בבעלי' משום דשארית ישראל לא ישקר וכן בב"מ דף מ"ט ובנמ"י דבן לוי שהובטח מישראל כור מעשר יוכל הלוי להפריש עליו משום שארית ישראל לא ישקר וכן סובר אביי בקדושין דף מ"ה דלא חיישי' דחזר בו אבי' משום שארית ישראל והביא שמצא שהעיר כן בספר מחנה אפרים בה' שלוחין יעו"ש כל זה בהבטיחו אבל אצל הפועלי' מאי חזקה יש שלא ידברו שקר אי אפשר שהתומי' יטעה בזה ולבי עלי דוי שלא אבין דבריו

ולא אכחד שגם דברי אדמ"ו ומחנה אפרים לא נכנסו באזני דנ"ל בודאי אם אחד מבטיח לחבירו זכות חדש אז סמכא דעתו עליו ויש מחוסר האמנה אם חוזר ושארית ישראל לא ישקרו כגון ליתן לו בתו לאשה או להוציא מבית אסורי' או לעבוד עמו במלאכתו וכדומה או זכות ממון או זכות הגוף אז יש שארית ישראל לא ישקרו לחזור מאשר הבטיח לו זכות חדש אבל בשליחות לתקן לו דבר שביאר רשב"א בנדרי' דף ל"ו דלא מקרי זכי' רק נייח נפשא אז אין כאן זכות שיהי' נקנה בדברים ואין כאן משום שארית ישראל לא ישקרו כנלענ"ד

ואם כוונת התומי' שיש כאן חזקה אין אדם מעיז למי שעשה לו טובה שהלא החנוני הטיב עמהם וכמו שאין אדם מעיז מפני בע"ח יען שהטיב עמו ה"ה יש כאן חזקה שאין הפועלי' יוכלו להעיז לפני החנוני שהטיב עמהם והוי חזקה אין אדם מעיז נגד חזקת שע"ש גם זה לא אבין דלא דמי מכמה טעמים (א) דא"כ בקיצור הי' לו להקשות הא יש נגד חשע"ש אין אדם מעיז ולמה הקדי' שכל חשע"ש הוא מטעם שארית ישראל (ב) זה דוקא יען שמלוה הטיב ללוה דהא הלוה לו אבל כאן החנוני הטיב עם בע"הב ולא נתכוון להטיב עם הפועלים אלא או לטובת עצמו להרויח או לטובת בע"הב ומהכ"ת לא יעיזו נגדו (ג) שם בלוה יש חזקה הנ"ל דהא בהכחשתו רוצה להפסיד למלוה מעותיו אבל כאן יודע הפועל דחנוני יוכל לשבע שנתן ויטול מעותיו מבע"הב ולא יבא לידי הפסד ואולי כיון שלא יגרום לו הפסד בהעזה מעיז ומעיז (ד) כאן אמרו בגמ' בב"מ דף ג' דחנוני אפי' בשבועה אין מאמין להם דהוא לא ידע מי הם ומכ"ש שבהעזה שלהם לא יפסיד החנוני וקצרתי בזה

(ד) עוד הקשה התומי' קו' גדולה מאוד דהש"ך רכב אתרי רכשי דהוא פסק דפועלי' גובין מן הדין דהא הו"ל איני יודע אם פרעתיך וגבי פרעון ברי ושמא ברי עדיף לכ"ע וקשה הא הוי ברי וברי דהא בעה"ב טוען ברי מכח חשע"ש והו"ל ברי דפרע החנוני וע"כ דחזקה הנ"ל הוי רק ספק ולא ברי וא"כ איך פוסק דחנוני נוטל ממון מיד בעה"ב מכח חשע"ש וצע"ג

ונלע"ד לתרץ בעזה"י הנה כבר בארתי במק"א הגם דחשע"ש הוי ספק אבל בודאי אם בא השליח ואמר עשיתי שליחותי נאמן לכ"ע ואפי' אם נאמר דע"א אינו נאמן נגד חזקת איסור אבל בודאי שליח שבא ואמר עשיתי שליחותי נאמן בתורת חשע"ש דלא ישקר לומר עשיתי שליחותי ולא עשה דע"ז בודאי יש חזקה שע"ש אם אומר שעשה ואפ"ה בגט לא מהני דכיון דצריך אמירת שליח א"כ אין דבר שבערוה פחות משנים בשלומא אם לא צריך אמירתו כלל אז הי' החזקה כאנן סהדי אבל כיון דצריך הגדתו אין כאן כמו ראי' שצריך בדבר שבערוה אבל באיסורי' שדי באמתיות הדבר אז באמירת השליח נעשה חזקה והוי הוכחה על אמתיות הדבר והארכתי בתשובה בזה וא"כ כיון דחנוני טוען ברי שסילק אתמול חזקת איסור של בל תלין או גזל או עושק שכר שכיר או חיוב פריעת בע"ח מצוה הוא נאמן כמו אם השליח בא בחזרה הפרשתי תרומ' או שחטתי דיוכל בע"הב לסמוך עליו לכ"ע ועיי' ריטב"א עירובין דף ל"ב ומכח שטוען החנוני ששילם לפועלי' נתחזק חזקה של שע"ש ונולד ברי שלו שבע"הב חייב לו כמובן והבע"הב ע"כ צריך להאמין לו הן לחזק החזקה והן לברי דהא הימני' ועשה אותו שליח וכמו שצריך להאמין לו אם ישבע שבועה דהא הוא צוה לו לשלם לפועליו אבל הפועלי' אשר משיבי' לבע"הב אפי' על שבועה אין אנו מאמיני' לו כמבואר בב"מ דף ג' דהם לא האמינו לו ומכ"ש שלא יאמינו לו מה שאמר שעשה השליחות דהא הם מכחישי' בבירור שלא עשה השליחות וטענו שלא קבלו ממנו וא"כ נשאר רק חזקה לבד דעכ"פ הבע"הב יודע שעשה אותו לשליח ליתן להם אבל לא כאלו בא השליח ואמר עשיתי שליחותך וחזקה בלבד בלי אמירת השליח הוי רק ספק אפי' באיסורין ואין לבע"הב ברי נגדם והבן כי הוא ישר ועמוק בעזה"י