מחנה חיים חלק א רסז

ובעמלי ראה ד' ויוכח כי זכיתי לכוון האמת כי הבעה"ת בשער כ"ט אות ו' הקשה למה המוציא הוצאות על נכסי אשתו צריך שבועה וחנוני אין צריך שבועה תי' וז"ל משום דאיכא גבי חנוני תרתי חדא חזקה שע"ש דהא מזומן ועומד להקיף לבני אדם ואיכא ברי ושמא עכ"ל ובאות ז' אשר חקר אם לא קץ הבעה"ב כמה יתן אפ"ה נוטל החנוני בלא שבועה כ' וז"ל דכי היכי דכי א"ל הב לי' מנה אמרי' קבל שליחותו ובחזקה שעשאו הואיל ומזומן לשליחות הקפות הם ה"נ דאמר לי' הב לי' מאי דצריך פועל חזקה קביל עלי' וסמכא דעתי' ועביד שליחותי' וכקציצה דמי עכ"ל ראה בעיניך שבאר פעמים שיש כאן חזקה שעשה שליחותו והקיף דהא מזומן ועומד הוא להקיף וכל משא ומתן של חנוני הוא להיות מקיף ומצפה עליו כל היום וזה שכ' וז"ל הואיל ומזומן לשליחות הקפו' עכ"ל וכ' עוד וז"ל דהא מזומן ועומד להקיף לבני אדם עכ"ל כנלע"ד

(ב) עוד הקשה התומים אפי' אי חזקה שע"ש הוי חזקה היינו בדליכא חשש נוגע אבל אם איכא חשש נגיעה לא שייך חזקה כלל שע"ש וראי' לזה מגמ' קדושין דף מ"ג דקודם שנתקן שבועת היסת היו העדים רק נאמני' מכח מגו דאהדרינהו ללוה אבל מכח חזקה שע"ש לא היו נאמני' שנתנו למלוה וע"כ במקום נוגע ליכא חזקה כלל דדילמא משום נגיעה לעכב הממון לא עשה שליחות ועוד דרוב הפוסקי' סברו אם עשו שלוחי' לקדש לא הוי קדושין כלל כי הוי כקדושין בלא עדים כמבואר בב"ש סימן ל"ה יען שהשלוחי' נוגעי' וקשה הא אנן סהדי דחזקה שלוחי' עשו שליחותן ואנן סהדי דקושטא קאמרי והשתא אם לא נתן להם מעות רק צוה ליתן משלהם כמו בחנוני אמרי' שעשו השליחות ונתן החנוני משלו מכ"ש אם הוא מסר להם כסף קדושי' בודאי יש חזקה שנתנו וא"כ למה לא הוי קידושי' מדאוריי' אלא ברור במקום נוגע ליכא כלל הך חזקה שע"ש עכ"ד וצע"ג

ולפום רהיטא עלה בלבי דבר שכל הלא הריטב"א בעירובי' דף ל"ב ביאר דרק על תכלית המשלח אמרי' שע"ש אבל לא מה שנוגע ליבם אם יעבור עבירה יעו"ש ולפ"ז יש לחלק בשלומא שם יש לחשוד העדים שעכבו לעצמן ואמרו קדשנו לך האשה אז המשלח אינו מפסיד כלום דאלו באמת קדשו האשה הי' ג"כ המשלח מפסיד כסף קידושין הגם שהאשה מפסדת הא לגבה לטובתה לא שייך חזקה שע"ש אבל כאן ממנ"פ אם יודע החנוני שבעה"ב יצרך לשלם בכפלים וא"כ הוא מפסיד למשלח ואם יחשוב החנוני שבעל הבית לא ישלם לפועלי' א"כ יכשילו בלאו דעושק שכר שכיר ודוק ואחר העיון יש להשיב ע"ז

אך בעיקר הקו' נראה לי לבאר והוא דתוס' בב"מ דף ה' ע"ב ד"ה חשוד הקשו למה גזלן פסול לשבועה נימא מגו דחשיד אממון לא חשוד אשבועה ותי' בשם ר"י חסיד סברא בודאי מי שכבר הוא גזלן כשם שחשוד על איסור גזילה חשוד גם לשבע לשקר אבל זה שאנו חושדי' אותו שרוצה לגזול אנו נותני' לו שבועה ומחזקי' לי' שיפריש עצמו ולא יעשה ב' איסורי' יעו"ש ועיי' בש"מ דף ה' ד"ה מגו ובדף ו' ד"ה ותו תמצא נועם לנפשך בביאור הדברי' יעו"ש היטב ועוד אעתיק דברי רמב"ן הובא בש"מ דף ו' ע"א וז"ל והא דאמרי' הכופר במלוה כשר לעדות ל"ק כיון די"ל מתוך שלא הי' יכול לשלם כפר ונשמט אינו חשוד להעיד עדות שקר דעלמא שהרי אינו חשוד לגזול מיד חבירו מה שברשותו ואעפ"י שהוא חשוד לכפור מה שבידו מתוך דחקו כדאמרי' בעלמא תרתי לא עברו לפיכך כשר לעדות דעלמא אבל על ממון זה שכפר בו נעשה עליו כגזלן מתוך דחקו שישבע עליו שהרי לא חמור להו לאינשי איסור שבועה יותר מאיסור גזילה אלא ש"מ דלא אמרינן מגו דחשוד אממונא חשוד אשבועה עכ"ל מדברי ראשוני' אנו למדי' דיותר יש לחשוד לאדם שכופר בממון של עצמו אשר הוא שלו רק שמחויב לשלם מאשר יעשה מעשה בידים לגזול מחדש ומכ"ש אם אנו צריכי' לחשוד לאדם שיבקש לגזול מחדש ע"י מעשה בידים להוציא ממון וגם לשבע לשקר ודו"ק

ומעתה בא ברוך ד' וראה שם אנו חושדי' שהשלוחי' לקחו לעצמן כסף הקדושין וחשבו מתחילה ליתן אחרי' תחתיהן ואם הי' שוה כסף אשר לא הי' רשות בידן להוציאן דילמ' נגזל ונגנב מידם ע"י פשיעה אשר הוצרכו ליתן אחרי' תחתיהן אנו חוקרי' דדילמא מעלו מעל במעות אשר הוצרכו לשלם למלוה או לקדש את האשה או שהם פשעו וחייבי' לשלם מכיסם ועכשיו כאשר בא הלוה והמלוה או האשה ובעלה לתבוע ויצרכו להיות מודי' שלא עשו שליחותן חיישי' דילמא עכשיו ישקרו כדי שלא להחזיר הכסף ומדין הגמר' אשר לא צריכי' שבועה בודאי יש חשש נוגע שהם מוכרחי' לומר נתנו למלוה או שקדשו האשה דאל"כ יצרכו לשלם מכיסם לולי דיש מגו החזרנו ללוה או החזרנו לבעל ובאמת דצריכי' היסת א"כ אין כאן עדות דנוגעי' לאו עדים המה אבל כאן איך נאמר שאתמול לא שמר החנוני הבטחתו אשר הוא חזקה שע"ש כדי שיוכל היום לתבוע מיד בעה"ב לגזל וגם ישבע על הגזל הלא הכלל הוא שטרם שישבע לשקר יפרוש שלא לגזול מחדש מכ"ש שלא נאמר שלא שמר אתמול הבטחתו כדי לגזול ולשבוע לשקר אז אמרי' בהיפך שבודאי שמר אתמול חזקתו שהקיף ועכשיו לא יגזול ולא ישבע לשקר וגם אם מתו פועלי' ובעה"ב יורש דליכא עליו שבועה אעפ"כ יש חזקה דעשה אתמול שליחותו דאטו הי' נביא שפועלי' ימותו או ילכו למד"ה טרם שיתבעו שכר פעולתם והבן זה כי נכון בעזה"י

היוצא מזה מה שהי' הקו' של התומים אם אמר לשלוחי' שיקדשו את האשה משלהם יוכלו להוציא ממון מכח חזקה ואם הוא נתן להם כסף קדושי' לא אמרי' חזקה ולפמ"ש כן הוא אם אנו באי' לדון שעכשיו יגזלו מחדש מבעה"ב וישבעו לשקר לא חשדי' כלל דנעשו רשעי' מאתמול לעבור שתי רשעות ואז בודאי עשו שליחותן ודו"ק

אבל לפמש"ל דכאן יש חזקת שע"ש יען שהוא חנוני ולא מרע אומנתו בודאי לק"מ קו' התומי' דשם בשלוחי' אין כאן מורא שמרע אומנתם דהמה תרתי עדי' ולא יפחדו מהכחשת בעל דבר ואין אומנתם להיות עדים בודאי לא סמכי' על חזקה שע"ש כקו' ראשונה של תומים דאין מהני אפי' באיסור דאורייתא ומכ"ש לענין ממון ובכל זה אני אומר אם צוה לעדים לקדש או לשלם למלוה משלהם יהיו נאמני' בשבועה דאז יש חזקה שע"ש ולא שינו אתמול חזקה הנ"ל כדי שיוכלו למחר לגזול מחדש ולשבע לשקר ודו"ק ולא מצאתי גילוי לדין הנ"ל ומסמ"ע ס"ק כ"ט סימן קכ"א אין ראי' וגם לא קו' עיי"ש ותמצא ומדברי תשו' מיימוני' בה' אישות סי' ג' שסמך להאמין לשליח שטעה בדבורו שאמר מקודשת לי אבל דעתו הי' למשלח יען שחזקה שע"ש משמע אפי' נוגע דאולי יצרו תקפו והוא מבקש לישא אותה ואין לך נוגע יותר מזה ויש לדחות דהא צריך גם דעתה וק"ל

ולולי דמסתפינא אמרתי לחדש דבר כלל חדש בדין חזקה שע"ש ויתורץ קו' התומי' דנ"ג בכל עניני שע"ש דהובאו בגמ' הוא דוקא אם המשלח עשה שליח לשחוט או לתרום לו או יגרש אשתו או יניח לו עירוב או שיקדש לו אשה או שכהני' יקרבו קרבנות שם לא דיבר המשלח בפי' לשליח שיסמוך עליו והשליח לא ענה אותו סמוך עלי ולא יקרה לך בדבר זה עון שאם תאשם עלי קללתך יבא אנכי אערבנו מידי תבקשנו רק המשלח שלח אותו והשליח הלך לדרכו שם פליגי ר"נ ור"ש לר"נ אין חזקה שע"ש ופי' רש"י בעירובי' דף ל"ב בד"ה מתחת ידו וז"ל אבל שליח דקביל עלי' מחבירו איכא למימר דמיאש ולא עביד דסבר האי לא יסמוך עלי עכ"ל הכוונה הגם שקבלתי לילך בשליחות אבל