מחנה חיים חלק א רסו

שהוא מחויב במנה יצרך לשלם לחמשה נהפוך הוא שמניח המנה ביניהם ומסתלק אבל כאן בחנוני ופועל הלא הבעל הבית נכנס בחיוב שכר הפעולה ואם החנוני הקיף לפועל א"כ מכח שיעבודא דר' נתן חייב הבעה"ב לחנוני וא"כ יש ספק באותו חיוב שנכנס בעבור הפעולה אם נתחייב לפועל או נתחייב מכח הפועל לחנוני ומכח חיוב אשר נכנס הבעל הבית לפועל צווח החנוני שאותו חיוב הוא שלו שהוא עומד תחת הפועל בשלומא בלקח מחמשה בני אדם שם אי אפשר אם לקח מראובן וחייב לו שיהי' נכנס בחיוב שמעון ואם לקח משמעון אי אפשר להיות נכנס בחיוב ראובן וא"כ יאמר לכל אחד כנגדך אני איני יודע אם נתחייבתי לך הגם שלקחתי מקח אבל מה לך שמעון חלק ונחלה במכר של ראובן או מה לך ראובן חלק ונחלה במכר של שמעון ולכל אחד הוי כאיני יודע אם הלויתני אבל בחנוני ופועל אשר החנוני צועק הלא אתה בעל הבית נכנסת בחזקת חיוב תשלומין של הפעולה ואותו שכר הפעולה אני מבקש וגם הפועל מבקש רק אותו שכר ושניהם אינם תובעי' רק מנה של שכר הפעולה ומכח הפועל בא החנוני על אותו מנה שצריך לשלם ולא יוכל בעה"ב להשיב הגם שאני חייב מנה שכר פעולה מה לך שמעון החנוני בשכר ראובן הפועל דשמעון החנוני משיב רק לי יש בשכר ראובן כי אני בא מכחו משיעבוד דר' נתן ושכר הפועל אשר אתה נתחייב אני מבקש וכן הפועל עומד וצוח שכר הפעולה אני מבקש והוי הדין דצריך לשלם לשנים דגם החנוני טוען ברי על אותו מנה שכר הפעולה אשר צריך ליתן וכן משמע בהבנת הש"ך סי' צ"א ס"ק י"ב שכ' וז"ל התם קמפרשי טעמא משום דאוקמי ממון בחזקת מארי' וא"כ דוקא התם שייך לומר כן דאוקי ממונא בחזקת מרי' והיכא דקאי קאי לא תיפוק מרשותי' משא"כ הכא דס"ס האי ממונא תיפוק מרשותי' ולא קאי בחזקתי' עכ"ל ראה בעיניך שדייק תיבת האי ממונא תיפוק מרשותי' הכוונה הלא שניהם מבקשי' רק אותו מנה של חיוב שכר הפעולה אשר נכנס הבעל הבית בחזקת חיוב ומכח חיוב הנ"ל בא גם החנוני וכל א' טוען ברי א"כ עפ"י הדין ברי עדיף רק אם צריך הבעה"ב לשלם לשנים יש שבועת המשנה אבל אם אין עליו אלא תשלום אחד הניחו על דין תורה שברי עדיף ואפי' מתו הפועלים ובעה"ב הוא יורש נאמן החנוני שלא יוכל לירש יען שהוא זכה בכח חיוב הפועל ודו"ק כי בזה יובנו דברי הש"ך אשר פורש אין להם איך יצא ממון מרשותי' אם בעה"ב הוא יורש הפועל ולפמ"ש נכון הש"ך קאי על עיקר הדין בגמ' אם שניהם כאן ומכחישי' זה את זה הוי הדין דחנוני נוטל בלא שבועה וממילא חידש הרמב"ם אם ליכא על בעה"ב שני תשלומין הניחו על דין תורה שחנוני טוען ברי ובעה"ב שמא ומה בכך שאח"כ מתו הפועלי' והוא נעשה יורש כנלע"ד בה"י

וראיתי בתומים סק"ג שהקשה על הש"ך הלא סברתו מחדשי' תוס' בב"מ דף ל"ז דבגוזל אחד מחמשה צריך לשלם לכולם אפי' לר"נ דלא ס"ל ברי עדיף דשאני התם דדלמא לא נתחייב כלום אבל בגזל בודאי נתחייב רק לא יודע אי לזה או לזה יעו"ש אבל באמת למסקנא הוי בגזל רק קנס אבל בלקח לא משלם להם אלא מנה אחת וה"ה כאן דיודע דחייב רק לא יודע אי לזה או לזה ולא מהני ברי אפי' אם בודאי חייב יעו"ש שהניח בצ"ע על הש"ך ולפמ"ש הבדל יש בין לקח מחמשה דיכול לומר לכל אחד איני יודע אם נתחייבתי לך ומאי איכפת לך בחברך אבל בחנוני ופועל דבא החנוני מכח הפועל ושניהם לא מבקשי' רק שכר הפעולה ובכח החיוב של בעה"ב לפועל נכלל בו כח החנוני כמש"ל ובגמ' בב"מ דמדמה חנוני לשנים שהפקידו היינו יען שאיכא רמאי נימא יהי' מונח אבל כיון שתי' הגמ' דחנוני אומר הפועל לא מהימן לי ואנא שליחותא דידך עבידנא עי' רש"י אז באמת נחלק דין חנוני מפקדון ומגזל וממקח ודו"ק

עוד תי' הש"ך שיש כאן נגד חזקת ממון חזקת שליח עושה שליחותו ונשאר ברי נגד שמא ולכ"ע ברי עדיף והתומי' סק"ג דרך קשת יונתן וזרק חציו עליו בכמה קו' גדולות ואבאר מה שנ"ל כי שפתי כהן ישמרו דעת וקו' התומי' לק"מ (א) הקשה התומים איך עלה על דעת הש"ך דמכח חזקה שע"ש מוציאי' ממון מבעה"ב הלא אפי' באיסורי' אמרי' דלא סמכי' על חזקה שע"ש להקל אלא להחמיר ובממון דחמור נימא דמכח חזקה שע"ש נוציא ממון מיד המוחזק והוא קו' גדולה

ועלה בדעתי ליישב דבשלומא אם הי' כבר חזקה בעולם אשר על ידי פעולת השליח יסולק החזקה אז לא סמכי' על חזקת שע"ש כמו בשחיטה לסלק חזקת שאינו זבוח או בכרי לסלק חזקת איסור טבל או בקרבנות לסלק חזקת איסור של יולדת או בגיטין דף ס"ד בגט לסלק חזקת אישות או בעירובי' דהא האיש בא בע"כ באיסור תחום רק אם הניח עירוב אז מסלק ע"י העירוב חזקת איסור של תחום ביתו מן אותו צד לבד אבל כאן בחנוני נהפוך הוא שגוף השליחות לשלם לפועלי' שלא יבא בעה"ב לאיסור בל תלין או לעושק שכר שכיר או לגזל ואם החנוני משלם באותו יום א"כ לא נולד אפי' חזקת איסור דאין שכירות משתלם אלא לבסוף וכבר קבל מיד החנוני ואפי' איירי ששכר הפעולה בא לו מאתמול שיש כאן חזקת איסור אשר החנוני בא לסלק בכל זאת לא דמי דשם בכל הנך גוני איירי לעשות מעשה לאכול הדבר אשר נתחזק באיסור אבל כאן אשר אנו דנין רק על זה שבעה"ב יוכל לסמוך שנסתלק איסור עושק שכר שכיר ע"י שצוה לשליח לשלם ויוכל בעל הבית להיות שב ואל תעשה וא"כ פשיטא דאנן סמכינן אתמול על השליח שבודאי עשה שליחותו ושילם לפועלים וממילא הוי המסובב שצריך היום הבעה"ב לשלם לחנוני אין כאן נגד חזקת איסור ומכ"ש נגד חזקת ממון הגע בעצמך אחד שצוה לשוחט שישחוט בעבורו בכפר אחד והבטיח לו לשלם שכר הלוכו ושכר שחיטה ובא השליח בחזרה דנאמן שעשה שליחותו כמבואר בריטב"א ואם יתבע השליח שכרו יכול הוא להשיב לענין ממון לא אסמיך על שליח עושה שליחותו דאלים חזקת ממון מחזקת שע"ש זה טעות גמור דכיון דנאמן דשחט ממילא חייב לו ממון ה"ה כאן כיון דהי' אתמול חזקה הנ"ל בעולם שבעה"ב יוכל לסמוך שחנוני ישלם איך אם יבא היום לדון היום שישלם לו אשר הבטיח בשליחותו נאמר דלא סמכי' על חזקה שע"ש לענין ממון סוף דבר דעת התומי' נעלם ממני לפום רהיטא

אמנם אחר העיון ואחר בקשת מחילה של עוצם תורתו של התומים ראיתי שיש כוונה אחרת בהבנת הר"ר יוסף פלא"ט אשר הביא בעה"ת אשר ממנו לקח הש"ך סברא הנ"ל והוא כמו דיש לנו חזקה אין אדם אוסר כרמו בנטיעה אחת וחזקה אין אומן מרע אומנתו וחזקה שהשומר שומר כהלכתו וחזקת הסופר שכותב השם וכל הס"ת לשמה שכל חזקות האלו הוה טובי' מחזקת קמא יען דאם לא יעשה באופן המועיל א"כ לא יוצלח למלאכה אשר העמיד עצמו ה"ה יש חזקה סברית איש אשר הוא חנוני ומקיף לבני אדם אם יצוה עליו אחד מבעלי הבתים אשר לוקחי' אצלו בהקפה ליתן לפועלי' כפי שכרם יש חזקה שהקיף דאם יבטיח ולא ישמור אז מי האיש אשר יקרב אליו ליקח אצלו בהקפה ויהי' בטל ממלאכתו מלהיות חנוני כי העמדת חנוני כשמקיף לבני אדם ולא יוכל לעמוד מבלעדו ויש חזקה חדשה חזקת חנוני שלא ימעול פיו להבטיח ולא ליתן אבל שליח דעלמא אשר הבטיח לעשות דבר לרצון חבירו ואין אומנתו בכך אז אמרי' בדאוריי' לא סמכי' ששליח עושה שליחותו אבל חנוני אשר אומנתו בכך הוא ודאי חזקה דאתי מכח מנהגי חנונית ואלימי מחזקת כהנים זריזי' ומחזקת חבר ודו"ק: