מחנה חיים חלק א רסה

צריכי' להחזיר לו דמי מקחו מפני תקנת השוק עי' סי' ל"ז סעיף ט"ו ברמ"א כנלענ"ד

סימן ע"ו שאלה עשיר א' אשר שכר משרת לעסקיו בן אחיו אשר נשאר יתום במות אביו ואמו ונתגדל בביתו עד שהגיע לפרק נשואין והי' לו אצל דודו דמי עבודתו כאלף זהובים כסף ונתקשר עם בת עני בן טובי' והלך דודו העשיר לסוחר עירו אשר מקיפו לעשיר בכל אשר ילקח לביתו משנה לשנה מן הצמר ופשתים וצוה לו ליתן לבן אחיו לעשות בגדי נשואין בכל אשר ימצא חן בעיניו וכן עשה בן אחיו הנ"ל וכאשר קרבו ימי החתונה שלח הסוחר להעשיר אם יכתוב סך הקפה של בן אחיו לחובות אשר אשת עשיר לקחה מן הסחורות לצרכי ביתה או אם ירצה לשלם לו מיד שהוא עולה לסך מן הצמר לקח כך ומן הפשתים כך ועולה לשלש מאות וחמשים כסף וקרא העשיר מיד לבן אחיו ולסוחר ועמדו לפניו ומכחישי' זה את זה ומתוך המריבה יצאו שניהם בחרי אף ובין כך נסע החתן לכלתו לקבוע יום הנשואין ומת אצל המיועד להיות חמיו ועכשיו תבע הסוחר מעותיו והעשיר יענה הלא כיחש בפניך הגם שגם אתה כחשת בפניו אין אני משלם לך עד שתשבע לי כמה לקח ממך כי ראה כל בגדיו מונחי' אצלי ואינם עולי' לחצי סכום אשר שאלת והסוחר משיב הכי שומר בן אחיך אנכי אולי שלח מקצת סחורה לחמיו או לכלתו כי הבגדי' אשר אתך אינם עולי' אפי' להסך אשר הוא מודה ההסכן הסכנתי לעשות כה הלא רבות בשנים אשר לקחת ממני בהקפה לא הי' מריבה בינינו וקרבו לפני המשפט לדעת דת ובין תורה אם צריך הסוחר לישבע שבועה או לא

תשובה השאלה הזאת צריך בשש כי יש בה לדרוש ולחקור אם יש להבח' החתן שמת אחים או אחיות או אם יש לו דודי' אחרי' או אם אדונו הוא לבדו יורש אותו כי בזה תלי' אם הסוחר צריך לשבע או לא וכל אשר יתן ד' בפי עבדו אשמור לדבר ואני תפילה גל עיני ואביטה מתורתך נפלאות וזה החלי בעזה"י

הנה הטור בח"מ סי' צ"א הביא דעת רמב"ם הא דחנוני ופועלי' צריכי' שבועה ואח"כ נפרעו מבעה"ב זה דוק' ששניהם חיים וקיימי' ונוטלי' מבעה"ב אז צריכי' שניהם לישבע יען דבעה"ב משלם על חד תרין אבל אם החנוני מת ופועלי' לבדם תובעי' או שמתו פועלי' וחנוני לבד נוטל אז אין כאן שבועה שאין הבעה"ב משלם רק תשלום א' והרמ"ה חולק דוקא במת חנוני נוטלי' פועלי' בלא שבועה דהא הבעה"ב הוי כאיני יודע אם פרעתיך אבל במתו פועלי' וחנוני רוצה ליטול צריך שבועה דהוי הבעה"ב כאיני יודע אם נתחייבתי לך הובא בש"ע סי' צ"א סעיף ב' דעת רמב"ם הוא דעת המחבר ודעת הרמ"ה הוא דעת רמ"א והש"ך בסק"י הביא דעת ראב"ן דיורשי פועלי' יכולין להוציא מבעה"ב בשבועה שלא פקדנו אבא וא"כ מאי הוי דמתו הפועלי' הלא היורשי' יוציאו מבעה"ב ויהיו עליו שני תשלומין ותי' הש"ך דרמב"ם איירי שאין לפועלי' יורשי' ע"כ ובאורי' סי' הנ"ל אות י"א נתקשה הכי יש אדם בישראל שאין לו גואלין והסביר שאיירי דבעה"ב הוא הגואל הקרוב היורש הפועלי' יעו"ש ובתומים סי' הנ"ל סק"ב השוה דעת הרמב"ם עם רמב"ן אם הכחיש הפועל בחייו אז יוכלו היורשי' לתבוע אבל אם לא הכחיש הפועל איך יהיו היורשי' נאמני' הגע בעצמך מי ששלח לפרוע הקפותיו ואחר מיתת המלוה יוכלו היורשי' לומר פקדנו אבא שאתה חייב לו וא"כ מוכרח כתי' השני בש"ך ס"ק י"א דאיירי דלא הכחישו זה את זה ואעפ"כ אם הי' עליו שני תשלומין היו צריכי' לישבע הגם שאין כאן טענת ברי יען דבאו להוציא ממון יעו"ש כי מתוק מאוד

ולפ"ז בנידן שאלתינו אם יש כאן יורשי' אחרים חוץ מהאדון הנ"ל א"כ באו היורשי' לתבוע ירושתם השכירות אשר הי' לקרובם ביד אדונו וגם לחנוני צריך לשלם ויש כאן שני תשלומין דהא המשרת שמת הכחיש בחייו להסוחר ויוכלו הם לשבע שבועה דלא פקדנו יורשינו ואדונו צריך לשלם דהא הוי איני יודע אם פרעתיך שדמי שכירות בידו וגם לחנוני צריך לשלם דהא ערב בעדו וא"כ מחויב החנוני לשבע וק"ל [ועדיין צ"ע דדילמא דוקא הכחשה בב"ד מהני שיורשי' יוכלו לתבוע וכן משמע בתומי' סוף סק"ב אבל מלשון אורים ס"ק י"א משמע דדי אם הי' הכחשה יעו"ש]

אך אם אדונו הוא היורש ואין כאן רק תשלמין אחד צריך התבוננת אם הלכה כרמב"ם או כרמ"ה וגם אי הלכה כרמב"ם אם אין צריך לשבע כלל או אם צריך עכ"פ לישבע היסת ואבאר אי"ה הלכה הנ"ל

הש"ך בס"ק י"ב שמר דעת להצדיק דברי רמב"ם ומחבר שפסקו שחנוני נוטל בלא שבועה יען שאין כאן אלא תשלום אחד ולכאורה צדקו כל הראשונים אשר צווחו עליו הלא הבעה"ב כנגד החנוני הוי כאיני יודע אם נתחייבתי לך דקיימ"ל מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור וא"כ הוי רק תקנה שיטול החנוני בשבועה וא"כ איך נאמר יען שיש רק תשלום אחד יטול בלא שבועה ות' הש"ך דחנוני נוטל מדין כמו שפועלי' נוטלי' מדין משני טעמים (א) הגם דאמרי' בפ' הגוזל דברי של תובע ושמא של נתבע לאו ברי עדיף היינו יען דאוקי ממונא בחזקת מרא וזה דוקא שם שתובע לו שחייב לו מנה והוי התביעה נגד חזקת ממון דדילמא אינו חייב אבל כאן סוף כל סוף תיפוק האי ממון מרשות בעה"ב ולא קאי בחזקתי' יש לי בזה צ"ע על ירושלמי הובא בר"ן קדושי' דף ס"ג מי שאמר מכרתי שדה שלי ואיני יודע למי ובא אחד ואמר אני לקחתי אינו נאמן יע"ש וקשה הא הממון סופו לצאת מרשותו וזה טוען ברי והוא שמא א"כ נימא ברי ושמא ברי עדיף וצ"ע וי"ל ודו"ק (ב) דהלא יש לחנוני כנגד חזקת ממון חזקה שליח עושה שליחותו ונשאר ברי כנגד שמא וברי עדיף עכ"ד

ולכאורה מ"ש הש"ך בתי' הראשון ז"ל וא"כ דוקא התם שייך לומר כן דאוקי ממונא בחזקת מרי' והיכא דקאי קאי לא תיפוק מרשותי' משא"כ הכא דס"ס האי ממונא תיפוק מרשותי' ולא קאי בחזקתי' עכ"ל יש לי בו שני הבנות (א) דבשלומא אם אחד אומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור דכפי מה שאומר איני יודע אינו נכנס בחזקת חיוב כלל דהא אינו יודע אם חייב מכח איש זה פרוטה ולכן אמרי' אוקי ממונא בחזקת מרי' ולא יצא ממנו שום ממון אבל כאן שגם בעה"ב יודע שיש עליו חוב משכר הפעולה והוא צריך להוציא ממון מרשותו כפי שכר אשר הבטיח לפועלי' רק הספק נולד באיזה מקום יתן שיפטר מחובו א"כ צריך ליתן כל כך עד שיודע בבטח שנפטר מחובו ולא שייך כאן לחקור אוקי ממונא אחזקתי' דהא ע"כ צריך להוציא ממון מרשותו דהא ממון אחרי' אצלו והגם שהוא חייב מנה וצריך לשלם לחנוני מנה ולפועלי' מנה ומפסיד מאה אעפ"כ צריך לשלם עד שיסלק חזקת חיוב מעליו וכן משמע שזה הבנת הש"ך בסי' צ"ב ס"ק י"ד בד"ה ולענין מ"ש שכתב וז"ל ונהי דקיימ"ל התם כר"נ דפטור היינו משום טעמא דמפרש התם דאוקי ממונא בחזקת מרי' ולא מפקי' ממונא כלל משא"כ הכא דס"ס מפקי' ממונא מבעל הבית עכ"ל מבואר שהש"ך הבדיל בין אם הספק שלא חייב כלל ולא נכנס בחזקת חיוב אבל כאן עכ"פ צריך הוצאת ממון לפטור חובו רק שאינו יודע אצל מי יוכל לפטור עצמו אז צריך לשלם עד שיצא מחובו בבטח ודוק (ב) בודאי אין זה סברא יען שנכנס בחיוב מנה יצרך לשלם שנים עד שיודע שיפטר מחובו נהפוך הוא הלא יש לו חזקת פטור על יתר ממנה אחת ולא ישלם יותר ממה שיודע שיש עליו למשל אם לקח סחורה במנה אחת ובאו חמשה בני אדם לתבוע ממנו והוא אינו זוכר מי הי' המוכר לא אמרי' יען