מחנה חיים חלק א רסא

וברמב"ם שם היטב והזמן בוגד בי להשיב על יתר דבריך רק בסברא אשר חדשת שקנין דרבנן מהני דוקא אם אין חסרון בגוף החפץ שהוא ראוי להקנות רק המעשה קנין הוא דרבנן אבל אם יש חסרון שהחפץ אינו בר הקנאה אז לא יוכלו רבנן לעשות את שאינו ישנו הוא סברא ישרה וב"ה זה שלשה שנים אשר חדשתי סברא זו בפלפול אשר הי' לי עם הצדיק הרה"ג ר' דוד יהודה נ"י אשר הוא כעת דר בארץ ישראל והארכתי אז וכעת לא אוכל להודיעך מן הדברים חזק ואמץ ויהי' ד' עמך ויצא שמך בעולם לכבוד ולתפארת דברי רבך אוהבך כמאז ומקדם

ואכתוב לך איזה דבר צריך עיון אצלי אולי תמצא מקום ליישב עיי' רמב"ם פרק י' מה' ס"ת שמנה את הפסולין בס"ת וכתב וז"ל (ב) שנכתב על עור בהמה טהורה שאינה מעובד (ג) שהי' מעובד שלא לשם ס"ת עכ"ל ופלא בעיני אם מעובד שלא לשם ס"ת א"כ אם אינו מעובד כלל ג"כ פסול דהא לא נעשה בה עיבוד לשמה ואיך יוכשר וצע"ג ועלה בדעתי דבדיעבד כשר סתם ורק אם הי' היפך כוונה לשם דבר אחר הוא פסול דוגמת סברת ר"י במצות צריכות כוונה ולכן נקטו הרמב"ם שהי' מעובד שלא לשם ס"ת ולא כתב ולא הי' מעובד לשם ס"ת דהי' במשמע עיבוד סתם ג"כ פסול ונקט שהי' מעובד שלא לשם ס"ת וע' תוס' מנחות ד' מ"ב והבן ובעבור כן הצריך לאשמועי' דבלא עיבוד כלל פסול אבל אם הי' מעובד כשר אפי' אם לא נעבד לשמה ואח"כ אשמעי' אבל כעבד שלא לשם ס"ת כגון מעובד בכוונה לשם מזוזה פסול ועיי' ב"י בסי' ל"ב ודוק אבל ראה זה מצאתי בפ"א מה' תפילין בהל' י"ד ובהל' ח"י שכתב שס"ת ותפילין צריך עיבוד לשמן שכותב וז"ל עורות שלהם אינם מעובדין לשמן עכ"ל משמע סתם פסול וא"כ הדק"ל שיש ק"ו אם לא נעבד כלל פסול ועיי' בפ"א מה' תפילין שכ' בהל' י"א אם נעבד שלא לשמן ובער אנכי להבין דעת קדושים וצע"ג

סימן ע"ד שאלה אחד תובע מחבירו מאה זהובי' שהשאיל לו והלה כופר ומביא התובע ע"א שהי' אז אחורי הדלת ושמע איך בקש ממנו להלות ולבסוף אמר לו לשלם המאה אחר חודש והכיר קולו אבל לא ראה אותו עין בעין אם הכרת קול מהני לחייבו שבועה ע"י ע"א של הכרת קול או אין ע"א מחייבו שבועה דהוא יאמר לאו אנא הוי וע"א טועה בטביעת עין דקלא וצע"ג לדינא

תשובה הדבר פשוט דמהני ט"ע דקלא דהא בחולין אמרינן דסומא מותר באשתו ע"י ט"ע דקלא והשתא דסומכי' באיסור ערוה מכ"ש שסומכי' על ט"ע דקלא בממון ואם יהיו שני עדים המכירים ע"י ט"ע דקלא מחייבי' אפי' ממון כן עלה בדעתי

אמנם נ"ל לחקור דאין ראי' מכאן דהנה בקידושין דף ס"ג קידשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתי ובא אחד ואמר אני קדשתי' פליגי אי נאמן אפי' לכנוס או נאמן רק לגרש דמאן דסובר אפי' לכנוס נאמן דמירתת מפני האב אבל אם היא אומרת נתקדשתי ואיני יודע למי אינו נאמן לכנוס דהיא תחפה עליו ותכחיש למי שיבא אח"כ יעו"ש והקשה הר"ן הא אין דבר שבערוה פחות משנים ותי' היינו לעקור איסור הערוה אבל כאן בא רק לברר דהא עדיין תשאר היא אשת איש לעלמא רק לו תהי' מותרת דלכל אשת איש יש בעל שמותרת לו אז ע"א נאמן אפי' בדבר שבערוה יעו"ש ולפ"ז קשה לכאורה מאי פריך הגמ' איך סומא מותר באשתו דילמא יען דהיא אומרת לבעלה הסומא שהיא אשתו ומבררת לו שהוא בעלה ובכל מקום שע"א נאמן גם אשה נאמנת עיי' יו"ד סי' קכ"ז וא"כ ע"א נאמן בערוה לברר אבל לעולם דט"ע דקלא לא מהני וצע"ג

אך משבשתא היא דבשלומא שם בקידושין דאנו מכירי' את האיש שאמר אני קדשתי' שהוא בר ישראל והוא עד מדין תורה באיסורין ומתירא פן יוכחש מהאב ולכן נאמן אבל כאן יש חשש אולי היא נכרית או קטנה והיא אשת איש ויש חשש אולי לא הוית בר עדות באיסורין כלל ואיך יסמוך עלי' ועוד דשם מתירא לשקר דהא נודע לעיני כל רואי שמש מי הוא אבל כאן איזה פחד יש לה הלא הוא סומא ואינו יודע לומר מי היא וגם אם יאמר שהכיר בט"ע דקלא מי היא תכחיש אותו דהא אין כאן עדים לדעת אם היא רוצה לזנות אתו וע"כ דט"ע דקלא מהני להכיר שזו אשתו והבן

ועתה נבין דט"ע דקלא פועל רק זאת להכיר בקול אשתו להיות לו ע"א שהוא מותר לה כמו אם יקח בשר או יין מאיש שקשה ג"כ איך יאכל הסומא דילמא נכרי מוכר לו בשר טריפה או יי"נ אלא שמכיר בט"ע דקלא שהמוכר הוא קצב דעיר או הסוחר של יין כשר ה"ה מכיר באשתו שהיא ע"א כשר ומבררת לו שהיא מותרת לו וק"ל

תמצית הדברים שאין כאן רק דבר שנאמן ע"א כשר אז פועל הט"ע דקלא כמו עדות ע"א אבל לעולם למיתה ולהוצאת ממון לא מהני ט"ע דקלא והגמ' הביא דע"כ ט"ע עדיף באיסורי' מסימן דאלת"ה איך סומא מותר באשתו וע"כ בטביעת עין דקלא דמהני במקום שע"א נאמן באיסורי' והבן

ודע דפלא בעיני למה לא נקט הגמ' דאלת"ה איך סומא אוכל בשר או שותה יין או לובש בגד דילמא נכרי מוכר לו זאת וכ"ת ששני ישראלים אומרי' לו שהוא כשר דילמא גם הם נכרי' וע"כ בטב"ע דקלא ואולי על ט"ע מג' קולות או משנים לא היינו מסופקי' כלל אם מכיר קולות משונו' אבל איך מותר באשתו בודאי ליכא גברא שם בשעת תשמיש ודו"ק

והנה כלל גדול בעדות שדוקא אם שנים מחייבין ממון אז ע"א מחייב שבועה דהא אם יהי' עוד אחד יהי' מחייב ממון אבל באופן דהוי העדות דשנים אין מחייבי' ממון ה"ה ע"א אין מחייבו שבועה וא"כ כיון דלא מוכח דשני' מהני' בערוה בט"ע דקלא וה"ה בממון דלא מהני ט"ע דקלא להוציא ממון בעדים ע"י ט"ע ה"ה דע"א אין מחייב שבועה כנלע"ד לכאורה

בכל זאת לא רפתה רוחי מלחקור בשורש הנ"ל דנ"ל מסברא דתורה אמרה והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו וכ' הרמב"ן בתורה וז"ל והוא עד או ראה או ידע אינם שלשה ענינים כי אין עד בלא ראי' ובלא ידיעה אבל יאמר אם שמע קול אלה שנשאו עליו להאלות בדבר שהוא עד בין בראי' ובין בידיעה אם לא יגיד יש עליו עון עכ"ל הרגיש כי פשטות הקרא מורה על ג' ענינים דאל"כ הי' צריך לכתוב והוא עד ראה או ידע מדכתיב ב"פ או משמע שיש כאן ג' דברים (א) והוא עד (ב) או ראה (ג) או ידע ועיי' רש"י שם

ונלע"ד דיש לחקור ג' אופנים עדות דחכז"ל דרשו על או ראה או ידע יש ראי' בלא ידיעה שראו העדים נתינת המעות ולא ידעו על מה או ידיעה בלא ראי' כגון ששמעו שהודה לו מנה בפני עדים והובא בקוצר ברמב"ן שם ונ"ל עוד אופן כגון שעמדו אחורי דלת ושמעו באחד שלוה מחבירו מנה ולא ראו אותו רק הכירו בקולו כגון שאמר הלוה הלוני מנה ומלוה אמר הן הרי לך וחזר הלוה ואמר מניתי את הכסף והוא מנה ואשלם לך אחר ל' יום שאין כאן לא ראי' ולא ידיעה שלא הודה בפניהם ולא ראו נתינת המעות אבל הכירו בקול ואמרה התורה שישמע קול המשביע לכל מי שהוא עד שהי' עומד בהכמנה שהכמין עדים אחורי דלת כי לרוב לא יכחיש הלוה אם יודע שהיו עדים בשעת הלואה או שהי' מודה לפני עדים אבל אם לא ידע מעדים כלל רק המלוה הכמין עדים אז נקל הוא בעיניו להכחיש כחכז"ל [מי שמלוה בלא עדים צועק ולא