מחנה חיים חלק א כו

רק להניח פעם אחד ביום ואם נחו התפילין רגע אחת עליו כבר קיים המצוה ואינו מחוייב להניחם עוד רק מצוה מן המובחר להיות מעוטר בכל היום במצות תפילין שתמיד יש בזה אות על ידיו כן ביאר הפרמ"ג בסי' ל"ז במג"א ס"ק ב' ובסי' ל"ח ס"ק ט' יעו"ש א"כ בתפילין כיון שהניח רק פעם אחד ביום כבר קיים החיוב של תורה והיתר הוי רק מצוה מן המובחר ועי' ברמב"ם פ"ד מה' תפילין הל' כ"ה. ומעתה יש משלשה פנים טלית תדיר כנגד תפילין (א) בתפילין לא מקיים המצוה רק בהנחה ראשונה ואם מניח עוד הפעם הוי רק מצוה מן המובחר ובטלית אם לובש ופושט וחוזר ולובש אפי' מאה פעמים ביום מקיים בכל לבישה מצוה כמו בפעם הראשון (ב) אם יניח ב' זוגות תפילין אפילו ברגע אחת אינו מקיים רק מצוה אחת נהפוך הוא שעל השנית עובר משום בל תוסיף והוי כמשא בשבת ועיין בט"ז סימן ל"ד ס"ק ב' דפח"ח ובטלית אם ילבש עשרה בגדים יקיים בכל בגד מצות ציצית ועיי' בסי' ח' סעיף י"ב בט"ז ובמג"א ובסי' י"ג במג"א (ג) אם ילבש ויפשוט וילבוש בגדים אחרי' אפי' עשרה פעמים ביום בודאי בא בכל לבישה חיוב ציצית מחדש או אם ילבוש בכל שעה בגד נוסף על הראשונים נתחייב במצות ציצית מחדש ולא כן בתפילין וא"כ ציצית הוי תדיר מתפילין ודו"ק

(ב) שנית השיג דתפילין הוי מקודש דהא הרצועו' נקראים תשמישי קדושה וציצית הוי תשמישי מצוה ומקודש הוי שוה עכ"פ לתדיר וכי תשיב שמקודש לא הוי מעלה רק בקדשים אבל לא בשאר קדושה זה אינו דהא אפי' שבת פועל שברכת היין הוי מקודש וע"כ דלאו דוקא בקדשי' הוי מקודש אלא כל קדושה הוי מעלה כמו תדיר וא"כ הוי תפילין מקודש ויוכל להקדימן לטלית

ולפמ"ש לק"מ דלא נקרא מקודש רק אם בפעולה אשר אנו עושי' לשם מצוה טמונה קדושה כמו בקרבנו' שאנו מקריבי' חלב ודם או אימורי' והוא נעשה לשם ד' ובא לכפר בקודש או בתפילה שבאה נגד קרבן או בשבת שאנו מזכירין ברכת היום קדוש' לקדש השבת אבל בתפילין שאנו מניחי' חפץ מקודש על גופינו אבל אין בהנחה שום פעולה או זכר לקדושה והוי הנחת תפילין כמו נטילת לולב או לבישת ציצית והבן

(ג) שלישית השיג הלא תפילין הוי תדיר וטלית דהוי רשות הוי רק מצוי ולא תדיר וק"ו הדברי' משלמים דבשעת הבאת של שלמים הוי חיוב עליו רק יען שהתחלתו בא ע"י נדר לא נחשב לתדיר מכ"ש טלית שגם ברגע זו אשר ירצה ללבוש לא הוי רק רשות וא"כ הוי רק מצוי ותפילין חוב ותפילין נחשבי' לתדיר נגד טלית וצע"ג

במכ"ת לאלף מצוי הוי רק כמו בשלמים שאין כאן חיוב מפי הקב"ה והוא מחויב רק במה שאסר על נפשו ואין למצוה כזה אשר לא נתנה לעול על האדם מפי הקב"ה כח לדחות או לאחר מצוה מפי ד' אשר נתנה לאדם לעול עיי' רש"י בר"ה מצות לאו להנות נתנו רק עול על צוארו אבל בטלית הגם שגוף הלבישת בגד הוי רשות בידו אבל חיוב ציצית אשר בא עליו בא מפי הקב"ה והוי חוב כמו הנחת תפילין ומה שיש בידו שלא ללבוש בגד בד' כנפות ולא יחול עליו חיוב ציצית אין זה גרעון למעלת המצוה של ציצית ודוק

ובזה נסתר ומה שחידש הגאון הנ"ל בסי' כ"א דמי שאוכל בלילה ועדיין לא קרא ק"ש שצריך להקדים ק"ש כנגד ברכת המזון הגם שהוא תדיר אבל תדיר כזה מצוי הוי דהא אינו מחויב לאכול שיבא לידי ברכה"מ והוי כמו שלמים הגם שעכשיו מחויב בשלמים אבל עיקר החיוב הי' בידו וה"ה בברכה"מ הגם שעכשיו מחויב אבל עיקר החיוב הי' בידו אבל ק"ש הוא בעיקרו חיוב והוי ק"ש תדיר כנגד ברכה"מ יעו"ש ולפמ"ש הגם שיש בידו שלא לאכול ולא יבוא לידי זה שהתורה יחייב אותו בברכה"מ אבל אם הוא אוכל מי מחייב אותו לברך הלא הקב"ה דהאדם לא אסר על נפשו בזה שאוכל שרוצה לברך רק פי ד' יקבנו ומטיל עליו חיוב לברך אז הוי תדיר ולא מצוי והבן

(ד) עוד הקשה קושי' גדולה אפי' את"ל דמצוי נקרא תדיר היינו דוקא כמו בשלמים שהגם שתחילתו לא הוי חוב עכ"פ עכשיו שנדר הוא מחויב בקרבן אבל טלית שהוא גם עכשיו רשות דהא יש בידו שלא ללבוש בודאי אין למצות רשות קדימה למצות תפילין שהיא חובה וצע"ג

ונראה לי לחקור והוא דעי' נדרים דף ח' דשרי לזרוזי נפשי' האומר אשכים ואשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלקי ישראל ופריך מושבע ועומד הוא ומשני הואיל אי בעי פטר נפשי' בק"ש שחרית וערבית וכתב הרא"ש בפירושו בד"ה משו"ה חיילי שבועה עליה וז"ל דלא הוה חובה אלא רשות והוה הטבה דומי' דרעה עכ"ל הכוונה הגם שיש מצוה והגית בו יומם ולילה ועיי' בר"ן שם שהקשה קו' מן דכתיב ושננתם לבניך אבל שיהי' חוב ללמוד בכל יום הוה בפעם אחד או שתים אפי' בפרשת ק"ש אשר קורא בכל יום והשאר לימוד בכל יום הוה מצוה דרשות כמו מצות ציצית שכל המרבה מקיים מצוה וכמו אם יש עליו תפילין כל היום וכיון דהוה רשות אז חל שבועה עליו ולכן אמר ר"ג נדר גדול לאלקי ישראל כמובן. והנה בוודאי מי שקבל עליו ללבוש בכל יום טלית בציצית או שנהג כן שלשה פעמים ודעתו לנהוג כן תמיד הוה נדר ובפרט מי שמיעד טלית ידועה רק להתפלל בו כמו שאנו עושים ולובשים אותו בכל יום שחרית הוה היעוד והקבלה בלב כדר גדול להתעטף בכל יום בציצית והנדר חל בודאי דהא הוי עשה דרשות והי' המצות עשה ללבוש טלית כמו שלמים שגם כאן קיבל לעשות מצות ציצית והנדר חל עליו כמו אם נדר לעשות שור לשלמים ויש כאן עוד מעלה שאחר הלבישה בא החיוב ציצית מן התורה עליו ובנדרים ונדבות הכל בא מרצונו הגם שאינו מחויב ללבוש ולהכניס עצמו לחיוב מדין תורה הלא זה קיבל בנדר שילבוש בכל יום טלית בד' כנפות והוי תדיר מעליא והבן. ואפילו לשיטת הרמב"ן בתורה פ' מטות אשר חולק על הרא"ש ור"ן בזה וסובר אם נדר ללמוד אין כאן לאו וקרבן יעו"ש כאשר בררתי החקירה הנ"ל שם בחידושי שאני התם דיש מצוה ללמוד והוא מקבל ג"כ ללמוד ואין כאן שבועה על דבר שאינו עכ"פ מצוה מן התורה אבל כאן האדם מקבל ללבוש בגד בת ד' כנפות והוא רשות גמור וממילא בא עליו חיוב מן התורה והבן זה כי קצרתי ועיין כתובות דף מ' אי אמרה לא בעינא לי' ליכא עשה כלל דתוס' שם ביארו הדבר דכלאים בציצית לא הוי כזה דנימא איך דוחה ציצית כלאים הא יוכל ללבוש שאר בגדים דעכ"פ בבגד צמר אי אפשר ודוק וכן הקשו מכיבוד אב ותירצו דעכ"פ אם הוא מצוה איכא עשה וה"ה כאן עכ"פ אם ילבש בא עליו חיוב מן התורה ודוק

המורם מזה דנראה לי דהדין עם המחבר בסי' כ"ה דילבוש טלית קודם לתפילין דטלית הוי תדיר ותפילין לא הוי מקודש וק"ל

ודע דעלה בדעתי חקירה אחת אפי' את"ל דציצית תדיר כנגד תפילין אפ"ה יקדים תפילין דיש כאן ב' מצות דשל יד לפני עצמו ושל ראש לפני עצמו כנודע ועי' בשג"א סי' ל"ו שמברר שאפי' מי שאין לו זרוע אעפ"כ חייב בשל ראש יעו"ש והנה הר"ן ביומא פ' יוהכ"פ האריך הגם שאצל חולה מאכילין קל קל תחילה אעפ"כ יש לחקור אם החולה צריך עשרה זיתים בשר טוב לשחוט בשבת ולעבור איסור סקילה מליתן לו עשרה פעמים נבילה דמה שיעבור איסור קל עשר פעמים הוי חמור כנגד איסור שחיטה דלא יעבור איסור סקילה רק פעם אחד יעו"ש בשם ראב"ד שהאריך וא"כ הלא ד' ציצית הווין רק מצוה אחת ותפילין הווין ב'