מחנה חיים חלק א רנט

לברך ראשון וכדומה בכל הנך יש למוקדמי' זכי' בעצמן מכח מעלותן או פעולתן וגם לכל ישראל יש הזכי' אח"כ בעצמותן יען שהם בני ישראל אז מי שחוטף ומפסיד לבעלים זכותם אשר יש להם בעצמן חייב לשלם להם דהוא עם החוטף המצוה לא באים מכח זכות אחד ושם אחד אבל ביבום דלא משכחת כח יבום רק באשת אח שמת בלא בנים אמרה התורה שאח של המת יקים שמו בישראל אז אין לגדול זכי' בעצם רק יען שהוא אחי המת ואטו אח הקטן לא נקרא אח המת הלא כח אחד ושם אחד לשניהם יחד וכיון שיש להם זכי' מכח ושם א' אז אין הקטן משלם עשרה זהובים הגם שיש חיבוב בגדול ליבם מכל מקום בעבור זה אין תשלום ממון דקטן יאמר מאי אולמא ולכן זכה הקטן והבן

ובזה מיושבי' לי שני קושי' של הב"ש בסי' כ"ח שהשיג על הש"ך שמחדש שאב לא יוכל לעשו' שליח והשיג עליו (א) מיבמות מ"ג שאם מרוצה הגדול יכול הקטן לייבם אחת (ב) מבב"ק דף קט' שכהן יוכל ליתן קרבנו לכהן אחר לעשו' עבודה ועי' בקצו"ח סי' שפ"ב שהשיג עליו יעו"ש ולפמ"ש לק"מ בשלומא ביבום באים שניהם מכח א' וכן ב' כהנים הן בכח א' ואז יש שליחות הגם שהוא בעצמו יוכל לעשות אבל במילה שיש לאב כח וחיוב מיוחד בעבור שהוא אב אז אין כאן שליחות דגט ותרומה ופסח המה רק מצות אשר באים מכח שם ישראל אבל במילה מלבד שאב הוא ישראל יש כאן כח וחיוב יען שהוא אב ואבאר הדבר בעזה"י הגם שאף בגט יש רק לבעל כח לגרש אבל אין זה מעלה לגופו יען הא דאיש אחר לא יוכל לעשות לה כריתות הוא מטעם דמה יכרות הלא היא אינה אגודה רק בבעלה מכח קנינו וכן תרומה הגם שלא יוכל איש לתרום כריו של חבירו רק הבעלי' יכולי' לתרום בכל זאת אין זה מעלה לגופו יען הא דאיש אחר לא יוכל להפריש הוא מטעם דמה יפריש לכהן אם אין לו בו ממון וכן בקרבן פסח דמה ישחוט הלא לאיש אחר אין זה קרבנו אבל במילה שהוא מצוה שהתינוק יהי' נימול והוא מצוה אשר חל על כל ישראל ובכל זאת יש בו כח וזכות מיוחד לאב אז אין כאן שליחות דמכח שם ישרהל יהי' חיוב על השליח מכח עצמותו ומה שזיכתה התורה לאב יען שהוא בנו ע"ז לא שייך שליחות והבן זה וכן השוחט לא יוכל לעשות שליח לכסות ועיי' תב"ש סי' כ"ח ודו"ק

אך באמת יש הבדל בין כיסוי דם ובין מילה דבמצות כיסוי דם אין לנו קרא יתירה רק דרשי' ושפך וכסה מי ששפך הוא יכסה ואז הוא בסברא שאין לשוחט אלא מצות קדימה אבל אם אחר כסהו שלא מדעתו נתקיים מצות כיסוי דם עיי' בט"ז ביו"ד סי' כ"ח סק"ח שכתב בפירוש דברי טור שמצות כיסוי הוא כשאר כל המצו' שאפי' אם השוחט רוצה לכסות בכל זאת כבר באה המצוה על כל ישראל ושלא נטעה דלא בא מצות כיסוי על כל ישראל רק אם השוחט אינו רוצה לכסות יעו"ש אבל במילה דיש קרא יתירא וימל אברהם את יצחק בנו ועיי' במנין המצות להרמב"ם רט"ו מצוה למול את הבן והא דיש חיוב על כל ישראל ילפי' מן פסוק ימול לכם כל זכר אז יש חיוב על הב"ד דוקא אם האב אינו רוצה למול בנו או שאין האב כאן ועיי' ברמב"ם ה' מילה פ"א כנלע"ד

ואיידי דאיירי לא אמנע מלכתוב פליאה על הט"ז הנ"ל שהביא ראי' דע"כ הגם ששוחט רוצה לכסות אם כסה אחר עשה מצוה דאל"כ אמאי חייב עשרה זהובי' אלא ע"כ יען שקיים המצוה ונהנה י' זהובי' יעו"ש ולדעתי פלא בעיני דרש"י כתב בחולין שמשלם יען שהפסיד לראשון והוא מגדר קנס על שהזיק לחבירו וצע"ג כעת וכן פשטות הגמ' בחולין ובש"ע סי' כ"ח משמע שמצות כיסוי בא לכל ישראל אז כאשר השוחט אינו רוצה לכסות או שנאנס ולא יכול לכסות ודוק וכן משמע לשון הגמ' בקידושין וביו"ד סי' רס"ה שגם במילה ליכא חיוב מצוה כל זמן שאב כאן ובזה דחיתי דברי אמ"ו בחת"ס ביו"ד סי' ש"ה שחידש שתשלומין של מצות כיסוי ומילה הוי הטעם דחוטף לא יוכל לעשות המצוה בעבור האב או השוחט דהוא בעצמו מחויב יע"ש דפח"ח והארכתי במק"א ויצאתי לדון בדבר חדש בעזה"י

ונלע"ד הלא התינוק עומד למול והדם הנשפך לכסות והשור עומד ליהרג ואז חידשה התורה שיש חיוב מצוה כמו הנחת תפילין על האב והשוחט ועל הבעלים של השור לעשות מצוה בחיתוך ערלה ובכיסוי בעפר ובהריגת השור וכל זמן שהבעלים רוצים לשמור מצותן אין על כל ישראל חיוב אבל נשאר מצות רשות כמו בלבישת טלית שאם לובש עושה מצוה אבל אין מחויב ללבוש טלית בד' כנפות אבל משעה שאין האב והשוחט ובעלי השור רוצי' בקיום מצוה שלהן אז בא חיוב המצוה על כל ישראל ולכן בודאי יוכל לעשות הדבר בעבור הבעלים שהוא עדיין אינו מחויב לעשות ועל הבעלים יש חיוב לקיים המצוה אבל אם חטף ועשה מצוה דרשות חייב לשלם לבעלים והבן זה

הן אמת שמדברי מג"א בסי' תל"ב שמדמה מילה לחמץ ששליח יכול לברך כמו שליח במילה והדג"מ השיג עליו דממילה אין ראי' דחיוב על הב"ד יעו"ש נגלה מזה דמג"א סובר שדוקא אם אין כאן אב או שאב אינו רוצה למול או נאנס אז בא החיוב על הב"ד אבל כל זמן שאב כאן ורוצה במצותו אז אין קיום מצוה כלל בכל ישראל והגם שאם אחד חטף צריך לשלם עשרה בדמים ועכ"פ התינוק נימול אין זה שאיש אחר עשה מצוה רק כיון שעכ"פ התינוק נימול מאיש ישראל אשר מחויב באותו דבר במצות מילה אז נעשה התינוק נימול הגם שהמוהל לא קיים מצוה כלל והוי כאלו נימול תוך שמנה שלא הגיע לזמן חיוב מצות מילה דחידש הגאון שג"א בסי' נ"ב הגם דלא נעשה בו מצות מילה אף עפ"כ אין צריך להטיף דם ברית יען דאין לתינוק עוד ערלה יעו"ש ואם נימל בזמנו ע"י שחטף א' בכריתת הערלה נעשה התינוק נימול אבל לא נתקיים מצוה לאיש המל אותו ולכן צריך לשלם לאב יען שהפסיד לו המצוה כי האב הי' מקיים בבנו מצות מילה ואעפ"כ יכול האב לעשות שליח למול בנו והוכיח המג"א שה"ה יוכל לעשות שליח לבדוק חמצו והבן ובזה יש תבלין לדין חדש שחידש הגאון קצו"ח בסי' שפ"ב דמה דפסקי' בסי' רס"ד דקטן יכול למול היינו שאין צריך להטיף דם ברית אבל האב לא קיים מצותו אם לקח מוהל קטן יעו"ש ולפי מ"ש נכונים דבריו ודו"ק ומה שהתפלא הדג"מ על המג"א על שלא הביא ראי' מתרומה יעו"ש בארתי בתשובה אחת זה שנתים דלק"מ דשם פועל התורם לעצמו שהכרי נעשה היתר ואם יאכל אפי' בתורת גזל לא אכל טבל אבל בחמץ לא פועל לעצמו כלל והארכתי בבירור הדברים ואין כאן מקומו

ועתה באתי להגיד את הרשום בכתב לא הודעתיך רק שראיתי במכתבך אחר שתרצת בסברא שלי את דברי או"ז כתבת וז"ל ואל ישיבני דהאי קרא דהמול לכם לא נאמ' אלא בשאין כאן אב למול אבל באיכא אב אין אחר רשאי למול בלא רשות אב הא ליתא מתרי טעמי חדא גם בדאיכא אב ומלו אחר בלא רשות אב מהני מילתו רק שחייב לאב י' זהובים משום שחטף ממנו המצוה עכ"ל ובמ"ל תראה שיש דברי' בגו שיש ראי' מלשון הגמ' ומרמב"ם וש"ע ומג"א שכל זמן שאב רוצה במצותו אין אחר מקיים מצוה כלל ואגב הודעתיך את הכמוס עמדי על דברי או"ז הנ"ל להצילו מיד חזק ממנו הוא הגאון תב"ש וגם על יתר דברי תב"ש יש לי לדבר דבר על אופניו אבל אין עת האסף פה ודי לך בזה

וראיתי במכתבך שכתבת וז"ל וזאת שנית דוקא בגט ותרומה ופסח ניכר שעושה בשביל הבעלים דאם אין כאן בעלים אין כאן גט ופסח ותרומה אבל כאן אפי' אי נימא באב קיים לא מהני מילת אחר מ"מ אינו ניכר