מחנה חיים חלק א רמח

עבירות עיי' תוס' שבועות דף מ"ו שוב נזכרתי שאדמ"ו הגאון בשערי תורה ח"ב כלל ח' חקר בזה אי סתם נזהר על לפני עור וגם אם שייך באדם שאין ניכר חזקת כשרות וקצרתי

סוף דבר הכל נשמע דבנידן שאלתינו אשר הנערה באה והגידה שהשליח קדשה הגידה שמו וכל אשר הבטיח לה ועשתה מעשה לטבול ורצתה להזדקק ואומרת ברי לי אז לכ"ע בין לרמב"ן ובין לר"ן נאמנת אפי' לכנוס כנלענ"ד לא למעשה לסמוך עלי רק לגלות שכן דעתי נוטה

סימן ע"ב שאלה אשה אחת אשר הלך בעלה להוביל עצים על נהר דאנוי הוא ורעהו עדולמי וכאשר קרבו למקום חפצם נתפרד החבילה של הקורות אשר ישבו עליהם שקורי' פלעסע ורצו לדלוג על שפת הנהר ועדולמי הצליח אבל בעל האשה הנקרא בשמו אלכסנדר נפל למים ושהה חבירו שם כשתי שעות שנדמה לו כאלו ראה אותו שט על שטח המים ובא אצלו וכאשר לא ראהו עוד ורץ למקום יישוב לבקש בעל ספינה אשר יחפש רעהו ולשוא הי' עמלו וליום הרביעי נמצא איש למרחוק ג' פרסאות והי' לו סימן צלקת סמוך לעין וגם האניג פלעק והכיר בבגדי' שלו ט"ע גמור וגם נמצא אצלו חותם שלו וכיס למעות אשר עשה לו אשתו למתנה כשהית' כלה ומרוקם בו שמה לזכרון אהבה ועתה מה יעשה לאשה מותרת היא לעלמא או לא

תשובה לכאורה אם נחקור בנפרד אין תרופה לכבלי עיגון שלה אבל אשר לא יצדק נפרד יצדק מחובר בהצטרף כל המאורעו' יש מזור ותעלה לה ואבאר את אשר יש לחקור בהיתר העלובה זו (א) מה שנמצא בו הסימן של צלקת והאניג פלעק הוי רק סימן אמצעי ואנו צריכי' סימן מובהק (ב) מה שיש ט"ע בבגדיו לא מהני דחיישי' לשאלה (ג) מה שנמצא אצלו חותם שלו וגם כיס של דורון אהבה שעליהם אין חשש שאלה בכ"ז יש לחוש לגניבה או אבידה ולכן אין היתר מכל היתר לבד אבל בהצטרפם יחד יש כחא דהיתרא ב"ה

הנה בודאי זה אמת וברור דאיש הדר עם אשתו באהבה לא ישאל ולא ימכור בכל הון את כיס המעות אשר רוקם בה שמה לזכרון אהבה כי בזה יבזה כבודה ומפריד אלוף אבל יש חשש גניבה ואבידה כי כן גנב לא יבחין בין טוב לרע הכל יקח וא"כ יש חשש שמא נאבד או נגנוב ממנו הכיס והחותם והגנב או המוצא אבידה טבע במים והושלך שם וא"כ אין בזה די היתר להתיר העלובה דכבר מבואר בח"מ סי' י"ז ס"ק מ"ב דחיישי' על אבידה ומכירה וחידש הנוב"י ח"ר א"ע סי' ל"ב דה"ה על גניבה חיישי' א"כ אין להתיר בעבור החותם וכיס של זכרון אהבה והוא פשוטו

ולכאורה דברי ח"מ תמוהי' מאוד דא"כ בב"מ דף כ"ז וביבמות דף ק"כ דפריך הגמ' אי חיישי' לשמה קשה מהא דמצאו קשור בכיס וארנקי ומשני כיס וארנקי לא מושלי אינשי דחייש לזיוף משו' ריע מזלא והקשה הגאון הנ"ל הא תינח דלא חיישי' לשאלה אבל תיקשי ניחוש לאביד' או לגניבה דמי שנאבד לו אין שייך משום דחייש לזיוף לא נאבד ממנו כיס וארנקי וה"ה הגנב לא חייש על ריע מזלא והוא קו' גדולה

ונלע"ד ליישב דבודאי בבגדי' חיישי' דאחד מרובא דעלמא מצא הבגדי' או החפצים והוא האיש אשר מצאנו מת אבל בגט דנכתב בגט שמו ושמה שם עירו ושם עירה וכן נמצא בגט הנמצא קשור בכיס או ארנקי וא"כ צריך לחוש דגם לפלוני אשר השאיל כיסו הי' שמו ושמה שם עירו ושם עירה הכל בשוה כמו במשאיל מהכ"ת נחוש לזה א"כ מאי פריך הגמ' ניחוש לשאלה וצע"ג אך לק"מ דהלא אין שאלה אלא מדעת וא"כ כיון שאין אדם משאיל חפצו לרובא דעלמא רק לאוהבו כנפשו הוא משאיל וחיישי' דאחד אשר שוה עמו בשמו ובשם אשתו ובשם עריהם השאיל וממילא אם הי' לחבירו גט לגרש את אשתו ע"כ הי' צריך להיות לו גט אשר שוה עמו עד כחוט השערה אבל הא ניחא על שאלה אבל אי חיישי' לגניבה או אבידה אשר נעשה שלא מודעתו רק ממילא נפל או נגנב א"כ איך נחוש שמצא או שגנב א' אשר שוה עמו בשם עצם ובשם העיר נילך בתר רובא דעלמא דאינם שוים עמו בשם עצם ובשם עיר וא"כ כיון דמשני דלא מושלי אינשי שוב לא חיישי' לא על גניבה ולא על אבידה דאזלי' בתר רוב דעלמא אבל בבגדי' דכל איש ראוי לגנוב בגדי' או למצוא בגדי' בתורת מציאה א"כ רובא דעלמא ראוי' לבגדי' וחיישי' שפיר דילמא נגנב או נאבד ממנו ושפיר חש ודאג הח"מ גם על אבידה וה"ה גם למכירה והבן

אמנם לכאורה יש לאשה היתר דהא יש ט"ע בבגדי' ויש כאן סימן האניג פלעקן וצלקת דהוי עכ"פ סימן אמצעי ותלי' בפלוגתת מהר"ל מפראג עם תשובת ב"י הובא בב"ש סי' י"ז ס"ק ס"ט דחידש הגאון מהר"ל ממנ"פ מהני אי כתי' הראשון דחיישי' לשאלה מהני סימן אמצעי ואי כתי' אחרון דסימנים דרבנן א"כ לא חיישי' לשאלה ומהני ט"ע בבגדים אבל הב"ש בשם הב"י חולק וסובר דאי סימן דרבנן וא"כ צריך סימן מובהק אז פועל חשש שאלה דלא הוי סי' מובהק כיון דלפעמים משאיל וחידש עוד דאפי' כיס וארנקי לא הוי סימן מובהק דלפעמי' משאיל גם זה יעו"ש שהאריך והגאון נוב"י בסי' ל"ב הוכיח דחשש גניבה תלי' ג"כ אי סימני' דאורייתא ולא צריך סימן מובהק אז לא חיישי' על גניבה אבל אי צריך סימן מובהק אז חיישי' אפ' על גניבה יע"ש וא"כ צריך לברר אי כשיטת מהר"ל או כב"י

הנה הגאון נוב"י שם בסי' ל"ב הוכיח בב' קושי' כמהר"ל מפראג דלשיטת הב"י קשה מאד (א) דגמ' רצה להוכיח דסימני' לאו דאורייתא ממתני' דיבמות דאין מעידין אעפ"י שיש סימני' בגופו ובכליו ומשני גופו ארוך וגוץ כליו דחיישי' לשאלה ופריך אי חיישי' לשאלה חמור בסימני אוכף היכי מהדרי' והקשה הגאון מאי הקשה הגמ' מחמור ואלא מאי דלא חיישי' לשאלה וא"כ מוכח ממתני' דיבמות דסימני' דרבנן וא"כ צריך סימן מובהק וא"כ ממילא נשאר חשש שאלה דמכח חשש שאלה לא הוי סימן מובהק וא"כ בודאי קשה איך מהדרי' חמור בסימני אוכף ניחוש לשאלה ולא הוי סימן מובהק עכ"פ והוא קו' קשה כברזל אשר מחריד כל הוגה דעה וצע"ג (ב) א"כ כפי שיטת הב"י דאפי' כלים דלא מושלי אינשי חיישי' לשאלה דלפעמים אדם משאיל ולא הוי עכ"פ סימן מובהק א"כ קשה מאי משני הגמ' אימא בעידי אוכף וקשה אכתי ניחוש לשאלה הגם דאוכף לא מושלי אינשי מ"מ לפעמים משאיל ולא הוי האוכף סימן מובהק על החמור ומאי מהני עידי אוכף והוא קו' גדולה וצע"ג

ונלע"ד ליישב בעזה"י לבאר שיטת הרב"י גל עיני ד' ואביטה נפלאות מתורתיך ראיתי לגאון נוב"י בסי' מ"ג שהקשה איך אמרו כליו חיישי' לשאלה הלא יש לנו כלל גדול חזקה כל מה שתחת אדם הוא שלו וא"כ זה המת הנופל בדרך ע"כ הי' לבוש בבגדי' הנ"ל בחייו וע"כ המה שלו ואז בודאי הוא בעל האשה הזאת ולמה ניחוש לשאלה כלל וצע"ג

אמנם ידעתי מך ערכי בכל זאת אדברה נגד מלכי רבנן בהבנת חכז"ל ואקוה בחסדי ד' שלא אבוש הנה זה ברור דגם אם אנו מכירי' בגדי המת הנופל בדרך אפילו בט"ע גמור אין זה יותר מסימן בגופו דכמו שאנו מכירין שבעל האשה העומדת לפנינו הי' לו צלקת או שומא וכדומ' ועכשיו ראינו בגוף המת צלקת או שומא אנו אומרי' שבודאי בעל האשה מת יען שנמצא בו אותו הסימן אשר ראינו עכשיו בגוף המת ה"ה אם אנו מכירי' הבגדי' ולא חיישינן