מחנה חיים חלק א רמט

לשאלה נעשה הכרת הבגדי' בט"ע סימן על המת כמובן כמו אם הכרנו סימן בגופו כך הווין הבגדי' סימן על גופו אך סימן ע"י ט"ע של הבגדים יוכל האיש להסיר מעליו הבגדים ולא נשאר בו הסימן אפי' אם ידענו שאין בעולם עוד בגדים כאלו בכל זאת חיישי' שמא הסיר מעליו הסימן ושם על איש אחר ובסימן בגופו הגם שאי אפשר להסיר מעליו הסי' אבל חיישי' דילמא איתרמי סימן כסימן בעולם

היוצא מזה דמובדלין הם סימן בגופו מסימן ע"י ט"ע של בגדים כי סימן גופו אי אפשר להסיר אבל יש בו ריעותא דחיישי' דנמצאו עוד אנשים בסימן כזה וסימן הבא ע"י ט"ע של בגדים הוא בהיפך דלא חיישי' דיש עוד בגדי' כאלו דהלא אנו מכירי' בגדי' הנ"ל בט"ע אבל חיישי' שאיש אשר הי' לו בגדי' הנ"ל הסיר מעליו הסימן ושם אותם על שכם איש אחר וק"ל

ולפ"ז סימן הבא ע"י ט"ע של בגדי' גרע מסימן בגופו דבסימן בגופו אנו ידענו בבטח שלבעל האשה העומדת לפנינו הי' לו דבוק בגופו סימן ידוע כמו צלקת או שומא ועכשיו ראינו במת סימן צלקת או שומא יש לנו לדון עכ"פ אם המת המונח הוא בעל האשה דהא בבטח ידענו שיש לבעל האשה העומדת לפנינו סימן דבוק בגופו כאשר אנו רואי' לפנינו עין בעין רק אנו חוששי' אולי נמצא עוד איש בעולם אשר הי' לו בחייו סימן כבעל האשה העומדת לפנינו והוא מת אבל בסימן ע"י ט"ע של בגדים דאפשר להסיר מעליו הבגדי' וא"כ יש ספק אם הי' לבעל האשה כלל סימן דבאופן דהשאיל בגדיו לאחר לא נשאר לו כלום להיות לו ג"כ סימן כמו לחבירו ופועל חשש שאלה שיש לנו ספק אם יש לבעל האשה העומדת לפנינו סימן דאם לא השאיל לחבירו יש לו סימן ואם השאיל אין לו סי' כלל ומי שמע כזאת שנתיר אשת איש אם יש לנו ספק אם יש לבעלה סימן אשר אנו מוצאי' במת והבן כי עמוק

המורם מזה דבשלומא בסימן דבוק בגוף אפי' אם ניחוש שיש עוד איש בעולם בסימן כזה והוא את מ"מ יוכל להיות עכ"פ שמת המונח הוא בעל האשה העומדת לפנינו דהא יש לשניהם סימן בעל האשה העומדת ולאיש אחר בעולם אבל בסי' ע"י ט"ע של בגדי' דאי אפשר לשנים שיהי' להם סימן הנ"ל וכיון שבגדי' אינם דבוקי' בבשר ואפשר להפשיט מעליו אז יש ספק דלא ידענו אם הי' סימן הנ"ל לבעל האשה העומדת לפנינו או הי' הבגדי' סימן לאיש אחר בעולם והבן זה

וטרם שאבוא לבאר אחקור בהבנת חכז"ל כליו דחיישינן לשאלה דיש לי לפרש בתיבת לשאלה ב' פירושים (א) הלא אנו מוצאי' איש נופל בדרך מת ולא ידענו מי הוא מה שמו ומאיז' עיר הוא רק מלבושיו ניכרי' לנו שהמה מלבושי ראובן בן יעקב מן ירושלים אז אנו רוצים לומר בודאי ראובן בן יעקב מירושלים מת והוא המונח לפנינו דהא המת המונח מלובש באותן כלים אשר ידענו שהלך בהן ראובן הנ"ל אז יש לנו לחוש דילמא לעולם המת המונח הוא אינש דעלמא דרק שבא לראובן בן יעקב אשר הוא בעל הבגדים להשאיל לו בגדיו וראובן הנ"ל השאילם ולכן נמצאו מלבושי ראובן בן יעקב על איש אחר נמצא דהוי הפי' חיישי' לשאלה שבא אדם מעלמא והשאיל לצורך עצמו הבגדים (ב) יש לפרש חיישי' לשאלה דהלא אנו רוצי' לומר דמת המונח לפנינו הוא ראובן בן יעקב מירושלים בעל האשה העומדת לפנינו יען דבגדי' הנמצאי' על המת שמלובש בהן הי' על גוף ראובן בן יעקב בשעה שהלך מביתו וע"כ ראובן הנ"ל מת ע"ז אנו חוששי' שמא השאיל ראובן הנ"ל בגדיו לאיש אחר בין אם ראובן הנ"ל חי או מת אי אפשר שיהי' מלובש בבגדיו שהלך מביתו ואם אנו מוצאי' איש מת מלובש בבגדיו ע"כ הוא איש אחר דהא ראובן השאיל בגדיו לאיש אחר ואי אפשר שיהי' ראובן מלובש בו נמצא דהוי הפי' חיישי' לשאלה דאנו חוששי' שבעל הבגדי' השאיל בגדיו לצורך אדם אחר והבן

והנ"מ בין שתי פירושים גדול מאד אי הפי' דאנו חוששי' דאיש המונח מת לפנינו השאיל לצורך עצמו הבגדי' מן ראובן בן יעקב בעל הבגדי' נמצא שאנו רוצי' לדון דמת המונח לפנינו הי' לבוש בבגדי' שאולי' שלא הי' שלו דילמא להיפך כל מה שביד האדם הוא שלו והוי בודאי בגדיו שהן קנינו ואז ע"כ האי מת הוא ראובן בן יעקב בעצמו דאל"כ איך הי' אפשרות להיות מלובש בבגדי' הנ"ל אבל אי הפי' דראובן בן יעקב השאיל בגדיו לאיש אחר ולא נשאר מלובש בבגדי' שהלך בהם מביתו וא"כ אם ראובן הנ"ל הי' המת המוטל לפנינו הי' צריך להיות מלובש בבגדי' אחרי' וא"כ ע"כ אין המת המונח ראובן בן יעקב ושוב אין לנו לדון כלל על המת ומי יכחיש שיש אנשים בעולם ששואלי' לעצמן בגדי' ויוכל להיות בנקל שראובן בן יעקב השאיל לאדם בגדיו דבשלומא אם אנו דנין על הות שהוא אדם פרטי שהוא הי' מלובש בבגדי' שאולי' שייך לחקור חזקה שבגדיו הם שלו דהא הם תחת ידו אבל אין אנו דנין על הוות רק דנין אפשר שראובן הנ"ל בעל האשה העומדת לפנינו השאיל בגדיו לאיש עני בן טובי' בעולם מי יכחיש זאת שימצאו אנשים בעולם שיקחו מלבושי' בתורת שאלה ועל המת המונח שלבוש בהם אין לנו לדון כלל עי' תוס' שבועות דף מ"ו ועי' בר"ן סוגי' דחזקה שליח עושה שליחותו בחזקת קרובי' שאינם לפנינו

ולפ"ז מיושב קו' נוב"י בכפלים דאיך נימא דע"כ לא חיישי' לשאלה דחזקה דכל מה שיש ביד אדם הוא שלו דכי הגיד לנו חזקה זו דלעולם אם נראה בגדי ראובן מלובשי' על אדם ע"כ הוא ראובן זה בודאי אי אפשר במתנה ובממכר ובהפקר ובשאילה שלא ישארו ביד ראובן וע"כ דחזקה הנ"ל הגיד לנו רק זאת דאיש אשר נמצא אתו דבר החפץ הוא שלו וא"כ איך נוכיח שע"כ הוא ראובן דילמא הוא איש אחר ולקחם מראובן וכי תשיב הלא אוקמי' הכלים בחזקת מרא קמא והלא ידענו שהמה של ראובן א"כ הקו' מעיקרא לק"מ דחזקה כל שנמצא תחת יד אדם הוא שלו הוא דוקא אם אין אנו יודעי' למי הוא החפץ אבל כאן הלא אנו מכירי' שהן של ראובן וא"כ עדיין הן של ראובן ואם תשיב דמכח חזקת מרא קמא אנו מוכרחי' לומר שאיש שמת שאל הבגדי' מן ראובן ואם נאמר שראובן מת נתקיימו ב' חזקות חזקת מרא קמא וחזקת כל מה שיש תחת יד אדם הוא שלו זה לק"מ דאנו מתחילי' ראובן השאיל לאדם א' בעולם בגדיו ואי אפשר שמי שמת בבגדי' הנ"ל יהי' ראובן וא"כ ע"כ מכח חזקת מרא קמא אוקמי' הבגדי' בחזקת ראובן וא' בעולם אשר אין אנו דנין עליו בא לראובן והשאיל לו הבגדים ודוק כי הוא אמת לאמתו של תורה בעזה"י

ובזה נסתר כל רעש אחרונים שרצו לחתור שאם יש ט"ע בבגדי' וסימן בגופו לא שייך חשש שאלה דהוי שאלה דיחיד דאיש אשר יש לו סימן כמותו בא להשאיל לעצמו בגדיו עיי' חכם צבי ונוב"י והוא חקירה נאותה ולפמ"ש לק"מ דבשלומא אם הוי הפי' חיישי' לשאלה שאיש המת המוטל לפנינו שאל הבגדי' מבעל האשה העומדת לפנינו אז הוי שאלה דיחיד דלא חיישי' דאיש אשר לו ג"כ סימן כסימן בעל הבגדי' בא לשאול אותם כמו בב"ב דף קע"ב דאיש א' עומד ושטר בידו ורוצה לגבות דניחוש שמא השני שנקרא ג"כ שמו כשם איש העומד עם השטר בידו חיש שני אנשים בשם יוסף בן שמעון דיש לנו ע"כ לדון על שניהם אז לא חיישי' דמיוסף בן שמעון נפל ויוסף בן שמעון מצאו עיי' רשב"ם שם והבן אז שפיר נאמר מהכ"ת ליחוש שאיש אשר לו ג"כ סימן בגופו בא לאיש כמותו בסימן לשאול בגד והוי שאלה דיחיד כמו נפילה דיחיד אבל באמת הוי הפי' חיישי' לשאלה דאין אנו יכולין להחזיק ט"ע של הבגדים כמו