מחנה חיים חלק א כד

קדושת שבת ויו"ט גם לתפילת מנחה שכל התפילות נתקנו במקום קרבן שחרית ומנחה במקום תמידין וכ"ש מוספין שמזכירין בה הקרבן מוסף ותפילה היא עבודה שהיא בלב ועיי' במג"א סי' פ"ט ס"ק ג' ובמח"הש או ברכת היום של שבת שצוה הקב"ה לזכור את יום השבת לקדשו ועיי' נזיר דף ד' ברש"י ובתוס' שם וכיון שגוף הפעולה או הזכירה של הקדושה הוא המצוה זה נקרא מקודש אבל מצות הנחת תפילין הוא רק מצוה כמו נטילת לולב ביד כך צוה הקב"ה לקשור על זרוע ולהשים על הראש חפץ ידוע ששמו תפילין אז הוי התפילין רק חפץ אשר על ידו יעשה אדם מצוה כמו שהוא הלולב החפץ שעל ידו יעשה האדם המצוה רק בלולב ביקש הקב"ה עץ כפות תמרים וכאן ביקש הקב"ה חפץ של קדושה אבל גוף המצוה הוי הקשירה על היד ועל הראש והוי כמו לקיחת הלולב ביד אבל אין בהנחתם שום פעולה בקדושה או הזכרה בקדושה אין למצות תפילין היינו הנחת תפילין שם מקודש להיות לו מעלה נגד טלית שהוא תדיר דמה קדוש' יש במצוה הנחת תפילין כנלע"ד ברור בסבר' בעז"ה

ולפ"ז יפה כתב הנמ"י שיקדים לטלית שהוא תדיר שנוהג בין בשבת ובין ביו"ט ובחה"מ ובאבל ביום הראשון ותפילין אינו נוהג אז והבן זה

אך לפ"ז פלא בעיני למה פסק הש"ע שם שאם פגע בתפילין למעלה בכיס צריך להקדים הנחת תפילין משו' דאין מעבירין על המצות הלא בכל דין דתדיר ואינו תדיר תדיר קודם הוי הדין דמעבירין בודאי עי' זבחים דף צ' ע"ב דוקא שלמים של אמש חטאת ואשם של היום של אמש קודמי' אבל אם באותו יום הביא שלמים קודם חטאת קודם ולא שייך לחקור אין מעבירין על המצות דהא התורה הקדימ' למעלת מקודש כנגד אינו מקודש וה"ה אם פגע באינו תדיר שמניח אותו ועושה התדיר וכן מבואר במנחות דמ"ט ובכל ענין דתדיר דדוקא בשתי מצות שוות שייך אין מעבירין אם שניהם לפניו אבל במעלת תדיר כנגד אינו תדיר אין שייך אין מעבירין וצע"ג

וראיתי שט"ז בס"ק א' הרגיש וכ' דתדיר הוי רק אסמכת' ואינו דוחה דין דאין מעבירין על המצות והשתוממתי על המראה הזאת הלא תדיר ילפי' מקרא והוא סותר דבריו לסי' תרפ"ד יעו"ש ומצאתי בפרמ"ג שהרגיש על ט"ז הנ"ל הגם אם אין מעבירי' על המצות הוי מן התורה מן פסוק ושמרתם את המצות הלא תדיר ג"כ דאוריי' מפסוק מלבד עולת הבוקר ותי' דתדיר ומקודש פסק הרמב"ם דהויין שוין ואיזה שירצה יקדים וכאן הוי תפילין מקודש וטלית תדיר ושניהם שקולי' אז אם פוגע בתפילין תחילה פועל אין מעבירי' על המצות להקדימן יעו"ש והגם שאמר דבר חכמה דבריו נפלאי' בעיני הגם שתפילין הם חפץ קדושה אבל הנחת תפילין לא הוי מקודש כנגד לבישת טלית וצע"ג ועוד הלא הט"ז בעצמו בס' תרפ"א פסק דתדיר עדיף ממקודש יעו"ש וא"כ דבריו סותרי' וצע"ג

ולכאורה עלה בדעתי להעמיק סברא ישרה בהבנת של בעל הט"ז בדברי המחבר והוא דלכאורה דברי נמ"י נפלאים דכתב שטלית נקרא תדיר כנגד תפילין הלא בזבחים דף צ"א דרצה הגמ' לפשוט דתדיר עדיף ממקודש ממתני' דשלמים של אמש קודמי' הא אידי ואידי דיום חטאת ואשם קדמי אע"ג דתדירי ומשני אמר רבא ומצוי קאמרת תדיר קמבעי' לן מצוי לא קמבעי' לן פי' רש"י וז"ל שאין תדירתו חובה אלא שהוא מצוי תמיד יותר מחבירו עכ"ל מבואר מזה דלא נקרא שם תדיר אלא אם תדירתו חובה כמו תמיד של שחר או מוספי שבת נגד ר"ח וכדומה אבל שלמים שבאים מתוך נדר ונדבה אשר אין שורשם מחוב אלא שבא מכח נדר ונדבה ואי בעי לא הי' נדר נקרא רק מצוי ולא תדיר וה"ה טלית שהוא רשות אי בעי עביד שלובש טלית בת ד' כנפות ואם בעי לא עביד שאינו לובש טלית בד' כנפות לא נקרא תדיר ותפילין הוי חובה על הגברא עכ"פ בכל יום פעם אחד וא"כ לא הוי טלית תדיר נהפוך הוא תפילין הוי תדיר וצע"ג

אך באמת יש להבדיל בסברא בודאי אם אנו דנין דתדיר יהי' עדיף ממקודש הכתוב בתור' אז צריך דוקא לחקור על תדיר הקבוע ועומד בתורת חוב כמו תמיד אבל שלמים שהם רשות בשורשם הגם דשכיחי עכ"פ חוב לא הוי ותדיר כזה אינו מן התורה לחקור עליו שידחה את המקודש המפורש ג"כ בתורה אבל אם אנו דנין על תדיר כנגד אינו תדיר אז בודאי נחשב לתדיר גדול אשר שכיח לרוב ואת אשר אינו שכיח כמוהו הוי כאינו תדיר דהכל בשם תדיר וראוי' להקדימו יען דהוא נמצא ביותר והבן אך כל זה להקדימו אבל אם פגע בתפילין תחילה דיש כאן מצות דאין מעבירין על המצות אז אמרינן דראוי להקדים התפילין ולא להעביר מעליהם הגם דתורה צותה להקדים התדיר זה דוקא בתדיר דחוב שהוא תדיר מן התורה אבל תדיר המצוי שהוא רק מדרבנן לא אלים כחו שיעזוב התפילין ויקדים הטלית שהוא מצוי ולפ"ז כנים דברי הט"ז תדיר דטלית שהוא רק מצוי הוי רק מדרבנן ולא מן התורה ואין בכח תדיר כזה לדחות הדין דאין מעבירין על המצות והבן

ואינו שוה לי בכל זה שהנמ"י יקרא לטלית תדיר אם אינו תדיר של תורה ומנ"ל שיהי' תדיר המצוי עכ"פ תדיר מדרבנן הלא בסברא הוי תפילין תדיר של חובה שמחויב עכ"פ בימי חול מן התורה וטלית הוי אינו תדיר והי' להם לחכמים להניח על דין תורה שתדיר של תורה יוקדם דילפי' מקרא וצע"ג

לכן אמרתי לברר שנימוקו עמו שטלית הוי תדיר של תורה וה' יאר עיני בתורתו נחזי אנן סברא אחת הנה שלמי' המה באים בנדר או נדבה אז עיקר חיוב שלו שיצרך להביא קרבן הוא גרם לעצמו יען שפתח פיו לנדור נדר לד' וע"י עקימת שפתיו נכנס בחיוב וגם בשעה שמביא הקרבן איזה שם נקרא על הבהמה הלא רק אותו שם שנדר והוציא בשפתיו ולמה הוא מחויב עכשיו להביאו הוא רק לקיים מוצא שפתיו שלא ייחל דברו דאין כאן רק קיום דבורו דלא חל עליו דבר אשר לא קבל על עצמו נמצא דמתחילתו ועד סופו הכל רק חיובו אשר קבל על עצמו ואלו ישאל על נדרו אין כאן חיוב עוד וגם יוכל לשאול על נדרו מזה נגלה דהכל מידו ואותו מצוה אשר לא תצא מרצון ה' לחייב את האיש רק הכל בא מצד האדם אינו נכנס בגדר להיות לה מעלה הגם דשכיחא ויהי' נחשב למעלה ע"י הכמות אבל הלא איכות הדבר מגריעו דאין זה מצוה אשר הטיל ה' עליו רק שהוא קבל על עצמו לעשות זאת ואלו קבל לאכול או לשתות ולזרוק אבן או שלא לאכול ולשתות או לילך או לישב יש ג"כ מצוה עליו שכל היוצא מפיו יעשה הכי יהי' הדבר על ידו מעוטר במעלה כנגד מעלת מקודש אשר הוא מעלה על פי ה' שחטאה יכפר על עונות וחטאים וה"ה מילה לא נחשב לתדיר הגם אחר שנולד לו בן בא חיוב מן התורה במצות מילה והוא דבר אשר לא בא החיוב מכח קבלת האב או עפ"י עצמו רק ה' הטיל חיוב מצות מילה וגם אי אפשרות לפטור ממנה בכל זאת יש למצוה הנ"ל גרעון דהיא תלוי' במקרה אם יולד זכר ואין בידו להכניס עצמו בפעולה שעל ידה יבוא החיוב מן התורה דאין ביד איש שיולד לו זכר וגם אינה קבועה בזמן מיועד גם זה אין לו מעלת תדיר דאין לו קביעות שיהי' אותו דבר כלל אבל מצות טלית הגם שאין כאן חוב ללבוש בגד בד' כנפות עכ"פ אם הוא ילבש בגד בד' כנפות מי מטיל עליו החיוב לעשות בו ציצית הלא הקב"ה כי האדם אינו מקבל מרצון עצמו בלבישת בגד כזה חיוב ציצית רק התורה אמרה אם אדם יעשה פעולת לבישת בגד כזה אני מטיל עליו חיוב ציצית ובכל רגע יש ביד אדם ללבוש טלית בת ד' כנפות אז תרתי לטיבותא שהוא בידו להכניס