מחנה חיים חלק א רלח

רבות בשנים מצאתי למקנה על הש"ע סי' ל"ו הרגיש בסתיר' הנ"ל אך לא ביאר הקו' כמו שבארתי וצע"ג

ועלה בדעתי לתרץ במה שאמרתי כבר לתרץ אשר שמעתי קו' בשם הרב הגדול ר' צבי מאגליד ז"ל שהי' אב"ד דק"ק סענגר' בגמ' חולין דף צ"ו הוכיח דסמכינן על טביעת עין דקלא דאל"כ איך סומא מותר באשתו ואיך בני אדם מותרי' בנשותיהן והקשה הנ"ל למה מקשה הגמ' אנשים מן סומי' דמותרי' בנשותיהן דיש ספק עכ"פ את"ל דלאו נשותיהן אפ"ה אפשר דלא עבדו איסורא כגון שהמה פנויות דמותרו' ולא הקשו איך סומות מותרו' בבעליהן דילמא אנשים זרים הם ולא משכחת אצלם ביאת היתר כלל וע"כ דסמכי' על ט"ע דקלא אפי' בנשים שדעתן קלות ולא חיישי' שלא יתנו לב להכיר בט"ע והגם דלא משכחת אצלם רק ביאת איסור אם אין הבעילה מבעליהם וצ"ע

ואמרתי לתרץ דהנה הב"ש בסי' ד' ס"ק ס' הביא הגם בדלא איתחזק איסור ע"א נאמן זה דוקא איש שהוא ע"א כשר אבל אשה דהוה מפסולי עדות ואינה נאמנת אלא במילתא דעל"ג יעו"ש והנה כאן בשימוש בעל עם אשתו אין כאן אלא לברר דבר שבערוה שהוא בעלה והיא אשתו כמו בקידושין דף ס"ג וא"כ אי הגמ' הי' מקשה איך סומית מותרת בבעלה לא הי' קשה דהוא ע"א כשר ונאמן אם לא איתחזק איסורא [דאצל סומא הי' הקו' על ביום וק"ל] ולכן החכים והקשה איך סומא מותר באשתו דאשה אינה נאמנת אפי' לא איתחזק איסור ולפ"ז שם בקדושין דבא איש ואמר אני קדשתי' כאן חידש הר"ן דע"א נאמן לברר אפי' בדבר שבערוה אבל כאן בקרובות שהם נשים אינן נאמנות אפי' לברר ושפיר הקשה הר"ן ודו"ק

ברם המעיין בר"ן יראה בשתי עינים כאחת דלא כוון לחלק בין איש לאשה דמביא מהך סמי' בקידושין ולמד ק"ו אם לאסור אינו נאמן מכ"ש להתיר נגלה דאפי' איש אינו נאמן וא"כ נשאר סתירת הר"ן וצע"ג

ונלע"ד לברר בעזה"י דעת הר"ן דהנה בקידושין דף ס"ג כתב וז"ל אמר רב הא דתנן בא אחד ואמר אני קדשתי' נאמן ליתן גט נאמר דנאמן וסמכי' עלי' שהוא קידש וגטו גט שאין אדם חוטא ולא לו בדבר שאינו נהנה ממנו להתיר אשת איש חנם בלא קבלת גט מן המקדש ואעפ"י שהוא לישא אותה הי' מתכווין תחילה אפ"ה כיון שהוא רואה שאנו אוסרי' אותה עליו אם איתא שלא קידשה הי' מודה בדבר ורב אסי אמר אף נאמן לכנוס דלא חציף למימר גבי האב שקיבל הקדושין אני הוא דמירתת דילמא מכחיש לי' ואמר ידענא דלאו את יהבית לה קדושין ואעפ"י שאין דבר שבערוה פחות משנים וע"א דמהימן לומר מת בעליך היינו טעמא משום דאיהי דייקי ומינסבא ומתוך חומר שהחמרת עלי' בסופו והכא ליתא להאי טעמא הוא להוציא' מחזקתה אבל זה שמעמיד' בחזקתה אלא שאומר שנתקדשה לו נאמן עכ"ל והגם שכל אחרונים הבינו בר"ן הנ"ל יען שאינו עוקר דבר שבערוה רק מברר שהוא לא נאסר בה מעולם בדעתי לא כן הבנתו כי לא נזכר בדבריו כלל שטעמא דהכא שבא לברר ויהי' בירור דבר שבערוה כמו בירר היתר מתוך איסור בשאר איסורי' עיי' יו"ד סי' קכ"ז

ולדעתי נ"ל בו הבנה אחרת דהנה דכיון דאמרי' דחזקה שע"ש וקידש לו אשה והוי קבוע כמחצה על מחצה מאז נדמה לנו כאלו חצי נשים שבעולם נתקדשו וקרובותיהן נאסרו למשלח וכן מבואר בש"מ בנזיר דף י"ב וז"ל אמינא לך איסורי' דניידי דבשעה שקדשה השליח היתה נחה וקבועה בביתה הילכך היתה חשובה בין כל הנשים שבעולם כמחצה על מחצה ואלו עשאו שליח לקדש לו נשים וקדש חצי הנשים שבעולם היו נאסרות כל הנשים משום ספק קרובות אפי' אי ניידי משום דרוב כל הנשים אסורו' עליו משום ספק קורבא השתא נמי נאסרות כל הנשי' כיון שהאיסור קבוע אעפ"י שאין הנאסר קבוע ואת אמרת לי איסורא דנייד העוף פורח הוא נד בעולם וכיון דלא הוי קבוע אין לו כח לאסור דבטל הוא ברוב קנין שבעולם אבל אי הוי קבוע חשבינן כאלו חצי קנין שבעולם אסורי' דחשבינן האשה המקודשת כאלו חצי הנשים שבעולם קדש עכ"ל מבואר דנחשב בעינינו כאלו קידש חצי הנשי' שבעולם [ומה שכתב ורוב נשים אסורו' יפלא בעיני דלו יהי' שנחשב כאלו קידש חצי נשים אבל זאת עכ"פ דרוב נשים מותרות בעולם דדי דנימא לענין גוף האשה כאלו אין בעולם רק שתי משפחות ואחת נאסרה אבל זאת ידענו בבטח דרוב נשים מותרות דכל קבוע חידוש הוא ולא נאמר שיסתעף עוד לאמור איסור קבוע על הקרובי' כאלו קידש ממש חצי נשים שממילא יש רוב נשים אסורות דלכל מקודשת יש ז' קרובי' וק"ל וצע"ג] וא"כ כיון שנדמה בעינינו שחצי נשים קידש ורוב נשים אסורות או חצי נשים אסורות הווין כל הנשים שבעולם אצלו לספק איסור ערוה ואם יבואו עכשיו הקרובו' או ע"א ויגיד שמשפחה זו לא קידש השליח א"כ ע"כ עפ"י עדותו אנו מקטיני' הנאסרות שמקודם היו גם נשים אלו בכלל איסור ועפ"י העדות אנו מתירין הגופי' אשר אסרנו מתחילה מספק ערוה ואם יבואו כן אלף משפחות ויעידו אנו מוציאין כולן מאיסור ספק ערוה ואם יבואו כל המשפחות ויעידו כן א"כ יהיו כולן מותרי' חוץ ממשפחה אחרונה דאל"כ יעקר חזקת שע"ש ואם רק רוב משפחות שבעולם יעידו כן ג"כ נעקר כמעט החזקה דמצד הסברא איסורא ברובא איתא עיי' בט"ז ביו"ד סי' ק"א ס"ק י"ד ודו"ק שם היטב ואפי' אם לא יבא רק משפחה אחת נפעל עכ"פ להוציא את גוף הזה אשר רוצה לקדש מחלק הנאסר מכח ספק וא"כ בכל מקום שיופעל שיסולק שם איסור ערוה מגוף הוא בכלל דבר שבערוה ואין ע"א נאמן כלל הגם דלא איתחזק איסור בהך גוף עכ"פ גם גוף זה נאסר בכח איסור ערוה אשר לפנינו וזה שטען הר"ן על הרמב"ן אם חזקה שע"ש הוא חזקה ומדינא נאסר מכח קבוע בכל הנשים א"כ אין ע"א נאמן להוציא גוף מאיסור ערוה דאין דבר שבערוה פחות משכים אפי' להוציא גוף מספק איסור ערוה ודו"ק

אמנם בקידושין דף ס"ג אם אמר אחד אני קדשתי' מתחילה הי' האשה אסורה לכל עולם חוץ מאיש אחד שהוא בעלה וגם אחר דבורו נשאר אותו גוף ג"כ נאסר לכל עולם חוץ מאיש אחד שהוא בעלה א"כ נשאר הגוף שהי' נאסר מתחילה עדיין באיסורו בשם אשת איש כמקדם וגם נשאר בכמות איסור כמקדם שכל אנשי' אסורו' לה חוץ מאיש אחד וכיון שנשאר אותו גוף באיסורו וגם כמות האיסור לא נחסר וכל עדותו פועל שהוא האיש אשר ידענו מקדם שבעלה מותר בה אז נאמן ע"א דהא הוא מעמיד' בחזקתה עכ"ל דלא מוציא אותה מחזקת איסור ולא מגרע בה כלל האיסור וטוען ברי לי שהיא אשתי ולמה לא יהי' נאמן כמו שאדם נאמן ברוב החתיכות טריפות ברי לי שחתיכה זו כשרה מעולם בך הוא נאמן גם בעריות אם לא מקטין הדבר שבערוה מכאשר הי' עד עתה אבל לשנות דבר בדבר שבערוה הגם שבא רק לברר אינו נאמן יען שבא לעקור מגוף איסור ערוה בין ספק איסור בין ודאי איסור חדא היא כנלענ"ד סתירת הר"ן ודו"ק

ולפ"ז בנידן שאלתינו שבאה האשה ואמרה אני נתקדשתי לאיש הזה לאשה א"כ היא אינה רוצית לבטל או לגרוע איסורו דאומרת ברי לי שאשתו אני וזה ידענו בודאי שחד אשה מותרת לו אשר השליח קדשה לו וא"כ גם לר"ן נאמנת אפי' אי חזקה שע"ש דאורייתא וכ"ש שהוי רק קנס ודו"ק

אך זה בורכא דממנ"פ אם היא נאמנת שנתקדשה ע"י השליח א"כ לא נאסרו לו רק קרובותי' ושאר נשים