מחנה חיים חלק א רלז

ותירצו דשם נגמר ע"י דיבור היתר מיד אבל אומר אמרו כתבו גט ותנו לאשתי דלא נגמר ההיתר על ידם אז חיישי' דעדי' ישקרו דזה לא נחשב רק לדיבור יעו"ש כי נכון וה"ה כאן אם כל אחת אומרת על עצמה פנוי' אני להנשא למשלח אז הוי גדר עדות דע"א נאמן באיסורין לומר אתה היתר לי שאין אני אשת איש וממילא מסובב מכל ז' קרובי' דאין כאן כלל חשש עריות וכח קרבות קדושין אבל אם אינן מעידין על עצמן להנשא לו רק אומרו' לא נתקדשתי משלוחך ובכל זה אין היתר ברור שאחותה מותרת אז אין בעדות כזה רק דיבור בעלמא דהא אם היא אשת איש או לא אינה חפיצה להעיד עתה ורק זאת מעידה שלא נתקדשה משלוחו כמ"ש כנלע"ד

והלום ראיתי במקנה סי' ל"ו סעיף י"א שהקשה לרמב"ן הגם שחזקת קרובות לא מהני לה למה לא מהני לה חזקת היתר של עצמה דהיתה פעם אחת מותרת לו ונשארה בחזקת היתר ותי' דא"כ יתפסו בה קדושין מן המשלח ולא תהי' מותרת לעלמא ואמרי' בהיפך דאחותה נתקדשה ולא תפסו בה קדושין של משלח ותשאר בחזקת היתר לעולם יעו"ש שמעתי ולא אבין תירוצו הכי מפני שאנו רוצי' אח"כ לסלק החזק' א"כ תאבד חזקת היתר שלה עד עתה ונאמר שכבר נתקדשה אחותה והיא נאסרת עליו וצע"ג ועוד פלא בעיני הלא נוקמי אותה בחזקת היתר לו ולעלמא ונ"מ אם מותר לבעול אותה בלא קדושין דאם היא אחות אשתו נאסרת עליו בלי קידושין דקידושין אין תופסי' באחו' אשתו סוף דבר לא אוכל לירד לסוף דעתו וגוף הקו' נ"ל דחזקה לא מהני רק אם באנו לסתור אותה מכח מעשה אשר נעשה באותו גוף אבל אם מצד אחותה נסתור חזקת היתר שלה ובגופה באמת לא נעשה שינוי על זה לא הוי לה חזקת היתר דצד אחר פועל סתירה

היוצא מזה לשיטת רמב"ן אם היא מעידה על עצמה נאמנת גם לברר איסור כנגד האיש וא"כ בנידן שאלתינו דהיא מעידה על עצמה שנתקדשה ע"י השליח ורוצית ליבעל לו לעשות בעצמה איסור עריות אם השליח קידש אחותה א"כ מתוך שנאמנת על עצמה יען שהיא מעידה שמותרת לו נאמנת נמי לגבי האיש כמו לולי דחיישי' דיצרו תקפו הי' נאמן אפי' אם היא אומרת נתקדשתי ואיני יודע למי הי' האיש נאמן לומר ברי לי שאת אשתי יען דהוא מעיד על גופה שהוא כחתיכת היתר ה"ה שאשה נאמנת לומר ברי לי שאתה בעלי דהיא מעידה על גופו שהוא לה כבשר היתר וק"ו הוא שם אצלה רוב עולם אסור לה חוץ מאיש אחד הוא נאמן דהיא אשתו אם לא שיש חשש דיצרו תקפו מכ"ש כאן דרוב נשים מותרות אפי' אם קידש השליח אשה בעבורו וגם לא איתחזק איסור באשה הנצבת לפניו נהפוך הוא דהיתה מקודם מותרת לו בודאי הגם שאין חזקה מעליא כמש"ל עכ"פ מהכ"ת שלא תהי' נאמנת לומר אתה בעלי ודו"ק

אמנם צריך חקירה לשיטת הר"ן בגיטין בסוגי' דחשע"ש שהשיג על הרמב"ן וז"ל ולא נתבררו אצלי דמדאמרי' סתמא אסור בכל הנשים שבעולם לא משמע דבעדו' קרובו' בלחוד סגי ועוד אי מדינא אסור בכל הנשים שבעולם ואי לאו משום קנסא בלחוד היאך הוא מותר בעדות ע"א ה"ל דבר שבערוה ואינו פחות משנים אע"ג דלא איתחזק איסורא שהרי אפי' לאסור אמרי' כן גבי אשתך זינתה בע"א אינה נאסרת לרבא בפ' האומר דקדושין דף ס"ו לפיכך נראה כדברי התוס' דקנסא בעלמא הוא שאין אמרי' חזקת שע"ש אלא במה שהוא בידו וכאן אין בידו ומה שהקשה אי משום קנס הוא היאך עלה בדעתם בגמ' כאן ובמס' חולין לומר דאפי' לקולא נאמר כן לק"מ דאנן הכי קאמרי' בשלומא אם אמרי' חזקה שע"ש כלומר דכל מה שהוא בידו ודאי עושה אף כאן אעפ"י שאין בידו ראוי לקנסו דכיון דודאי יעשה כל יכלתו הי' לו לחוש שמא ימצא אלא אי אמרת דאפי' מה שבידו לעשות אין חזקתו לעשות שליחותו כ"ש הכא שאינו בידו שאין החשש כ"כ מצוי שיהי' ראוי לקנסו מפני שלא חשב בו דהא איכא ספיקא טובא שמא לא ישתדל שליח כלל לעשות שליחותו ואת"ל יעשה שמא לא ימצא ואת"ל ומצא שמא יחזור ויודיענו עכ"ל כוונת דבריו במה שהוכיח מדאמרי' אסור בכל הנשים לא משמע דמהני עדות קרובות נ"ל דלכאורה למה לא נקט אסור בכל אשה שבעולם מאי רבותא יש דנקט בכל הנשים אך יש בלשון חכמים חידוש דין למשל בזה אם ילך למקום אחד ויקדש שם ז' קרובות של משפחה זה אחר זה אז ממילא מוכח דלא קבלה אחת קדושין דאל"כ איך קבלה כל אחת קדושין הלא הנשי' הנ"ל לא ידעו שמו ולא שם מקומו וא"כ אין לך עדות גדול מזה לשיטת רמב"ן דהלא על עצמה מעידה ואז ממילא קדושין ראשונים תפסו וקדושין אחרונים לא תפסו דאין קדושין תופסין בעריות ומשכחת לו אשה אך אי אפי' אם הקרובו' באות לדון בפנינו ונשואו' לאנשי' לא מהני כשיטת הר"ן גם זה לא מהני ונקט הגמ' רבותא אפי' אם יקדש כל הנשים הוא אסור באשה וק"ל ולרמב"ן לא משמע לי' דבאופן זה הוי ג"כ כאלו מעידות לפנינו ולשון בכל הנשים רבותא אפי' הוא הי' עני ופחות משפחה ונשים המה אז בת שוע איש כנעני אפ"ה חיישינן וק"ל

אך קו' שני' צריכה ביאור שהקשה וז"ל ועוד אי מדינא אסור בכל הנשים ואי לאו משום קנסא בלבד איך הוא מותר בעדו' ע"א ה"ל דבר שבערוה ואינו פחות משני' אע"ג דלא איתחזק איסורא עכ"ל ולכאורה יש דבר שפתים חלילה מה שכ' אי מדינא ואי לא משום קנסא בלחוד דמשמע דלרמב"ן יש שם פי שנים מדינא וגם משום קנס והוא סובר דהוי רק קנסא ומנ"ל שלרמב"ן יש ג"כ משום קנס וצע"ג ונ"ל דלכאורה גם לרמב"ן דסובר דחזקה שע"ש הוי גם בקידושין חזקה מעליא עכ"פ אין בעולם רק משפחה אחת שאסורה לו דרוב משפחות מותרו' למה לא ניזל בתר רובא והגם דאמרי' אשה הדרא לניחותא עיי' נזיר דף י"ב והוי קבוע הלא ג"כ ס"ס דהוי כרוב דכל חזקה שע"ש הוי ספק עושה ספק אינו עושה לכן לחומרא אמרי' חזקה שע"ש דהוי ספק דאורייתא לחומרא ובדרבנן אמרי' אין שע"ש דספיקא דרבנן לקולא כן הסביר בש"מ בנזיר שם אפילו להסוברי' דמשלח אסור מדינא יעו"ש וספק אם הוא שליחותו עביד ספק נתרצה אשה בקידושין וא"כ אפי' בקבוע דאוריי' מהני ביטול ברוב ופי' הש"ך בסי' ק"י ס"ק כ"ג יען דקבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חדושו ולא כשנתערב הגם שבשאר ספק טריפות לא מהני יעו"ש מכ"ש קבוע שאינו ניכר ויש לך ספק ספיקא בעיקר הקביעות אם נולד איסור קבוע כלל מהכ"ת יהי' אסור בכל הנשים לכן הוצרך לומר שגם לרמב"ן כיון שיש כאן סרך איסור דאוריי' דהא לחומרא אמרי' חזקה שע"ש קנסו רבנן לו וק"ל ובש"מ שם וז"ל וא"ת מ"מ נימא כיון דנאבדו בטלה הפרשתו דה"נ אמרי' פ"ק דזבחי' מידי דהופרש לחוב זה ואבד כשר לחוב אחר וי"ל מ"מ שפיר קאמר תלמודא אם איתא לדר"י כי היכי דאסור בכל הנשי' מטעם קנס ואע"ג דקרובי של האשה שנתקדשה בטלי' ברוב ה"כ הוי לן למקנסי' ולשווי' לי' כל העופות באיסור עכ"ל והוא נקודה נפלאה דנימא ביטול ברוב הא הם נודע בעצמן ועיי' תוס' חולין דף י"א בנסקלין בנשרפין וצע"ג כעת

אבל בשורש קו' הר"ן על רמב"ן צריך עיון רב דכאן רוב נשים בעולם מותרות למשלח אעפ"כ חידש הר"ן דע"א אינו נאמן בדבר שבערוה ובקידושין דף ס"ג דע"א נאמן לומר אני קדשתי' ביאר הר"ן שם כיון דאינו עוקר איסורה רק מברר הגם שרוב אנשים אסורי' לגבה ואחר