מחנה חיים חלק א רלו

ולפ"ז מיושבי' כל הקו' של נוב"י בשלומא בסכין שיש לנו לחקור אם נעשית הבהמ' שחוטה ע"י חיתוך הסכין או נבילה אז אמרי' אוקמי לסכין אחזקתו שלא נפגם דהא יש לנו נ"מ אם הי' פגום בשעת חיתוך הסימני' וכן בחזקת חי דיש לנו לדון אם הבעל חי או לא דאם הבעל חי יש כאן אישות באשה הנ"ל ויש כאן גט אבל אם הבעל מת א"כ אין כאן לא אישות אשר צריכה גט ולא גט דכיון דמת פקע אישות ופקע ממונו עי' בספרי פ"ח דף מ"ג שהארכתי בזה וא"כ כיון שיש לנו נ"מ אם הוא חי אמרינן אוקמי אחזקה וכן בנגע דיש לנו נ"מ אם הבית טמא או טהור אם האיש טהור או טמא תלי' בנגע וכיון שיש לנו כ"מ על החפץ אשר בו שייך לחקור אוקמי אחזקה אז אזלינן בתר חזקה דאי אפשר להתחיל בחפץ שבו שייך לחקור החזקה דאין לנו לדון על הבהמה רק על הסכין ואין לנו לחקור הגט רק אם יש כאן בעל ואין לנו לחקור על אדם הנכנס רק על הבית אשר שם הנגע ועי' ביו"ד בש"ך סי' ק"י סברא אימתי לא צריך ס"ס שיוכל להתהפך יעו"ש] וכיון שכן אזלי' בתר חזקה אבל כאן שאין כלל לדון שתהי' אחותה פנוי' שגם אם היא אשת איש אין מזיק לנו בקדושי אחותה אז על שאין לנו לדון לא חדשה התור' חזקה כי כל כח חזקה שחדשה התור' הוא רק אוקי אחזקה שאותו חפץ לא תוציא ממה שהי' רק בראי' וכל זמן שאין לך ראי' שנשתנה נשאר הדבר בזכות או בכח ראשון ועיי' רמב"ם בפ"א דמקוואות והבן זה

ובכל זה יש עוד לאלקי מלין לברר יתר דברי רמב"ן והוא דלפמ"ש בכוונת רמב"ן דאין חזקה רק אם יש לדון עלי' דיש לנו נ"מ אי אוקמי אחזקה או לא א"כ בודאי אם באו יחד שבעה קרובות ממשפחה ואומרות כולנו פנויות אנחנו וראויים להתקדש לכל איש אז א"כ אותו משלח יוכל לקדש כל אחת מהן א"כ יש לנו לדון עכשיו על חזקת פנוי' שלהם מצד עצמם דהא משלח יוכל לבחור איזה שירצה לקדש וצריכי' אנו לחקור מתחילה אם המה ראוים להתקדש אם אינם אשת איש אז כיון שהי' לנו לדון על כל אחת אם היא ראוי' להתקדש לו שהיא פנוי' ממילא איזה שיבחור או שבוחרת בו מהני דהא יש לנו לדון עכשיו על חזקת פנויות והוא בבטח דכל אשה נאמנת לומר פנוי' אני דע"א נאמן באיסורין וכ"ש בנידן כזה דאין כאן רק חשש רחוק דקרוב הוא דשליח קידש אשה בעולם ולא נתחזק איסור כלל דלא ידענו בבטח אם נאסרה עד עתה על איש זה ע"י קידושין שבעה קרובי' דדילמא קידש אשה שאין לה קרובי' כלל ואז בבטח אין איסור עליו לישא אשה ממשפחה זו שיש לכל אשה שבעה קרובי' אבל למשל אם קידש אשה ואנו רוצי' לדון אם מותר לבעול אותה ונסמוך שקרובות באות ואומרו' פנויות נחנו זה לא מהני דכאן אין לנו עכשיו לדון על חזקת פנויות שלהם דמאי נ"מ דהלא אצל המשלח ממנ"פ אסורות דגם אם המשלח לא קידש לו אשה ממשפחה הנ"ל הוא בעצמו קידש אחת מהן ונאסר על שאר קרובו' בממנ"פ וא"כ מאי יש לדון על שאר קרובות אם הם פנויות וא"כ דבורם לבד דאין ע"א נאמן כלל בדבר שבערוה לברר שאשה אשר היא ספק ערוה לו תהי' מותרת ע"י ע"א או עדות נשים שהם כע"א אפי' אם מאה יגידו עדות כמבואר בכמה מקומות בש"ס אבל אם הקרובות באו ונשאו אנשים אשר אז באו לדון על גופם אם המה פנויות וראינו שנבעלו לבעליהן וכיון שנאמנות על עצמן שלא נתקדשו אז נאמנות גם על אחרים דאנן סהדי דלא נתקדשו דאלו קבלו קדושין מן השליח לא קבלו קדושין ונבעלות מאיש אחר ודו"ק

ובא ברוך ד' וראה בלשון זהב של הרמב"ן וז"ל הא אלו באו קרובו' ואמרו לא קדשנו מותר בהן דע"א נאמן באיסורין וכ"ש הכא דלא איתחזק איסורא וחששא בעלמא הוא עכ"ל ראה איך דייק שבאו קרובות ואמרו לא קדשנו מותר בהן דעדיין לא קידש אחת ממשפחה הנ"ל א"כ יש לדון על כל אחת אם מותרת לו להיות לו לאשה וא"כ כיון שיש לנו לחקור על כל אחת אם היא פנוי' להיות לו לאשה א"כ סמכינן על חזקת פנוי' והגם שיש לאיש הזה נשים בעולם אשר אסורי' עליו הלא ע"א נאמן באיסורין לומר אנו לא נאסרנו על איש הזה ומכ"ש הכא בשליח דלא מוחזק שנאסרו עליו נשים פנויות דדילמא לא קידש השליח כלל או קידש אשה דלית לה קרובות כלל ומהכ"ת לא יהי' ע"א נאמן לומר אני מעולם לא נאסרתי עליך ודו"ק

וכל זה אם באי' הקרובו' יחד והמה עדיין פנויות ועומדי' לפניו להתקדש אבל אם לא באו יחד אז צריך להמתין עד שנשאו לאחרי' כמש"ל בביאור וזה שהוסיף הרמב"ן וז"ל שמתוך שנאמנות על עצמן ונשאות לאחרים נאמנות הן לזה עכ"ל דפשיטא אם עשו מעשה ונשאות לאנשים שיש חזקה שלא יהיו באיסור כל ימיהם עיי' רא"ש סוף נדרים דף ץ' א"כ פשיטא דנאמנות הן מה שמסובב למשלח הנ"ל אבל דוקא נשאות לאחרים אחר הנשואים אבל לא בקדושין כנלענ"ד ויש להסביר עוד בסבר' רמב"ם פ"ג משגגות אחרי שהוחזקנו נאמן אפי' לעונש מלקות ומיתה ודו"ק שם

ואוסיף עוד נופך להמתיק דברי רמב"ן דכפי מה שבארתי באמת כל הקטנות מותרות מכח חזקת פנויות לבד דכיון דיש לדון על גופה אם היא מותרת לבעילה או אסורה אבל אם הקרובות באות לדון כדי להתיר אחת מהנה אז מצדם הי' די בחזקת פנוי' אבל איך הוא מותר בהן הלא הוא נאסר בכל הנשים שבעולם אז ע"ז אמר רמב"ן כיון אם הם באי' כולם וכל אחת רוצית להיו' אשתו ויש לדון על גופם דמותרות מכח חזקת פנוי' אז מהני דבורם עליו על האיש שגם הוא מותר בהם דע"א נאמן באיסורי' והמה מבררי' שבהם לא נאסר מעולם אבל אם הם לא רוצים להנשא לו אז בדבורם לבד אינן נאמנות דע"א אינו נאמן לברר דבר ערוה אם לא שיש לדון על גופו כמו אם האשה רוצה להנשא לו כמו שבארתי למעלה ונ"ל להוסיף טעם לשבח בשיטת רמב"ן והוא דתוס' ור"ן הביאו דיש לומר דקרובות אינן נאמנות וז"ל אפי' באו כל הקרובות ואמרו לא נתקדשו לא סמכינן אדיבורא בעלמא עכ"ל והשתוממתי על המראה הלא כל עדות הוי רק דיבור בעלמא אבל יען שע"י הדיבור אנו עושי' מעשה הוי דיבור עדות כמעשה וא"כ מאי הבנתם דלא סמכינן על דיבורא בעלמא וצע"ג

ונ"ל דכל עדות הן בנפשו' או בממון או באיסור או בחיוב או בטומאה או טהרה הוא אם בדיבורו הוא אומר לאחד מאלו או לחייבו או לפטור או להתיר או לאסור חפץ אבל עכ"פ הוא אומר דבר ברור וכיון שמחליט דבר הוא מסוג עדות ובדבר שצריך שני עדים עובר משום לא תענה ברעך עד שקר אם משקר בדבורו עיי' פנ"י גיטין דף י"ב ע"ב ד"ה גמ' יעו"ש ובמקנה קדושין דף מ"ד ברש"י בד"ה והשתא יעו"ש דבר נחמד להשכיל ובאיסורי' דלא צריך עדי' בב"ד לא שייך לא תענה אבל עכ"פ הוא בלפני עור ועליו עכ"פ שם עד דהא אומר דבר ברור כמו בעדות גמור וה"ה כאן אם הקרובות באי' לישא למשלח ואומרות על עצמן אנחנו לא נתקדשנו שגופינו חתיכת היתר לך אז הוי בגדר עדות שמעידי' שהיא אינה אשת איש כלל אבל אם הם אינם רוצי' להנשא למשלח הנ"ל רק הוא שואל אם יוכל ליקח אחותם או בתם או אמם וכדומה אז כל אחת אומרת לא נתקדשתי בזה אינה אומרת שאחותה מותרת דאולי היא אסורה מכח האם וכן אם האם אומרת לא נתקדשתי אינה אומרת שמותרת לו האשה אשר חפץ דאולי נתקדשה אחות' אז מכל אחת אין כאן עדות על חפץ להיות ברור היתר א"כ אין כאן עדות אלא דבור בעלמא דוגמת סברת תוס' בגיטין דף ס"ו דאמרו בגמ' דיבורא אמרו מעשה לא עבדו ונתקשו שם בתוס' הלא בעדות עיגונא ליכא אלא דיבור