מחנה חיים חלק א רלד

ממילא אם נלך לחומרא גם הקרקע אסורה או אפשר דגם אם נשאר המת שם מותר בהנאה וקו' הגמ' הי' רק על זה שתני שם קבר הנמצא מותר לפנותו ופריך הגמ' דילמא הוא מת מצוה ויש איסור אם מפנים למת דקנה מקומו אבל על היתר הנאה לא פריך הגמ' כלל ודו"ק

ואיידי אכתוב לך איזה צע"ג על רבינו בחיי פרשת כי תצא שמבאר שאיסור הלכת מתים בלאו ועשה הוא דוקא בארץ ישראל ולא בח"ל וז"ל והנה כלל מצוה זו שהמלין התלוי או המת בארץ ישראל עובר בשנים בלאו ועשה משום לא תלין ומשום עשה דקבור תקברנו עכ"ל אבל ברמב"ן שם מבואר שגם בחוצה לארץ עובר בלאו ועשה דעל אדמתך לאו דוקא יעו"ש וכן מורה פשטות הגמ' בסנהדרין דף מ"ו ועיי' ברמב"ם בה' סנהדרין ובמנין המצות ודעת רבינו בחיי פלא בעיני וצע"ג כעת

סימן ע"א שאלה באחד שהי' חבוש בבית אסורים וכאשר שמע שהעלילה אשר נפלה עליו היא גדולה עד שנפש בעליו יקח זכר שלא קיים פ"ו וזכרו יסוף מעמו אז דיבר אל אוהבו אשר הי' לו רשות לצאת ולבוא אליו אם נא מצאתי חן בעיניך עשה עמדי חסד לך וקדש לי נערה בתולה אשר לא ידעה איש ותבטיח לה אם תכנס אצלי בבית אסורי' ותתעבר ממני אז כל עשרת אלפי' כסף אשר יש לי יהי' לה ולשליתה ואם לא תתעבר אז תהי' לה חמשת אלפים והשאר יהי' לקרובי משפחתי ונערה עני' אשר יודעת שאחר מיתתי יהי' לה עושר גדול כזה תתרצה ותקדש אותה בשבילי ותטהר עצמה מטומאת נדתה ותבואה לשומר האסורים והוא יביאה אותה לי בלילה כי כן הבטיח לעשות נחת רוח כי הוא מכיר אותי מנעורי ויודע תומתי כי אין בי און רק אנשי בליעל עללו עלי עלילות ברשע ואלקים מצא עון עבדו ותהי' עוד זאת נחמתי אם אבנה להיות שמי בישראל והלך אוהבו ולקח בידו כסף קידושי' זהב אדום ולא בא בחזרה רק אחר חודש ימים באה נערה אחת וכתבה מכתב ונתנה לשומר אסורי' ליתן לחבוש שם בשמו הידוע ומיד הלך וקרא לסופרי העיר וכתב רצונו שיש לו אשה ושמה כך ומה תהי' לה אם הוא ימות בבית זה ואם יהי' לה ולד מה יהי' לו וכאשר רצתה הנערה לבוא לבית הטבילה שאלה האשה אשר בבית המרחץ מי היא וספרה לה המעשה ובאתה האשה לשאול אם תרשה לה לטבול ושאל אותה המורה מי היא ואמרה המעשה אבל אין בידה שום כתב מהשליח וחקר המורה אם יש לה עדים על הקדושין ואמרה שלא הביאה אותם וספק לפניו אם להתיר להחבוש הפנוי' בלא קדושין יען כי הוא אחרית חיותו או נאמר שצריך לקדש אותה מחדש ואם אי אפשר אז לא נטבול אותה כדי שלא יעבור על איסור דלא תהי' קדישה בעבור מצות פ"ו ע"כ השאלה

תשובה לפום רהיטא יש להתיר לטבול אותה ושתהי' נבעלת לו דעיי' ברמב"ם פ"א מאישות דסובר דאיכ' לאו בפנוי' בלא קדושין משו' לא תהי' קדישה וראב"ד פליג דוקא מופקרת לכל יש בלאו הנ"ל ולא במיוחדת הובא בש"ע א"ע סי' כ"ו ועיי' בב"ש שם שהאריך דמלקות ליכא אפי' לרמב"ם ועיי' בלח"מ בה' מלכים פ"ד הל' ד' שהאריך שגם הרמב"ם בעצמו סובר שליכא מלקות אלא במופקרת לכל ועי' בב"ש סי' כ"ו שאם גלוי לכל שבועל לשם אישות הוי כאנן סהדי והגם שבבית מאיר משיג עליו דזה דוקא אם הי' חופה וקדושין אבל אם לא עוש' קנין מהכ"ת שאנן סהדי לקדושין יעו"ש אבל בנידן כזה שעשה כל הטצדקאות שחפץ באשה ע"י קדושין אז לכ"ע יכולין אנו להיות עדים בדבר ופרט במקום מצוה עוברת במצות פ"ו לכ"ע מותר לו לבעול אותה ובפרט שהוא מאמין לה שהיא נתקדשה לו והיא אשתו א"כ אין בזה קדשה ודו"ק

ולולי דמסתפינא אמרתי דבר הא הרמב"ם סובר בכל פנוי' יש לאו דלא תהי' קדישה זה דוקא אם לאחר בעילתו היא מותרת גם לאיש אחר אז כיון שמתחילה לזנות נחשבת כמופקרת דמה ישלם לה האיש אשר יבעול אותה בע"כ אין כאן לא בושש ולא פגם אין לו לשלם רק דמי הנאת בעילתו שנהנה מגופה וממילא היא מופקרת דאין גדר בעדה עוד שלא תבעל מאנשים רבים כמו מופקרת ממש שתוכל ג"כ לתבוע דמי הנאת בעילה וה"ה לזאת שנבעלת מאיש היא עומדת להפקר להיות קדשה בין מדעתה ובין שלא מדעתה אבל בתולה שיש עלי' קנס ובושת וצער א"כ היא משומרת ודו"ק

אמנם כל זה אם היא פנוי' ומותרת לכל העולם אבל בודאי בכל ספק מקודשת אשר העולם אסור עלי' מכח ספק אשת איש אז מותר לאיש אשר עשה לה ספק קדושין לבעול אותה דגם אם אינה מקודשת לו א"כ היא פנוי' ואיסור קדשה לא שייך גבה וגם איסור כלה בלא ברכה לא שייך דדילמא אינה כלתו עיין בכסף משנה בה' מלכים ובה' אישות ברה"מ ובב"ש סי' הנ"ל וה"ה אם האשה אומרת נתקדשתי לאיש הזה בעדים א"כ שוי' נפשה חתיכה דאיסורא על כל העולם ומי שבועל אותה בע"כ עובר לכל הפחות על לאו דלפני עור לא תתן מכשול עי' שב שמעתא שמעתא ו' פי"ט שביאר זאת יעו"ש ועיי' בפר"ח יו"ד סימן קי"ט ובא"ח סוף הל' פסח וא"כ ליכא על האיש שאומרת שנתקדשה לו שום איסור משו' לא תהי' קדשה ובזה מיושבי' כמה קו' על הרמב"ם יעו"ש וא"כ כאן בנידן דידן מותר לאיש לבעול אותה כנלענ"ד

אך נידן הנ"ל צריך חקירה ודרישה כי יש כאן חשש איסור חמור של עריות יען דשליח לא בא בחזרה ולא הודיע למשלח איזה אשה קידש לו ואולי הוא קידש אחת משבעה קרובות של הנערה העומדת לפנינו רק היא באתה בערמה לקחת ממון זה מיד האיש אשר קרוב לרדת שחת ומי יעיד לפנינו אם לא קידש השליח אמה או אחותה והיא שומעת ובאה להכשילו או נימא שהיא נאמנת על עצמה שמותרת לו שהיא אשתו ומתוך שנאמנת על עצמה נאמנת נמי לגבי האיש וצע"ג

ונלע"ד לירד לעומק הלכה לברר בעזה"י כי לדעתי תלי' באשלי רברבי גדולי ראשונים ואחרונים בקדושין דף ס"ג קדשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתי' ובא אחד ואמר אני קדשתי' נאמן בגמ' פליגי רב ורב אסי רב סובר נאמן לגרש דאא"ח ולא לו אבל אינו נאמן לכנוס דשמא יצרו תקפו ורב אסי סובר דנאמן גם לכנוס דאב לא יחפה עליו אם יכיר שלא הוא ומתיירא לשקר אבל אם היא אומר' נתקדשתי ואיני יודעת למי ובא א' ואמר אני קדשתי' אינו נאמן דהיא תחפה עליו ותכחיש לכל מי שיבוא ויאמר אני קדשתי' עיי' רש"י שם א"כ כאן בנידן דידן שאין השליח לפנינו דלא מרתתה וחיישי' דמשקרת בעבור ממון כמו דחיישי' באיש דמשקר דיצרו תקפו מה לי יצה"ר דממון או יצה"ר דזנות וכיון דחזקה שליח עושה שליחותו ובודאי קידש לו השליח אשה וכיון שלא פירש איזה אשה ולא בא השליח בחזרה א"כ הוא אסור בכל הנשים שבעולם כמבואר בנזיר דף י"ב וא"כ אין האשה נאמנת שהיא מותרת לו דדילמא היא ידעה דמת השליח או הלך למדינת הים ולא מתיירא בעבור הכחשת השליח ובאתה בערמה להיות אשתו ולהוציא ממון והוא אסור בכל הנשים ואין היא נאמנת להוציאו מן הספק דילמא היא אחת משבעה קרובים שקידש השליח כן נראה לפענ"ד

אמנם יש להשיב דבשלומא שם חיישי' על יצרו תקפו הגם דאפשר דברוב ימים יתגלה ערעור בכל זה הוא נהנה מן האשה עד אז כי זה תוקף יצה"ר של זנות שחושש על הנאת שעה ולא זוכר האחרית כמו בכתובות דף נ"א תחילתו באונס וסופו ברצון יצרה תקפה יעו"ש שגוברת