מחנה חיים חלק א רכה

הגזילה קיימת ומה דמהני בפחות משוה פרוטה דשאני התם דהוא מוחל ולא יתחיל לבא על החפץ שם גזילה אבל אם כבר חל על החפץ שם גזילה לא מהני מחילה כלל דאין תיקון רק בהשבת החפץ אם הוא בעולם עדיין אבל אם אין הגזילה בעין מהני מחילה דתשלומי ממון לא הוי רק תיקון איסור ולא קיום מצוה ואין כאן מקום להאריך

סוף דבר דאם אין בתמרה או אגוז שוה פרוט' אז בודאי אין כאן גזל דנאמר קדשה בגזל אינה מקודשת דלא משכחת על פחות מפרוטה שם גזל והוי שלו דקנה אותו מיד אבל דבר שאין בעה"ב מקפיד אפי' הוי שוה פרוטה אעפ"כ הוי קדושין אם ידעי' בבטח שאינו מקפיד דאין כאן לא חמס ולא גזל רק שמרוצה בעל הממון למי שיקח דבר שלא נחשב בעיניו ומכוון לזכות בו שיהי' שלו ודו"ק

ודע דנ"ל ברור הגם אם ידעי' שחפץ זה הוי דבר שאין בעה"ב מקפיד בו בכל זאת הוי של בעה"ב ונחשב לממון שלו כל זמן שלא נטל איש החפץ ומכוון לזכות בו דאטו הפקיר בעה"ב ממונו דנימא שהוא הפקר לכל אלא הגם שהוי בסתמא ממון של בעה"ב בכל זאת דעתו אם יבא אחד ויכוון לזכות בו לעצמו שהוא מקנה לו אבל אם הזוכה בחפץ לא מכוון לזכות בו משל בעה"ב רק יחשוב לקנות משל הפקר אז בודאי אינו זובה בו דבעה"ב מזכה למי שרוצה לזכות בו משלו וזה שלא כוון לזכות משל בעה"ב רק לקנות מהפקר אינו קונה כלל דהא בעל הממון לא הפקיר מאומה ודו"ק

ולדעתי זה כוונת הרמב"ם שכתב שהוי ספק מקודשת ונתקשה במ"ל שם מהכ"ת לא יהי' ודאי קדושין כיון דהוא בטח דבעה"ב אינו מקפיד ולמה אנו חוששי' שמא מקפיד והוא קו' גדולה על הבנת הב"ש ורוב אחרוני' יע"ש ולפמ"ש הוי הספק דילמא הוא לא כוון ליקח בתורת גזילה או מתנה רק חשב ליקח בתורת הפקר או שחשב דהוי כשלו יען שבעה"ב אינו מקפיד וכיון שכן אז לא קנה כלל ודוק

וראי' לדבר דודאי לא טוב דבר שאין בעה"ב מקפיד עליו רק מנכסי גוי אי אמרי' גזל גוי מותר וחידש המג"א בסי' תרל"ז בשם ס' יראים וז"ל אפי' למ"ד גזל גוי מותר אפ"ה לא מקרי לכם עכ"ל הכוונה פרשתי זה שנים רבות בודאי מותר לגזול מגוי אבל צריך עכ"פ לכוון שרוצה לקנו' בקנין גזילה להוציא מרשות גוי ולהכניס לרשות עצמו ע"י קנין הגבהה או משיכה או חזקה בקרקע ואז קונה בקנין גזילה אבל אם לא מכוון לקנו' בקנין גזילה אז נשאר החפץ לנכרי דהא יש לגוי קנין בממונו וא"כ מי שבונה סוכה ברה"ר ולא מכוון לגזול אינו יוצא מצות סוכה והבן זה וא"כ בדבר שאין בעה"ב מקפיד אין בו איסור גזל ומותר לכל איש לגזול או לזכות בתורת מתנה אבל בלי כוונת קנין גזילה או ומתנה רק שמכוון לזכות בו מהפקר או שחושב יען שכל יד ממשמש בו נחשב כשלו בודאי לא קנה כנלע"ד

וגם נ"ל פשוט דכל זמן שלא זכה בו איש אז נחשב דבר שאין בעה"ב מקפיד בו לממון של בעה"ב ואטו נימא באיש ישראל אופה חמץ אשר אינו מקפיד על זיתי שאור המושלכי' בביתו על הארץ שאינו עובר על איסור בל יראה ובל ימצא יען דאינו מקפיד עליו לא הוי שלו זה שקר מבואר בכל הל' פסח עיי' סי' תל"ג ותמ"ב ותמ"ה וסוף תמ"ח וסי' תמ"ו ותס"ו אלא פשיטא כל זמן שלא זכה בה אדם הוי דבר שאין בעה"ב מקפיד עליו ממון של בעה"ב ועובר עליו חוץ מפרורין דממילא בטלו והוי כאלו אמר בפירש שהן הפקר ואפי' אם יאמר בפי' דמקפיד עליהם המה הפקר ועיי' מג"א סי' ת"ס סק"ב וסי' תל"ד ודו"ק אבל בודאי בדבר שאין בעה"ב מקפיד אם יאמר בפירש מעכשיו אני מקפיד הוי גזל וא"כ ממילא הוי שלו כל זמן שלא זכה בהן אדם ועובר על בל יראה ודו"ק

וחפשתי באוצרן של אחרונים ומצאתי להגאון אדמו"ר חת"ס בא"ע סי' פ"ה בד"ה אך שכתב דדין הרמב"ם דדוקא בדבר שאין בו שוה פרוטה אבל דבר שיש בו פרוטה הוא חשוב והוי גזל והגם שמשמע בסופי תאנים דלא הוי גזל כמבואר ברמב"ם פ"א מה' מעשר דשאני התם דיש לבעה"ב ברכה בשדותיו ולא לקטם לאלו אפי' על שוה פרוטה לא הוין חשובי' אבל בשאר מקומות דומה לחמץ הגם דפרורי' ממילא בטלי אבל כזית הגם שנדרס בעפר לא בטלי יעו"ש היטב

ואחר בקשת מחילה לאלף מעוצם תורתו נ"ל כמו שכתבתי בודאי בכל מקום שיש זוכה לדבר שאין בעה"ב מקפיד בו מה לי פרוטה מה לי חצי פרוטה כיון שבעה"ב אינו מקפיד אין בו גזל מה לי שיש לבעה"ב שדה מבורכת ולא לקטם לאלו או שיש בית מבורכת בחמץ ולא מקבץ לזיתי חמץ אבל ההבדל ברור דשם אם בא אחד לזכות בו אז אין מקפיד בעה"ב ויוכל כל איש ליקח אותו דבר ואין בו משום חמס או גזל אבל כל זמן שלא זכה בהם איש הווה של בעה"ב דהא לא הפקיר אותם ולכן עובר בכזית חמץ אפי' מושלך ע"ג הארץ אבל פרורי' בטלו ממילא אפי' אין זוכה בו איש כנלע"ד לאמת בעזה"י

ועלה בדעתי להביא ראי' לזה דהא בחמץ אם יש בו כזית הוא עובר הגם שאינו שוה פרוטה דעל שיעור חמץ הקפיד התורה ולא על שווי' של חמץ וא"כ בודאי קשה קו' אדמ"ו אם אין בו שוה פרוטה וגם מושלך על הארץ למה בעה"ב עובר על בל יראה וצע"ג ולפמ"ש נכון דכל זמן שלא זכה בו איש הגם שאין שוה פרוטה וגם אין בעה"ב מקפיד בו הוי ממון של בעה"ב כנלע"ד

שוב ראיתי באבני מלואים בסי' כ"ח ס"ק מ"ט שהביא דברי נוב"י א"ע סימן נ"ט דדבר שאין בעל הבית מקפיד הוי הפקר והוא השיג עליו דא"כ גם בעה"ב הי' צריך לזכות בו מחדש ואם לא יזכה מחדש הר"ז עובר על בל יחל אלא בודאי אינו הפקר והוא של בעה"ב רק שנותן למתנה למי שיטול שלא מדעתו יעו"ש כי נכונים מאד דבריו ולדעתי יש ראי' מחמץ כמו שבארתי למעלה וגם הזוכה צריך לכוון שזוכה מן בעה"ב הן בתורת קנין גזל או מתנה אבל אם מכוון בתורת הפקר לא זכה ושישו בני מעיי כי הלכתי בדרך הישר אבל מה שהביא בס"ק מ"ח בשם שו"ת רשב"ץ ואחריו החזיק אדמ"ו בחת"ס סי' פ"ה דדוקא בדבר שאין בעה"ב מקפיד וליכא שוה פרוטה יש חשש קידושין לדעתי אין זה אמת דאין ראי' מחמץ ונהפוך הוא דיש ראי' מסופי תאני' ודו"ק

וראיתי בנוב"י שם סי' נ"ט שנתקשה לדעת מאין הוציא הרמב"ם דין זה דדבר שאין בעה"ב מקפיד אין בו איסור גזל יעו"ש בד"ה והנה שהניח בצ"ע

ונראה לי לברר דבריו בעזה"י בירושלמי פ"ב דערלה וז"ל הכא את אמר צריך להרי' והכא את אמר אין צריך להרי' ר' יעקב בר זבדי רבי אבהו בשם ר"י מפני גזל השבנו ותני כן כל תרומה שאין הכהנים מקפידין עלי' כגון תרומת הכליסין והחרובין והשעורי' שבאדום אין צריך להרי' עכ"ל הובא להלכה ברמב"ם פי"ג מתרומות הל' א' וז"ל וכל תרומה שאין הכהנים מקפידין עלי' כגון תרומת הכלוסין והחרובין והשעורי' של אדום אינו צריך להגבי' הואיל ונפלה במאה בטלה והכל מותר לזרי' עכ"ל וכ' בכ"מ וז"ל ירושלמי פ"ב דערלה וטעמי' כיון שאינו מרים אלא מפני גזל השבט כל שאין מקפידי' אין כאן גזל עכ"ל הנה מבואר דאפילו ביותר משוה פרוטה בדבר שאין בעה"ב מקפיד אין כאן גזל כלל ונסתפק הרמב"ם דילמא דוקא היכא שנתערב ונתבטל האיסור רק צריך להרי' דממון דחברי' לא נתבטל עיי' ביצה דף ל"ח יאכל הלה וחדי יעו"ש לכן בדבר שאין מקפיד אין צריך להרים אבל לוקח מתחילה דבר שאין בעה"ב מקפיד