מחנה חיים חלק א רכד

אך לדעתי נ"ל לברר בעזה"י כדעת הב"ש דרמב"ם איירי דוקא אם שוה פרוטה וכל החשש משום הקפדה דאי כוונת רמב"ם דאגוז או תמרה לא הי' שוה פרוטה א"כ למה נקט הרמב"ם אם הי' דבר שאין בעה"ב מקפיד תיפוק לי' כיון שאין בו שוה פרוטה אין כאן בישראל דין גזל כלל דתורה לא קראה גזל על החפץ רק אם יש בו שוה פרוטה אבל בפחות מפרוטה הגם שאסור לגזול אעפ"כ החפץ לא נקרא גזל כאשר אבאר בעזה"י

ונלע"ד לבאר בעזה"י דהנה בסנהדרין דף נ"ז ע"א תני' על הגזל גנב וגזל וכן יפת תואר וכן כיוצא בהן עכו"ם בעכו"ם ועכו"ם בישראל אסור וישראל בעכו"ם מותר ופריך הגמ' גזל מאי היא אמר רב פפא לא נצרכה אלא לפחות משוה פרוטה א"ה עכו"ם בישראל אסור הא בר מחילה הוא ומשני נהי דבתר הכי מחיל לי' צערא בשעתי' מי לית לי' רש"י בד"ה צערא וז"ל הילכך גזל הוא אלא שאין ב"ד ישראל נזקקין להשיבו דבתר הכי אחיל לי' ובישראל בישראל נמי אסור ומעבר לא עבר דכתיב לא תגזול והשיב את הגזילה אמידי דהשבון קרי גזל ואידך לא אבל בעכו"ם דלאו בר השבון הוא שכל דינו למיתה לא נפיק פחו' משוה פרוטה מכלל פרוטה ואפי' מישראל דמחיל לי' בתר הכי עכ"ל ולכאורה דברי רש"י נפלאי' מאוד כיון דישראל בישראל אסור וא"כ ע"כ הוא עובר ג"כ רק שלא צריך להשיב יען דישראל מוחל על גזילה פחות מפרוטה אבל עכ"פ עבר הישראל על לא תגזול ואם נאמר דמידי דלאו בר השבון לא קראה התורה בשם גזילה וא"כ איזה איסור יש בדבר אם לא נקרא גזילה וצע"ג

אמנם נ"ל לחדש דבר דבודאי פחות משוה פרוטה לא ניתן להשבון דאין ב"ד נזקקין לפחות מפרוטה ועיי' תוס' שבועות דף ל"ט ע"ב בד"ה מה בשם ירושלמי יעו"ש וכן בב"מ דף כ"ז דצריך קרא שלא צריך להשיב רק אבידה של שוה פרוטה ופי' בתוס' דיש לומר דצריך להשיב יען דכתיב כל אבידת אחיך משמע אפי' פחות מפרוטה ועיי' בש"מ בשם תוספתא יש לו תובעי' הוי פי' שוה פרוט' דאין שמלה פחות מפרוטה יעו"ש וכיון דאין החפץ חשוב לצרוך השבה א"כ מתחילה לא נקרא החפץ גזל דתורה לא קראה גזילה רק דבר שצריך להשיב אבל בכל זאת אסור לגזול פחו' משו' פרוט' דהוא חמס שחומס מרעהו דבר בזרוע ובחוזק יד וכל הנוטל דבר בחזקה מרעהו עובר על איסור חמס אבל בעכו"ם דלא אמרה תור' השבה אז פחו' מפרוט' הוי ג"כ בכלל גזל והגם דישראל מוחל לי' בתר הכי הוא מתנה דיהיב לי' אבל איסור גזל כבר נעשה אבל ישראל בישראל עבר על איסור חמס אבל החפץ שהוא פחות משוה פרוטה קנה לי' כיון שחושב לגזול להיות שלו כנלענ"ד [ומתוס' עירובין דף ס"ב אין סתירה אחר העיון ודו"ק]

וראי' מפורשת מצאתי במדרש רבה פ' נח פרשה ל"א וז"ל כי מלא' הארץ חמס מפניהם איזהו חמס ואיזהו גזל אר"ח חמס אינו ש"פ וגזל ששוה פרוטה וכך היו אנשי דור המבול עושי' הי' אחד מהם מוציא קופתו מליאה תורמסים והי' זה בא ונוטל פחות מש"פ וזה בא ונוטל פחות מש"פ עד מקום שאינו יכול להוציא ממנו בדין א"ל הקב"ה אתם עשיתם שלא כשורה אף אני אעשה עמכם שלא כשורה הה"ד נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה בלא חכמת התור' עכ"ל ממוצא דברי' אתה לומד כי אין גזל רק בפרוטה אבל חמס הוי בפחות מפרוט' וגם זאת נלמד כי אין ב"ד מוציאי' מיד חמסן גזל שהוא פחות משוה פרוטה ודו"ק ועיי' ביפה תואר בירושלמי פ"ד בב"מ שנתקשה הלא אפי' בפרוט' לא ניתן להשבון בעכו"ם ותי' היינו שאין השבון מכפר על העבירה אבל עכ"פ הב"ד מוציאי' הגזילה מידו יעו"ש ויש להמתיק דבריו בדברי רש"י בע"ז דף ע"ב דב"נ אינו בתורת גזילה כל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא וא"כ הוציא הב"ד הגזילה אם היא בעיני' אבל בודאי אם אינה בעיני' אז פטור מלשלם דאינו במצות השבה ודו"ק ומה שהקשה ביפ"ת הלא ב"נ נהרג אפי' על פחות מפרוטה נ"ל היינו האי שהוסיפו במדרש רבה על ירושלמי הנ"ל שנסע יתרם בם ימותו בלא חכמת התורה שדור המבול חטאו בזה שהגביהו לב שיש יתר בם שאינם אכזרי' ומוחלי' זה לזה בפחות מפרוטה עיי' רש"י דף נ"ט שבני נח אכזרי' ולאו בני מחיל' נינהו יעו"ש שעברו דייני דור המבול ולא המיתו לאיש אשר חטף מחבירו פחות משוה פרוטה כנגד דעת התורה שעכ"פ צערא לי' לחברי' בשעת חטיפה ואצלם דליכא מצות השבה אז חייב מיתה על שצער לחבירו כמו שחייב ב"נ על פחות מפרוטה אם גזל מישראל על שציער לי' עכ"פ נלמד מדברי חכז"ל שכך הדין עכ"פ בישראל שעל פחות משוה פרוטה ליכא גזל רק הגברא עושה איסור שחומס של רעהו אבל על החפץ ליכא שם הגזל שלא יקנה הגנב החפץ בקנין גזילה כאשר בארתי בספרי פלס חיים וגם בתשובה הארכתי שגזלן קונה בקנין גזיל' לחפץ ובפחו' משוה פרוטה לא נקרא החפץ בשם גזילה יען דבפחות מפרוטה ליכא שם השבה לפי שאין ב"ד נזקק לכך או יען שישראל מוחל עליו בבטח וא"כ לא הוי החפץ גזילה ולא עבר על לא הגזול רק עשה חמס והבן זה

ואוסיף נופך להסביר דרק איסור חמש יש שלא לגזול אפי' מפחות משוה פרוטה אבל לא מתחיל כלל בישראל שם הגזילה על החפץ דישראל בני מחילה ומוחל בשעת גזילה לישראל חבירו כדי שלא יבא על ידו ללאו דלא תגזול והגם שהוא מכוון לגזילה מהני מחילת בעל הממון שיהי' בתורת מתנה ולא בתורת גזילה וראי' לזה דמהני מדברי ים של שלמה בב"ק דבעל הממון מכוון בתורת שכירות הגם שרעהו מכוון לגזול יעו"ש בסי' צ"ו ולזה מורה לשון רש"י בסנהדרין דף נ"ט ע"א דאמרו ליכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור ופריך והרי פחו' משוה פרוט' ומשני התם משום דלאו בני מחילה נינהו וכתב רש"י בד"ה משום וז"ל שאף בישראל נצטוו על הגזל אלא שפחות משוה פרוטה אינו נחשב גזל בעיניהם שעוברין על מידתן שרחמנין הן ומוחלין על דבר קל אבל בני נח אכזרי' הם עכ"ל מזה נשמע שלא נחשב מתחילה לגזל בעיניהם שמוחלין על דבר קל וכדי שלא יכשל חבירו על ידו הוא מוחל בשעת גזילה דאל"כ שאח"כ הוא מוחל אז אפי' אם גם בני נח בני מחיל' הן עכ"פ כבר עבר על הגזל ונהרג כמו שפי' רש"י בדף נ"ז הגם שישראל מוחל בתר הכי לא מהני אלא פשיטא דכאן בדף נ"ט דקשה רק מי איכא מידי אז יש לתרץ דישראל מוחל מיד בשעת גזילה ובני נח אכזרים המה ולא מוחלי' על דבר קל דבישראל הוי מחילה קודם איסור גזילה ודו"ק ומה שבן כח נהרג אם גזל פחות מפרוטה מישראל הגם שישראל מוחל מיד לק"מ דחייב שציער לישראל דהא הי' חומס מידו ומצער אותו בשעת חטיפה אבל גזל אין כאן ועי' רש"י בע"ז דף ע"ב היטב שכתב וז"ל אע"ג דגבי ישראל לאו ממונא הוא דמחיל עלי' עכ"ל משמע כדברי ודו"ק אבל בדף נ"ז דחידש רב פפא דישראל מחיל בתר הכי ולא מיד בשעת גזילה הוצרך רש"י לחדש דישראל לא עבר על גזל יען דאין עליו דין השבון א"כ כא כקרא גזל אבל אסור משום חמס לגזול מתחילה אפי' בפחו' מפרוטה ודו"ק [ועיי' תוס' עירובין דף ס"ב ועיי' קצו"ח סי' שנ"א]

ובזה יובן מ"ש הרמב"ם בריש ה' גזילה ואבידה ובריש ה' גניבה שאסור לגזול או לגנוב אפי' כל שהוא הגם שאינו שוה פרוטה לא צריך לטעם שחצי שיעור אסור מה"ת יעו"ש בכ"מ אלא תיפוק לי' דעובר על איסור חמס דהוא אפי' בפחות מפרוטה וק"ל ויש ליישב בזה קו' הלח"מ בפ"א מה' גזילה וק"ל

ובתשובה אחת בארתי דאין מחילה מהני בגזל אם