מחנה חיים חלק א רכג

האדון עצמו קונה אותו לעבד בודאי הי' אוכל תרומה ה"ה גילתה התורה אם העבד של כהן הוא ג"כ אדון לעבדו שיאכל בלחמו אבל צד חירות שנעשה בר ישראל עם קדוש דליכא עוד בר קנין שהוא גוף קדוש ולא שייך בו עוד שיהי' קנין לאדם אחר א"כ פשיטא דלא נחשב חציו המשוחרר לקנין צד עבדות דנימא שהוא קנין שקנה קנין הלא החציו המשוחרר ליכא בעצם בר קנין הלא הישראל שמכר עצמו לכהן לעולם לא אוכל בתרומה יען דהוי רק כשכירו ולקיטו ולא נעשה קנין שלו והבן עיי' בספרי פלס חיים דף מ"ג ע"א ד"ה ומצאתי וק"ל

ואוסיף נופך דהא דעבד אוכל תרומה אין זה כח במעל' שנתעלה עבד גוי אצל הכהן מעבד ישראל אצל הכהן נהפוך הוא יען שעבד עברי הוא חשוב לעצמו ולא נעשה כשור וחמור לאדונו אבל עבד כנעני נעשה לכהן כשורו וחמורו ודבר זה מבואר באר היטב בפי' משניות לרמב"ם בגיטין דף י"ג ז"ל ומה שהשיבו חכמים לו מפני שהוא כקנינו רוצה לומר שזה העבד באכילת התרומה או בהיותו בועל כנענית לא הוסיף בעצמו מעלה עד שתאמר שחובה הוא לו כשיוצא לחירות ואמנם זה כמו שתאכל בהמת כהן תרומ' מפני שהוא קנין כספו לפיכך אינו מעלה שיפסידנה עכ"ל וא"כ איך נאמר כאן שחציו ב"ח יאכל תרומה דהוי קנינו של קנין וא"כ יהי' עתה חציו של חירות נחשב כשורו וחמורו הוא דבר שאין השכל סובלו בשלומא עבדי' של עבד כהן יוכלו להיות כשור וחמור אבל בן חורין לא יוכל להיות כשור וחמור ודו"ק

ובעמלי ראה ה' ויגל עיני למשפט שמצאתי בילקוט פ' אמור בשם ת"כ וז"ל כי יקנה נפש קנין כספו יכול אפי' עבד עברי ת"ל כסף יצא ע"ע שאין לו בו כסף אוציא את ע"ע ולא אוציא את של שותפין ת"ל כספו פרט למי שחציו עבד וחציו בן חורין עכ"ל לכאורה פלא גדול מתחילה נקט הת"כ ולא אוציא את השותפין והי' צריך לסיים ת"ל כספו פרט למי שהוא של שותפין ולמה מסיים פרט למי שחציו עבד וחציו ב"ח וצע"ג

אך נכון מאוד דת"כ סובר ג"כ שאם לא הוי כספו מיוחד לכהן אז גם חלק הכהן אינו מאכיל וכל העבד אסור לאכול תרומה וא"כ בהבנת ולא אוציא את השותפין אי אפשר להבין אם יש כאן אדון שני שהוא ישראל דזה פשיטא דלא יאכל דעכ"פ יש כאן חלק זרות ואיך יאכל תרומה הא הוא מצווה בכל עבירות שנשים מצוות בהם אלא בעבד שחציו עבד וחציו ב"ח הי' מקום טעות שיאכל הגם שיש כאן שותפות חצי ב"ח שיהי' נחשב כקנין שקנה קנין קמ"ל דלא הוי כספו מיוחד ודו"ק

ולא אכחד האמת כי לא רפתה רוחי בזה כי לשון שותפין משמע שיש שותפין בעבד ובאופן זה בחצי ב"ח עכ"פ הצד חירות לא הוי שותף עם הכהן על הצד עבדות כמובן לכן נראה יותר דעיקר הקרא באמת להורות שצריך להיות כספו מיוחד של כהן ולא חצי עבד וחצי ב"ח וממילא ממועט במכ"ש בשותפין ממש אם יש לכהן ולישראל עבד בשותפות ובהס"ד סברו דלולי דכתיב כספו מיוחד הי' אפי' עבד שותפין ממש אוכל בתרומה כאשר חקר פנ"י בגיטין דף מ"ב דעל עבד עברי הצריך התורה קרא תושב ושכיר לא יאכל בו יען שאין עליו שם קנין כסף מכהן אבל באמת דכתיב כספו מיוחד יותר מסתבר דבא הקרא למעט אפי' חציו ב"ח הגם דנקרא קנין כסף של כהן ואין עליו שם אחר עכ"פ לא הוי כספו מיוחד ודו"ק

סוף דבר הכל נשמע דמבואר בת"כ דחצי עבד וחצי ב"ח ממועט ג"כ מקרא דבאופן הזה גם כח הכהן אינו מאכיל ונחשב כמו זר ואם אכל מסתבר דלוקה ואם אכל בשוגג צריך לשלם אם יש לו ממון ביום שעובד לעצמו או אחר שנשתחרר לגמרי ודוק והוא נקוד' נפלאה איך הי' בנעלם לפי שעה תורת כהנים הנ"ל מבעלי תוספות ומהרש"ל ופנ"י וקצו"ח ואולי מקום הניחו לי להתגדר בו בזכות אבותי ז"ל

ודע דהי' לי הער' על ת"כ שחקר בחצי עבד וחצי ב"ח באכיל' תרומ' וממעטו מקרא וקשה לירושלמי פ' השולח הלכה ה' דמצא מציא' ביום של רבו היא של רבו וביום של עצמו לעצמו וכן בקדושין וכן בגירושין דיום של עצמו כבן חורין גמור וביום של רבו עבד גמור יעו"ש א"כ בודאי גם לענין תרומה כן ביום של עצמו הוא כישראל גמור וביום של רבו אוכל בלחמו וכן פלא על ירושלמי שלא חקרו על אכילת תרומה אך ירושלמי הנ"ל סותר עצמו לירושלמי פסחים כאשר רמז ע"ז המ"ל פ"ב מה' קרבן פסח ויש לי בו חקירו' רבות ובמקום אחר ברצות ד' דרכי אבאר כל זה

סימן ס"ז שאלה בן עשיר דבקה נפשו בבת עני והילך ויהי היום ובאו יחד בבית איש אביון אשר עסקו לילך בכפרי' ובחליל יאספו אליו נערים ונערות ויובילו לו סחובי בגדים בעד טבעות של עופרת או בדיל והיו מטבעות הנ"ל מפוזרי' בביתו אחת הנה ואחת הנה והגבי' בן העשיר טבעת אחת מן הארץ ואמר להנער' אם אהבת עולם אהבתני לקח ממני טבעת עופרת לקדושין ואמרה הן אז אמר הבן עשיר לשני אנשי' אשר המתינו על בעה"ב שרצו ליקח ממנו סחובי בגדים אשר לו ראו כי עזה כמות אהבה ונתן הטבעת על אצבע הנערה ואמור לה הרי את מקודשת כי בטבעת זו כדמ"וי והיא השיבה לו יקר בעיני טבעת עופרת כטבעת פז וכאשר שמע אבי החתן את המעשה קרא לבנו ואמר לו מה עשית הנערה הזאת היא מבנות הארץ אשר יצאו לזנות מבית אביהם והביא לו עדים נאמנים ומתחרט הנער על הדבר אשר עשה וחקר המורה כי יש כאן ספק ספיקא להתיר ספק אם יש בטבע' כזה שוה פרוטה ועוד דהבעה"ב לא הי' בבית א"כ קדשה בגזל דאחרי' ובהצנע לכת נכספה נפשו לדעת דין תורה אם אין כאן חשש קידושין

תשובה לכאור' אין כאן חשש קידושין דממנ"פ אם הטבעת שוה פרוטה א"כ הוי קדשה בגזל דאחרי' ואם אין בו ש"פ א"כ אין כאן קידושין דאין אשה נקנית בפחות מפרוטה ומותרת ממנ"פ בלא גט כנלע"ד לפום רהיטא

אמנם דבר זה צריך עיון גדול בש"ס ופוסקי' גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך וזה החלי בעזה"י הנה הרמב"ם פ"ה מה' אישות הל' ח' כתב וז"ל אם קדשה בדבר שאין בעה"ב מקפיד עליו כגון תמרה או אגוז הר"ז מקודשת מספק עכ"ל וכ' הלח"מ שם דע"כ איירי דשוה פרוט' דאל"כ יש ספק ספיקא שמא אינו שוה פרוטה ואת"ל שוה דילמא מקפיד הבעה"ב אבל אי איירו בשוה פרוטה לא נשאר רק ספק אחד אי מקפיד או אינו מקפיד וספק דאוריי' לחומרא אבל המ"ל הביא פי' אחר דבודאי הבע"הב אינו מקפיד ולא שוה פרוטה והספק קידושין הוי שמא שוה פרוטה במדי אבל הבעל מגי' הביא שרוב אחרונים הבינו דספק קידושין הוי שמא מקפיד הבע"הב וע"כ דשוה פרוטה והוא כדעת הלח"מ

ולפ"ז נסתר הממנ"פ שכתבתי דהא יש כאן דבר שאין בעה"ב מקפיד דהא היו הטבעות של עופרת מושלכי' בבית ואפי' יש בו שוה פרוטה היא מקודשת מספק לדעת רמב"ם לפי הבנת לח"מ וב"ש בסי' כ"ח ס"ק מ"ה ואפ' אין בו שוה פרוטה יש כאן חשש שמא שוה פרוטה במדי לפי' המ"ל ופרישה וריב"ץ דבודאי אין מקפיד ואעפ"כ חיישי' על קדושין דשמא שוה פרוטה במדי דאצל הקפדה אזלי' בתר המקום אם אין שוה כאן פרוטה הבעל הממון מוחל ולענין קדושין חיישי' שמא שוה פרוטה במדי וא"כ לכל הדיעות יש כאן ספק קדושין ודו"ק: