מחנה חיים חלק א רכב

כדברי רמב"ם אם א' מהן כהן אינו מאכיל ואז כל העבד אסור לאכול והבן זה

ודע הגם דמלשון הירושלמי ורמב"ם שהבאתי משמע כמו שבארתי דגם חלק הכהן נחשב כזר יען שאינו כספו מיוחד או קונה מיוחד אבל מתוספת' פ"ט דיבמות שכתבה וז"ל כהן שקונה עבד ולישראל אפי' א' ממאה שבו אין אוכל בתרומה עכ"ל מדנקטה דעבד אינו אוכל ולא נקטה כלשון ירושלמי ורמב"ם שהכהן אינו מאכיל משמע דכהן לא הפסיד זכותו רק העבד אסור לאכול מכח חלק זר

ולדעתי הוא פלוגתא בין רש"י ותוס' ביבמות דף ס"ז רש"י בד"ה ואינו מאכיל וז"ל אם בת ישראל לכהן ומת והניחה מעוברת אין בעובר כח להאכילה וה"ה לעבדים עכ"ל ובתוס' בד"ה פוסל כ' וז"ל נראה לפרש שהעובר פוסל בעבדי אביו וסיימו ובקו' פי' כולה מילתא אאמו ואף ע"ג דאעבדי' קאי ה"ק שהעובר פוסל ואינו מאכיל את אמו וה"ה לעבדיו דפוסל עכ"ל ולכאורה פליאה נשגבה על רש"י כיון דפוסל על עבדים קאי למה לא פי' כפשוטו פוסל בעבדי אביו וצ"ע ועוד קשה לפי הבנת תוס' בדברי רש"י שהכוונה וה"ה לעבדיו דפוסל א"כ הי' לו לרש"י לכתוב תיבות הללו [וה"ה לעבדיו] על פירושו שפוסל אם בת כהן שנשאת לישראל שפוסל את אמו שם הי' לרש"י לסיים וה"ה לעבדיו אבל לא על הסיפא ואינו מאכיל כקו' התוס' אם הוא פוסל מכ"ש שאינו מאכיל וצע"ג

אך האמת יורה דרכו בקודש והוא דנ"ל דתיבת פוסל מורה אם העובר גורם הפסד מה שהוא פועל כגון בת כהן שנישאת לישראל ומת בעלה לולי העובר יש לה היתר לאכול בתרומה כמו בנעורי' והעובר מפסיד לה זה זה נקרא שפוסל גוף זה מהיתר הראוי לו אבל בת ישראל שנשאת לכהן ומת שאז חידשה התורה אם יש לה בן שהוא כהן שמותרת לאכול מכח בנה אבל כ"ז שולד במעי אונו שהוא זר או אינו ילוד אז לא חידשה התורה שעובר מאכיל את אמו א"כ לא נקרא העובר פוסל את אמו דמאי פועל העובר הלא אם העובר אינו בעולם בודאי אין לה היתר לאכול ולא שייך פוסל רק שאינו מאכיל את אמו ודו"ק

ולפ"ז נחזי אנן אם שייך לומר שעובר פוסל בעבדים הלא כיון שמת אב העובר אז אין אדון לעבדי' הנ"ל ולא הוו עוד קנין כסף של כהן ונפלו לירש לעובר והוא זר ואין בו כח להאכיל אותם תרומה ואין זה נקרא שפוסל אותם מתרומה הכי מבלעדו היו אוכלי' אפי' אם היו נשארי' הפקר ג"כ לא יאכלו בתרומה והוא פועל רק שאינו מאכיל אותם כאלו לקח ישראל עבד מכהן שאדון אינו פוסל אותו בתרומ' רק שאינו מאכיל אותו בשלומא הכהן המוכר עבדו לישראל או נותן לו גט שיחרור נקרא שפוסל עבדו מתרומה שהרי יש בידו שלא למכור ושלא לשחרר ויהי' נשאר קנין כספו ויאכל בתרומה ומה שאדון מבטל ממנו היתר זה נקרא שהוא פוסל את עבדו מתרומה עיי' גיטין דף י"ב ודוק אבל מכח ישראל הזוכה או העובר היורש שאין בידם להאכיל אותם וכח הראשון שהי' מאכילו נפסק קנינו איך נופל כאן שעובר פוסל עבדיו בתרומה והבן לכן החכים רש"י וכת' וה"ה לעבדיו שאינו מאכיל כמו אם בת ישראל הנשאת לכהן ומת בעלה והיא מעוברת שלא נקרא עובר פוסל רק הוי שאינו מאכיל את אמו ה"ה שעובר אינו מאכיל עבדיו אבל ברישא בבת כהן שנשארה מעוברת דשם הוי נכון עובר פוסל לא שייך ה"ה לעבדיו ודו"ק וכן כ' רש"י בד"ה והניחה מעוברת וז"ל ויש לעובר בהן חלק ואין לעובר כח להאכילן עכ"ל מבואר דעובר אינו פוסל רק שלא יוכלו לחדש היתר אכילה לתרומה ולפ"ז לק"מ למה לא פי' רש"י שעובר פוסל בעבדי אביו דרש"י סובר דלא נקרא זה כלל עובר פוסל רק שאינו מאכיל וע"כ עובר פוסל קאי על בת כהן שניסת לישראל ודוק כי אקוה שמקום הניחו לי בזה מן השמים

אמנם כ"ז הוא אי חלק הזר הוא רק מעכב מלאכול אבל מכח חלק הכהן הי' מותר לאכול א"כ לא שייך העובר פוסל בעבדי' דמצדו מעולם לא זכו העבדים באכילת תרומה ובחלק האח הנולד אין זה פוסל רק מעכב דהא אם אכל לא עשה חלק הכהן שום איסור אבל אם נאמר כשיטת הרמב"ם שגם חלק הכהן מפסיד היתר שלו על ידי חלק הזר א"כ שייך שפיר שעובר פוסל ולפ"ז תלי' ספק הנ"ל בשיטת רש"י ותוס' ודו"ק

ולכאורה עלה בדעתי להביא ראי' מסוגי' להבנת רש"י שחלק זר הוא רק מעכב אבל אינו פוסל חלק הכהן דהא בגמ' בעו אי הטעם דר"י משום עובר במעי אמו זר או משום ילוד מאכל שאינו ילוד אינו מאכיל ונ"מ עובר במעי כהנת יעו"ש ונ"ל מסברא בודאי אי העובר הוא זר אז שייך לומר שגם חלק הכהן אסור לאכול דתורה הקפיד' קנין כספו אוכל אבל אם יש לזר שותפות בו אין הכהן מאכיל לקנין חלקו תרומה אבל אם נימא דעובר במעי אמו לא הוי זר והוא נחשב לכהן רק שאינו ילוד אינו מאכיל אז בודאי חלק העובר הוא מעכב מלאכול אבל אינו פוסל גם חלק הכהן דגם חלק העובר הוא קנין כסף של כהן ולפ"ז הי' לגמ' לומר כ"מ אי טעמא משום שעובר הוא זר א"כ גם חלק הכהן אסור בתרומה אבל אי הטעם דילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל א"כ חלק הכהן לא נפסל אלא פשיטא הגם אי העובר נחשב לזר גם כן אינו פוסל לחלק הכהן רק מעכב עליו ודו"ק

שוב התבוננתי דהלא במתני' אנו דנין על לכתחילה אם העבדים מותרי' לאכול ונקט הגמ' נ"מ עובר במעי כהנת אי מותרי' העבדי' אפי' לכתחילה לאכול אבל אם ינקוט הגמ' נ"מ בעובר במעי ישראלית לענין אי נפסל חלק הכהן הוא נ"מ על אם עבר ואכל דלכתחילה בודאי אסור דעכ"פ חלק הזר מעכב מלאכול ודו"ק

היוצא דבעבד השותפין מכהן וישראל בודאי אסור באכיל' תרומ' אבל אי כל גופו אסור אפי' מכח הכהן או רק שחלק ישראל מעכב בו הוא פלוגתא לירושלמי ורמב"ם ותוס' כל העבד אסור אבל כפי אשר משמע מרש"י ובפשטות התוספתא הוא רק איסור מכח חלק ישראל לבד ונ"מ לענין עבד אם אכל לענין מלקות ולענין אכילת בהמה בשותפות בתילתן שהוא דאורייתא ועיי' ברמב"ם פ"ו מה' תרומות הל' ט"ז ובמ"ל שם הל' א' ועיי' בתיו"ט ריש פרק ז' דיבמו' ודוק

הנה בררתי דין עבד של שותפות כהן וישראל שאסור לאכול תרומה אבל עדיין צריך חקירה אם חצי עבד משוחרר וחצי נשאר לכהן אם מותר לאכול בתרומה כדעת התוס' דף מ"ב או כדעת מהרש"ל שהבאתי

ראה זה מצאתי באבני מילואי' בתשובותיו סי' טו"ב שביאר כוונת התוס' בודאי בעבד של שני שותפין שאחד מהם ישראל אסור לאכול תרומה כדעת רמב"ם זה דוקא אם יש לו אדון זר אבל אם הי' חציו משוחרר וחציו עבד דאי אפשר לומר דצד עבדות הוי קנין לחצי גופו המשוחרר דהא יש על חצי העבדות כח אדון אשר הוא קנינו א"כ אמרי' בהיפך דחצי המשוחרר הוי לחלק העבדות כקנין שקנה קנין דאוכל בתרומ' הגם שאין לרבו שום הנאה כמו עבדי' שזכו בעבדי' בע"מ שאין לרבו רשות בהם דאוכלי' בתרומה כמבואר בגמ' וה"ה כאן הגם שאין לרבו זכות בחלק המשוחרר אעפ"כ אוכל צד חירות תרומה מכח כח עצמו שהוא לצד עבדות כקנין שקנה קנין והוא חכמה נפלאה ועצה עמוקה יעו"ש

כבודו מונח במקומו ואחרי בקשת מחילה מעוצם תבונתו נ"ל דלא דק דבודאי אם עבד קנה עבד אוכל בתרומה יען דעבד לעבדים הוא עכ"פ דבר הנקנה אלו