מחנה חיים חלק א רכא

הביא איבעי' הנ"ל וסמך על איבעי' ת"ש יליד בית שפושט קנין כספו אעפ"י שאינו שוה כלום והמעיין בגיטין דף מ"ב יראה שהך ת"ש הוא על איבעי' עבד שמכרו רבו לקנס יעו"ש והוא פלא]

וראיתי בפנ"י שהרעיש שם כדעת מהרש"ל שחציו עבד וחציו ב"ח אסור לאכול תרומה מכח צד זרות שבו והביא דעת רמב"ם בפ"ז מה' תרומות בעבד של שני שותפין שא' כהן וא' ישראל אסור לאכול תרומה ובכ"מ ביאר שהוא מן ת"כ ומן ירושלמי והפנ"י הביא שהוא גמ' מפורשת ביבמות ריש פ' אלמנה לכה"ג דבת ישראל שנשאת לכהן ונתאלמנה לא יאכלו עבדיו בתרומה מפני חלק העובר שהוא זר במעי אמו א"כ מבואר כיון שיש לישראל חלק עם הכהן אסורי' העבדים בתרומה יעו"ש א"כ מבואר דעת רמב"ם ות"כ וירושלמי וגם גמ' דידן סוברי' דחציו עבד אסור לאכול בתרומה ודברי תוס' נפלאים

אמנם השתוממתי על המראה איך נעלם מעיני הכ"מ גמ' מפורשת ביבמות שהביא הפנ"י והביא ממרחק לחמו מירושלמי ואמרתי מראשית לברר כי ראתה עינו של ב"י מה שלא ראו עיני של פנ"י דרק בירושלמי הדין מבוא' ומגמ' דידן לית שום ראי' שדין הרמב"ם מדין הגמ' רחוק מאד דהרמב"ם כ' וז"ל עבד של שותפין שהי' אחד מהן כהן אינו מאכיל הר"ז העבד אסור לאכול עכ"ל ויל"ד בלשונו הזהב (א) הכי החסרון יען שיש א' כהן נהפוך הוא יען שיש אחד ישראל אסור לאכול שחלק הזר מפסיל אותו מן התרומה וא"כ הי' לרמב"ם לומר עבד של שותפין שהי' אחד מהן ישראל וצע"ג (ב) מאי זה שכ' שהי' אחד מהן כהן אינו מאכיל הרי זה העבד אסור לאכול דהוא כפל לשון פשיטא כיון שאינו מאכיל ודאי אסור לעבד לאכול כך הי' לו לומר אף עפ"י שא' מהן כהן אסור להעבד לאכול (ג) פלא עליו מאי זה דנקט אינו מאכיל בודאי הכהן מאכיל לעבדו ומפני חלק הכהן הי' רשאי לאכול ואעפ"כ אסור לעבד לאכול יען שיש בגופו גם חלק זר כמו שחציו עבד וחציו בן חורין אסור לישא שפחה או בת חורין דיש צד עבדות אם יבעול בת חורין ויש צד חירות אם ישא שפחה וה"ה כאן מצד הכהן מותר לאכול אבל מצד חלק ישראל אסור לו לאכול וצע"ג

ונלע"ד ליישב בטוב טעם ודעה בעזה"י דבשותפות עבד מכהן וישראל שאסור לו לאכול תרומה יש לחקור משני פנים (א) דרק קנין ממון של כהן מותר לו לאכול תרומה אבל קנין ממון של ישראל לא הותר באכילת תרומה ויען שעבד הוא מחויב בכל הל"ת שנשים מחויבות וא"כ איך יאכל תרומה הגם שמצד חצי קנין של כהן יהי' מותר באכילת תרומה הלא החצי קנין של ישראל הוא מעכב שלא יוכל לאכול דצד חלק ישראל הוא צד זר ויעשה איסור אבל אם עבר ואכל אי אפשר ללקות אותו דהלא החצי גוף הי' מותר באכילת תרומה ואיך אנו מלקי' כל הגוף התורה לא חייבה רק אם כל הגוף מחויב אבל לא חצי גוף מחויב וחצי פטור (ב) דתורה אמרה וכהן כי יקנה נפש קנין כספו ואכל בלחמו אם כל הקנין שיש בנפש ההוא הוא כספו מיוחד לכהן לבדו אז יאכל בו אבל אם אין כל הקנין בנפש ההוא מיוחד לכהן לבדו לא נתנה התורה כח לחלק הכהן לאכול בתרומה וא"כ בעבד של שני שותפין אחד כהן ואחד ישראל אז כל העבד אסור באכילת תרומה לא מצד חלק ישראל לבד אסור באכילת תרומה אלא גם מחלק הכהן אסור לאכול תרומה ונחשב העבד כאלו יהי' כולו של ישראל ואם אכל לוקין אותו משום זר לא יאכל קודש ודו"ק

ובא ברוך ד' והבן בדברי רמב"ם שכ' אם אחד מהן כהן אינו מאכיל אם הי' אומר שאחד מהן ישראל שאינו מאכיל שאסור לעבד לאכול הי' במשמע שרק יען שיש בו צד זר משו"ה אסור לאכול מכח חלק ישראל אבל מצד חלק הכהן הוא מותר באכילת תרומה לכן בא בחכמה וכ' שא' מהן כהן אינו מאכיל שתורה לא חידשה היתר אכילת תרומה רק בכספו מיוחד של כהן לבדו אבל אם אינו כספו מיוחד אז גם הכהן אינו מאכיל והר"ז העבד אסור לאכול לא שצד ישראל מעכב באכילתו רק שכל העבד אסור באכילת תרומה ודו"ק

ולפ"ז מיושב קו' הפנ"י למה רמז הכ"מ לירושלמי ולא לגמ' דידן דבירושלמי פי"א מתרומות מבואר בזה הלשון מניין לפרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל שאינו מאכילו בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה קנין כספו וגו' יכול לא יאכילנה בכרשינין ת"ל הם אית תני' תני יכול לא תאכל בכרשינין ובתילתן ר' יחזקי' ר' ירמי' ר' יחיא בשם ר"י לית כאן תילתן דבר תורה לא כן תני מניין לכהן שקנה עבד ולישראל בו שותפות אפילו אחד ממאה בו שאינו מאכילו בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה תני בר קפרא אחד זו וא' זו לא תאכל בתרומה עכ"ל

והנראה לי בהבנת ירושלמי דלכאורה השתוממתי איך הביא ר"י ראי' יען דעבד השותפין שאחד מהן ישראל אסור באכילת תרומה ה"ה אסור לישראל ליתן תילתן לפרתו של כהן אשר אצלו בשומא דהוי ג"כ כשותפות כהן עם ישראל הלא לכאורה יש לחלק דבעבד דהוא בן אדם ומצווה על כל ל"ת כאשה וא"כ הגם שמכח חלק הכהן ראוי לאכול עכ"פ חלק ישר' אסור לאכול והגם דהוי כלא אפשר וקמכוון או כאפשר בחולין ולא קמכוון דכיון דמכח חלקו של כהן מותר לאכול תרומה וחלק ישראל ע"כ נהנה אבל בחלבי' ועריות אפי' מתעסק חייב שכן נהנה וכ"ש באכילה שהוא הנאה הבאה ע"י מעשה ועיי' באר רחובות בפנ"י בפסחים דף כ"ו אשר הם מאירות עינים אבל בבהמה של שותפות כהן וישראל שאין כאן איסור על אכילת הבהמה רק שישראל נהנה מן התרומה בהנאה של כילוי וא"כ כיון שחלק הכהן מותר אפי' בהנאת כילוי וחלק ישראל נהנה בע"כ דאי אפשר לחלק באכילה אחת שלא יהנה ג"כ חלק ישראל רק דמכוון להנו' אז באמת מותר ליתן תילתן לבהמת כהן הגם שישראל שותף בה מכח שקבלה בשומא כמו אם הכהן מדליק להנאתו שמן שגם ישראל נהנה ממנו ועיין בר"ש סוף תרומות וק"ל ובודאי מותר להאכיל לבהמת שותפות כהן וישראל תלתן אפי' דבר תורה ומעבד ליכא למילף דחלק זר מחויב על הנאת אכילה והוא קושי' גדולה וצ"ע גדול

ואמת מורה דרכו בודאי בהמת שותפות הי' מותר לאכול בתרומה אם הכהן מאכיל לחלקו אבל אם התורה הקפידה שצריך להיות קנין כספו מיוחד לכהן לבדו אבל אם יש לישראל חלק בו אז אין כח הכהן מאכיל א"כ נחשב הבהמה כאלו כולה לישראל ואסורה לאכול בתילתן שהיא תרומה דאורייתא אבל בכרשיני' דסובר הירושלמי דלא הוי מה"ת אנו מתירין מכח שותפות כהן עם ישראל וזה שרמז הירושלמי מניין לכהן שקנה עבד ולישראל בו שותפות אפי' א' ממאה שבו שאינו מאכיל לא בלבד שהעבד אסור לאכול מכח חלק זר שבו אלא גם מצד חלק כהן לא יוכל לאכול שכח הכהן לא מאכיל אם אינו קנין כספו מיוחד לו לבדו ת"ל וכהן כי יקנה שהוא לבד קונה ולא שגם ישראל קונה עמו ואם אפי' כח הכהן אינו מאכיל א"כ בודאי אפילו בבהמת שותפות כהן וישראל אסורה בתרומה דאורייתא והבן [ואולי לזה רמז בר קפרא שאמר א' זו וא' זו לא יאכל בתרומה ולא צריך ללחץ המפרש יעו"ש]

ומעתה מיושב קו' פנ"י בשלומא ביבמות דף ס"ז דמבואר שעבדים אסורי' לאכול מפני חלק זר עדיין לא מוכח דכח הכהן אינו מאכיל לחלקו דאפי' אם הכהן מאכיל לחלקו עכ"פ אסור לעבד לאכול מכח חלק ישראל אבל בירושלמי מבואר דכהן אינו מאכיל אפי' לחלקו דממועט מפסוק דכהן אינו מאכיל רק לכספו מיוחד א"כ שם מבואר