מחנה חיים חלק א ריח

חזקת כשרות וחזקת צדקת וחזקת היתר לבעלה וחזקות דידה לא איתרעו וחזקה שלו איתרע עכ"פ ודו"ק] ותרצתי בדברי חדושי הר"ן בסנהדרין שכל בועל ערוה הוא רשע דחמס שפוגם את האשה והארכתי בזה כי דברי הר"ן יש להם פנים אחרי' ג"כ ואין כאן מקומו להאריך

ונחזי אנן משפט בעל באשתו הוא יכול לכוף אות' לתשמיש שלו עפ"י הדין ויכול לבעול אותה די תאותו באין מעצור הגם שתשמיש קשה לה וגם יש לו כח לבעול אותה עפ"י דת ודין בשולחן הפוך כחכז"ל אשה אחת באתה לבהמ"ד ואמרה רבי ערכתי לו שולחן והיפך אותו והשיב לה בתי יכול לאכול בשר בין צלי ובין מבושל ועיי' גמ' נדרי' דף ד' ותוס' סנהדרין דף נ"ח ע"ב ד"ה מי איכא מידי ועיי' בש"ע א"ח הגם ששולחן הפוך הוא עינוי לאשה אעפ"כ בידו לעשו' כן ואם ילדה לו בת יכול האב למוכרה לשפחו' או להשיא אותה למוכה שחין וכסף קידושי' שלו ואין לאם הבת חלק בבתה כאלו היתה שפחה שבת לאדון לבד ועיי' ביבמות דף י"ב ר"מ אומר משמשת במוך שמא תתעבר ותמות ורבנן אומרי' ישמש כדרכו ומן השמי' ירחמו עלי' והגם שמשכחת שתמו' בכל זאת הבעל בועל ואינו חושש כי לאישות היא קנינו ואם מתה בודאי הבעל אינו גולה כי גופה שלו ואטו אם הבעל יבעול אשתו נדה ישלם לה הנאת תשמיש הגם שאין משועבדת לו לימי נדה בכל זאת לא ישלם כי גופה שלו וגם אם ארוס יבעול אריסתו הגם שאסורה עליו כנדה בכל זאת לא ישלם לה כי משעה שקדשה היא שלו ומה שלא יוכל למוכרה או להנחיל או שאין שלו מדאורייתא מציאתה ומעשה ידי' וירושתה הוא מטעם אחר יען שקנה אשה ולא שפחה כי קנה גופה רק לאישות מה שנוגע עניני אישות וכמו שתורה חידשה קנין שפחות ועבדות כן חידשה התורה קנין אישות ואין בשם אישות רק הנאת גופה דבר הנעשה ע"י תשמיש ולא דבר שבא חוץ ממנה מה שהוא קנינה והבן

ולפ"ז שפיר ארוסה אוכלת בתרומה שהרי היא קנינו שקנה גופה בכסף להיות שלו ממש כמו שקנה עבד ובהמה לקנין ממש וזה ברור ואקוה שמקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו [ועי' קדושין דף כ"ג ע"א אשה מכניס גט לרשו' שאינו שלו ה"ה עבד פירש"י דגופה אין קנוי לו היינו בדבר מה שנוגע לממון אשר חוץ מגופה אבל גופה להנאת תשמיש היא גופה שלו]

ויצאתי על שדה אחרונים ומצאתי להגאון אבני מילואים בתשובותיו סי' טו"ב שהעיר איך נחשבת אשה לקנין כסף הלא מדאורייתא אין לבעל זכיי' במעשה ידי' ומכח חקירה הנ"ל יצא לדון דאכילת תרומה תלי' בקנין איסור ולא בקנין ממון ולכן אשה אוכלת בתרומה יען דיש לבעל בה קנין איסור שאסורה לכ"ע ומשו"ה המפקיר עבדו אוכל בתרומ' הגם שיצא מאדון קנין ממון אבל הלא נשאר אצלו קנין איסור והתפלא על תוס' ביבמות דף ס"ז שאמרו שעבדי מלוג לא יאכלו בתרומה יען שאין הגוף לכהן והביאו ראי' מן מפקיר עבדו שאוכל בתרומה מזה נשמע שאכילת תרומה תלי' בקנין הגוף והסביר הגאון הנ"ל שאכיל' תרומה תלי' בקנין איסור והוא קנין הגוף שלא הביאו ראי' מזה שאשה אוכלת בתרומה מוכח דתרומה תלי' בקנין איסור לבד ושוב נתקשה א"כ למה בהמת כהן אוכלת בתרומה הלא ליכא גבה צד איסור רק קנין ממון ולחץ עצמו בלחץ זה הדחק והניח בצ"ע כעת ועוד נתקשה אח"כ איך עבד המופקר או האשה אוכלי' בתרומה הלא בתורה כתיב קנין כספו ותירץ שהכוונה שקנה הקנין איסור ע"י כסף שלו ונתקשה עוד איך היבם מאכיל לאשתו הא הוא לא קנה אותה בכסף ותירץ משום דאיתקוש הוויות להדדי ולא תחלק בין ביאה לביאה יעו"ש

ואני אומר במכ"ת הקדושה ובמחילת עוצם תורתו הזכה בלבבי לא כן ידמה כי בעל באשתו יש לו קנין ממון ממש בגופה כמו שבארתי למעל' ומה שעבד המופקר אוכל בתרומ' יען שמתחיל' קנה בו קנין ממון וקנין איסור וקנין איסור הוא היתר שפחה להוליד לאדם בנים להיות לו לעבדים והגם שהפקיר אותו והפקיר מקצת קנינו כיון שעדיין קנינו קיים על הבנים אם יבעול שפחה הבנים קשורי' באדוניהם ויהיו עבדיו א"כ לא נפקע קנינו דהלא צריך גט שחרור [ואני מסתפק אם האדון יכול למסור לו שפחה כנענית שלו בע"כ להוליד לו עבדים כיון שהפקירו לא יכול לכוף לו לבעול שפחתו להיות לו עבדי' ועיי' גיטין דף ל"ח משם יש לפשוט יעו"ש] וכל זמן שלא שחררו הוי לענין בעילת השפחה של אדונו כעבד לגמרי שהבנים לאדון דאל"כ איך שייך לומר שיש לאדון קנין איסור שבו מאי קנין הוא לאדון אם איש אחר יוכל לבעול שפחה ודו"ק אבל באשה אם אין לו קנין ממון בה מאי קנין הוא לבעל שהיא אסורה לעולם בבעילה אלא ברור כמ"ש ואוסיף נופך אפי' אם מהני במפקיר עבדו קנין איסור לאכילת תרומ' הוא יען שכבר זכה לאכול בתרומ' מתחילת קנינו שהי' לאדון בו קנין ממון כמו שהי' לו בו קנין איסור והגם שעכשיו נפקע הממון נשאר עכ"פ קנין איסור ולא יצא מהיתר הראשון אבל באשה מעולם לא הי' לו בה רק קנין איסור [ועיי' ר"ן חולין הבדל בין נ"ט בר נ"ט דהיתר ובין נ"ט בר נ"ט דאיסור כעין חילוק זה] ואכילת עבד ואשה ובהמה הכל משם אחד שהם קנינו ממש קנין כספו רק ביבם דלא משכחת שתהי' שלו מכח קנין כסף לכן בא רש"י שאיתקוש הויות להדדי הגם שאשה הקנה לו מן השמים אעפ"כ מובדל מן זכי' לעובר אשר בא לו מן שמים בירושה

ומה שתמך דבריו על דברי שיטה מקובצת בכתובות שכ' וז"ל והאי כמי קנין כספו שקנאה בכסף קידושין שלו עכ"ל והבין הגאון שהכוונה שאין לבעל באשה רק קנין איסור וקנין איסור בא מחמת קנין כסף במכ"ת הכוונה פשוט' הגם שאין היא נחשבת לקנין כסף כמו בהמתו ועבדו דהמה כסף במכירה ולהנחיל ואשה לא יוכל למכור ולהנחיל ע"ז הסביר הש"מ דכתיב כי יקנה קנין כספו ובעל קנאה לאשה בגופה בכסף קידושין הגם שלא קנאה להיות לו חפץ שוה כסף למכור ודוק

המורם מזה דבעל קנה לאשה קנין בגופה לאישות להנו' בתשמיש כאות נפשו ולא צריך לחוש על צערה או אם תתעבר תמות כי הלא היא קנינו לתשמיש ומה שנוגע לעניני אישות נחשבת האשה לקנין גופו כמו שנחשב העבד לאדונו קנין גופו לכל מלאכה

ואם כנים דברי שאשה היא קנין הגוף במה שנוגע לאישו' היינו לתשמיש וא"כ צריך התבוננת למה יתחייב הבעל אם הזיק לאשתו בתשמיש המטה הלא היא קנוי' לתשמיש ושלו הזיק הכי יתחייב הבעל בגלות אם תמות אשתו מחמת שבעל אותה והיא היתה מחולשת ומתה הלא כספו היא לתשמיש וצע"ג

אמנם נ"ל הבדל גדול בודאי מה שנעשה ונתהוה מגוף התשמיש היא קנינו ויכול לבעול כדרכו ואינו חושש שמא תמות היא אבל למשל אם מרוב חומו ומגודל יצרו לא שמר נפשו לדחוק באצבעו על פתח ממש רק שקד על דלתי בטנה על השפיים ועגבות אשר מתפשטים למעלה ולמטה מפי מקורה והזיק אותה בזה ודאי חייב דהלא הי' יכול לשמש כדרכו אם שמר נפשו לבוא באמצע הדרך והוא הי' אץ ברגלו וחייב עליו דהוא מזיק בגופ' מה שלא בא לעניני אישות אבל בודאי כל היזק שבא לה ע"י תשמיש כדרכו הבעל פטור דהא היא קנינו לתשמיש כדרכו ודו"ק

ובעמלי ראה ד' ויוכח שמצאתי בש"מ בב"ק דף ל"ב בד"ה המזיק וז"ל המזיק את אשתו בתשמיש המטה בהיזק שהי' אפשר לו להשמר ממנו חייב בארבעה