מחנה חיים חלק א ריז

ממש שהם עצמן קנין ממש כמו זהב וכסף או בית ושדה ומה שלא אמרה התורה וכהן כי יהי' לו קנין כסף דאז הי' במשמע דאם אשת כהן נשארת אחר מות בעלה מעוברת אז עבדי' אוכלי' בתרומה הגם שיהי' זכר ויש לעובר חלק בעבד דבירושה דממילא לכ"ע העובר זוכה אפ"ה אוכלי' העבדי' תרומ' דהא המה קנין כספו ממש שוה כסף ואוכלי' מחמת העובר היורש אפי' לכן רמזה התורה וכהן כי יקנה שדוקא אם הכהן ראוי לעשות קנין בנפש אז יאכל בלחמו אבל העובר אינו מאכיל דמזכה לעובר לא קנה עיי' בב"ב דף קמ"ב לר"י רק ירושה שמן השמים מזכי' לו זוכה העובר אז אינו מאכיל לעבדי' ועיי' פ' כה"ג ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל אבל לעולם צריך דוקא קנין ממון ממש וק"ל

וראי' לזה מגמ' יבמות דף ס"ז ע"א דבמתני' תנן בת ישראל שניסת לכהן ומת והניח' מעוברת לא יאכלו עבדי' תרומה מפני חלקו של עובר דברי ר' יוסי' ובגמ' איבעי' להו טעמא דר"י דקסבר עובר במעי אמו זר או ילוד מאכיל ושאינו ילוד אינו מאכיל נ"מ לעובר במעי כהנת בתוס' בד"ה למאי נ"מ לעובר במעי כהנת אע"ג דע"כ דרשי' האי דרשא דילוד מאכיל דמהאי טעמא אמרי' לקמן דבת ישראל לכהן והניחה מעוברת דלא מאכיל דהתם לא שייך טעמא דעובר במעי זרה זר הוא דאפי' זר מאכיל את אמו ואפי' ממזר כדאמרי' לקמן מ"מ מיבעי' ליה לענין עבדי' דאיכא למימר דוקא לענין אמו דכתב בה קרא יליד ביתו הם יאכלו דמיני' דרשי' ילוד מאכיל אבל עבדי' שאוכלי' מטעם קנין כספו לא קאמר קרא ילוד מאכיל שאינו ילוד לא עכ"ל ולכאורה יפלא א"כ מאי קמבעי' להו ומאי ס"ד לחדש דבר כנגד הסברא הלא טוב יותר לפרש טעמא דר"י משום עובר במעי אמו זר אבל בודאי בעבדי' שהם קנין כסף יאכלו מחמת עובר כהן אפי' אינו ילוד ומכ"ש שצריך התבוננת ברמב"ם פ"ח מה' תרומות דפוסק להלכה להך שאינו ילוד אינו מאכיל עיי' בכ"מ הל' ד' ועיי' בתיו"ט במשנה פה וצע"ג

ולפמ"ש נכון בעזה"י דאי אמרי' שהך נפש קנין כספו אין הפי' שלקחו ע"י כספו אלא שגוף הדבר צריך להיות קנין כספו שוה כסף וא"כ למה כתבה התורה כלל וכהן כי יקנה הכי יש קפידא אם קנה הלא עיקר קפידא אם יש לו בחפץ שוה כסף וטוב שתורה אמרה כי יהי' לו קנין כסף אלא ודאי דתורה גילתה כאן בשלומא אם הכהן ילוד שכבר בא לעולם וראוי לקנות דבר דמשעה שנולד יוכל אחר לזכו' בעבורו ולזכות לו דבר אז קנין כספו אוכל בלחמו אבל בעובר דמשכחת שיהי' לו קנין כספו ע"י ירושה במה שתורה זכתה לו בלי קנין אלא ממילא נעשה שלו עיי' ר"ן נדרי' דף מ"ב אבל שיהי' לו דבר ע"י קנין לא משכחת לר"י דסובר המזכה לעובר לא קנה ואין ראוי לקנות קנין כסף אז אינו מאכיל וזה החקירה דטעמא דר"י יהי' גם מטעם ילוד מאכיל ושאינו ילוד אינו מאכיל או נימא דהך כי יקנה בא להורות שיבא לו ע"י קנין הגם שאינו שוה כסף באמת אבל לא לדרוש שיהי' האדון ראוי לקנות והבן ודברי רמב"ם יבוארו אי"ה במק"א כי יש לי לטייל שם ארוכות בעזה"י

ובנתי בלשון רמב"ם פ"ו מה' תרומות שכ' בהלכ' א' שעבדים הכנענים ובהמתן של כהנים אוכלים בתרומ' וז"ל דכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו עכ"ל ולא חשב כאן שגם נשים של כהני' אוכלי' בתרומ' אבל בהל' ג' כ' שבת ישראל ניסת לכהן אוכלת בתרומ' מה"ת משעה שנתארס' וסיים וז"ל שהרי היא קנינו עכ"ל מדלא חשב בהל' א' הנשי' ולסיים דכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו משמע לכאור' שחלקם לשתים יען שעבד ובהמה המה ממש קנין כסף ואשה היא רק נקנית בכסף ובעל קנה אותה בכסף אך באמת אי אפשר זה דא"כ הי' לו לסיים בהל' ג' שהרי היא נקנית לו בכסף מדכתב מפני שהיא קנינו משמע שגם האשה נחשבת לבעל לקנין גופה ומה שחלק בהלכות הוא דעבד ובהמה אוכלי' בתרומ' אין זה מעלה אצלם רק גרעון ובאשה הוא למעלה וכמו שבארתי בספרי פלס חיים בסוגי' דאיני זנך ואיני מפרנסך עיי"ש ותמצא נועם לנפשך בדברי פי' משניות שהבאתי שם וק"ל וא"כ הדרא החקיר' לדוכתי' שצריך לדרוש לדעת מנ"ל להרבות אשה באכילת תרומה וצע"ג

והנלע"ד לחקור בזה בעזה"י דבר חדש הנה בודאי אין לאדם כח ורשות לבוא לאשה שתשמע לו להיו' נבעלת לו ואם לא תשמע לו אז יכוף אותה בע"כ ויבעול אותה כי מי שבועל אשה בע"כ הוא גזלן מה לי שאדם גוזל מאדם אחר חפצו ומכ"ש אם גוזל ממנה גופה להכחיש נוי' ותפארתה ומכ"ש שצריך לשלם לה הנאת תשמישו אשר כהנה ממנה ואם ציער אותה ועינה אותה בתשמיש בודאי צריך לשלם לה גם צערה ואם נתעברה מביאה זו בודאי אין לבועל כח אם ילדה בת שהוא ימכור אותה לאמה או לשפחה כי הבת ירך אמה ומכחה ומזרעה ומדמה ילדה אותה ואיך יקח הבועל חלק האשה וה"ה אם בעל קטנה ונתעברה שבע"כ תמות עיי' יבמו' דף י"א אז הבועל חייב גלות או אם מתה מחמת התשמיש עצמו חייב גלות שהוא רוצח בשוגג כי הוא קם על אשה ורצח נפש וגזל ממנה רשותה וכח הנאת תשמיש שלה רשע הוא וק"ל

ומצאתי און לי ברמב"ם פ"ח מה' מלכים הל' ט' דבן נח נהרג על בעיל' יפת תואר מפני גזל והוא מגמ' דף נ"ז בסנהדרין ופי' רש"י שהכל משום גזל וה"ה בייחד שפחה לעבדו פירש"י שם דאין כאן אישות רק גזל וכן כ' הרמב"ם בהל' י"ד שלכן נתחייבו אנשי שכם מיתה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנהו ואטו ידעו בני יעקב ששכם גזל לדינה לעכב אותה עולמית דילמא רק לשבוע תאותו ואחר זה ישלחנה לנפשה אלא יען דכתיב בקרא ששכב אצלה ויענה ובעל אותה בע"כ ובעינוי א"כ אין לך גזלן גדול מזה במה שבעל אותה בע"כ וראב"ן פ' וישלח שפליג עליו הוא רק יען שדינים הוא עשה ורק אזהרתן הוא מיתתן ולא על עשה נהפוך הוא בב"נ יוכל להשמיט עצמו אם לא ירצה להיות דיין אבל שמעשה שכם הוי גזל לא פליג על הרמב"ם ובני יעקב אמרו הכזונה יעשה אחותינו שעומדת לבעילה אבל אחותינו אינה עומדת לזנו' ומי שבועל אותה הוא גזלן גמור ובודאי הגם שישראל אינו נהרג על ביאת אשה פנוי' אבל אם בעל אותה בע"כ הוי גזלן וחייב לשלם לה צער והנאת תשמיש אשר נהנה ממנה כי תשמיש שלה הוא קנין האשה ומי שבועל בע"כ הוא גזלן והבן זה מאוד

ואיידי דאיירי לא אמנע מה שהעירותי במק"א על פלוגתא דרא"ה ורשב"א בשער התערובות בסוגי' דפתח פתוח שחקר הרשב"א במ"ה שאם אנו רואי' איש שבועל אשה ולא ידענו אם באונס אם ברצון היא אסורה מספק יעו"ש דלא כרא"ה שסובר שמהני בזה חזקה יעו"ש והקשתי דמסתברא דברצונה בעל אותה הגם שהיא אשת איש והבועל רע לשמים אבל מנ"ל דהוא גם רע לבריות שעשה חמס ונעשה גזלן והוא רע לבריות ובודאי גם היא היתה מרוצה והגם שבכל אופן הוא רשע מכח בעילת ערוה הלא המ"ל בה' א"ב הביא שבועל נדה אמרי' בו חזקה אין עושה בעילתו בעילת זנות והביא ראי' מרמב"ם ה' תרומה והגם ששם בידו ואולי כאן אינו בידו שתשמע לו לרצון ואז אמרי' מדראינו שהוא רע לשמים בודאי נעשה ג"כ רשע דחמס להפיק זממו ותאותו מ"מ מנ"ל הא דילמא בהיפך טרם שיה' רע לבריות הי' פורש ולא עבר עבירה כלל וא"כ מסתבר לומר שנבעלת ברצון ואולי יען שיש לה לעצמה