מחנה חיים חלק א רטז

הלום ראיתי אחרי רואי שגם הגאון שב שמעתא ישב על מדוכא של הגאון פנ"י שהעיר שדברי רמב"ם נפלאי' שפסק שאיסור יוחזק בעד אחד ופסק ג"כ שאינו נאמן רק למשואין ולא למיתה עי' שמעתא ו' פי"ב שהאריך למעניתו

ולע"ד נראה לחדש בעזה"י והוא דמודה הרמב"ם הגם אם ע"א בא ואמר שחתיכה הנ"ל חלב ובא איש נכרי ומבקש לאכול החתיכה ועדים מתרי' בו שלא יאכל ועבר ואכל שאין לוקין עליו שהוא יאמר סוף כל סוף מאין אתם ידעתם שהחתיכה חלב הלא עפ"י ע"א ואני לא אאמין לעד הנ"ל והגם אם מאמין לעד עכ"פ העדים המתרי' בו ג"כ אינם יודעים שהוא חלב רק עפ"י ע"א והוי בכלל לא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת ולכך לא כ' הרמב"ם דינו שאם בא ע"א ואמר על חתיכה שהיא חלב ואח"כ בא איש מעלמא ועדים מתרי' בו לא תאכל חתיכה הנ"ל שהיא חלב שלוקין אותו רק נקט בפ"ג משגגות וז"ל א"ל ע"א חלב הוא זה ושתק וחזר ואכלו בשגגה מביא חטאת ואם התרו בו לוקה עכ"ל משמע דוקא אם מתחילה אמר העד עדותו לאותו האיש ושתק דשתיקה כהודאה והוי כאלו אמר הוא בעצמו מתחילה שחתיכה זו חלב ואדם נאמן על עצמו באיסורין בתורת עדות ולא בתורת שוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא דילפי' מן וספרה לה או מן ושחט את בן הבקר וכדומה דלא יקום ע"א באיש היינו אם יקום על איש אחר להעיד עליו אבל על עצמו נאמן כל איש ועי' רשב"א באומרת ברי לי ועיי' בש"ך סי' קכ"ז ועיי' בנמ"י בריש בב"מ והבן זה וכן בה' נזירות נקט הרמב"ם שאמר לו בפניו ושתק יעו"ש מבואר דדוקא אם אדם בעצמו אמר שהוא חלב או אחד אמר בפניו ושתק ואח"כ התרו בו עדים ועבר ואכל אז הוא נלקה אעפ"י שאיסור עצמו בע"א הוחזק הלא הוא האמין להעד אבל אם ע"א מעיד על חתיכה ואח"כ בא איש מעלמא ורוצה לאכול ועדי' מתרי' בו ועבר ואכל אינו לוקה דע"א לא יקום לכל עון ולכל חטאת כנלע"ד

ולפ"ז אני אומר סברא מתוקה בשלומא בהעיד עד לפני איש ושתק אז הוי שתיקה כהודאה יען דלא הכחיש אותו והוי כאילו אמר בעצמו שהוא חלב ואדם נאמן על עצמו כמאה עדים וחייב אם התרו בו שנים אבל אם אב אמר קידשתי את בתי דהתורה הימנתו לנישואין ולא למיתה אז הגם אם עמד האיש הבועל אז ושתק אעפ"כ לא הוי שתיקתו כהודאה דאיך יוכל להכחישו אם התורה הימנו ע"כ הי' צריך לשתוק וכיון דהתורה לא הימנו לאב למיתה ממילא הוי האיש השותק כאיש נכרי הבא מעלמא דאין ע"א מחייבו בעדותו מיתה כנלע"ד ברור בעה"י ועי' תוס' חולין דף צ"ו ועי' בחת"ס סי' קע"ה וק"ל

ובגליון ש"ש כתבתי השגה על הגאון הנ"ל שיש הבדל אם העד בא לעשות בעדותו אדם כשר לבן גרושה או לבן חלוצה או לעשות בעדותו אשה לזונה אז צריך ב' עדים כדמוכח בגמ' אבל אם העד אמר זונה אשה זו שכבר היא נעשית זונה בשני עדים במקום אחר בב"ד ולא מחדש בעדותו לעשות אותה זונה אז נאמן כמו שאם אומר חלב הוא זה או כלאי כרם שאינו מחדש בעדותו איסור רק מעיד שכבר הי' חתיכה הנ"ל איסור ובזה איירי דברי הרמב"ם בסנהדרין ובזה מיושב ג"כ קושי' פנ"י אם האב רוצה לחדש שבתו זונה אינו נאמן והבן ועי' בש"ש שמעתא א' פרק י"ד שחידש באיסור טומאה להרמב"ם לא הוי דבר ערוה יעו"ש ולפמ"ש לא קרב זה אל זה והבן ועיי' תוס' בקידושין דף ס"ה דוגמת חקירה בענין דבר שבערוה

סימן ס"ה שאלה אשה אשר פתח קברה קטן וצר מאוד ובעלה כאיש כן גבורתו לא הי' יכול לבוא בעמק עכור לעשות ביאה גמורה רק להעיר בה ופזר ממונו אצל רופאים בקיאים ואמרו שלא יוכלו לשנות פי הטבע ואירע מקרה לא טהור גברא שלא הי' מעצור לרוח איש ובעל אותה בכח גדול והזיק אותה מאוד ומבקשת גנו ושואלת אם אין הבעל מחויב לשלם לה על אשר הזיק אותה בגופה וגם הוא אמר אם הדין תורה מחייב לשלם לה אז חלילה לו שלא לשלם והגם שאין לו עכשיו בכל זאת יתן לה שטר חוב לתבוע ממנו בכל עת שיהי' לו אבל אם אין מחויב לשלם מן התור' אז יתן לה כפי ישרו ויכלתו

תשובה לכאורה הדין מפורש בתלמוד בב"ק דף ל"ב המזיק אשתו בתשמיש המטה חייב לשלם לה דלא דמי לזה בא בחביתו וזה בא בקורתו דפטור דשם שניהם עושי' מעשה אבל בתשמיש הוא עושה מעשה והיא קרקע עולם רק בעריו' גם היא מחויבת יען ששניהם נהני' אבל מעשה ליכא גבי אשה וא"כ הבעל חייב והוא הלכה פסוקה ברמב"ם פ"ד נה' חובו"מ הל' י"ז הובא בש"ע א"ע סי' פ"ג סעיף ב' ובש"ע ח"ו סי' תכ"א סעיף י"ב בלי חולק וא"כ מחויב לשלם לה ופשוט

אמנם ירדתי בעומק יהושפט וראיתי שדין הנ"ל בשאלתינו צריך בושש כי יש אופן בתוך אופן שיהי' הבעל פטור אם הזיק אותה בתשמיש ובכל זאת דברי התלמוד וש"ע המה אמתיים ואשר יתן ד' בפי אותו אשמור לדבר לפני יודעי דת ודין וזה החלי בעזרת חונן לאדם דעת

הנה התורה אמרה וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הם יאכלו בלחמו מזה אנו לומדי' דבין אשת כהן אוכלת תרומה וכן שעבד כנעני אוכל בתרומה וה"ה בהמת כהן אוכלת בתרומה דכולם הם בכלל נפש קנין כספו כמבואר בגמ' בפ' כה"ג ובפ' אעפ"י ובמשנה סוף תרומות הובא ברמב"ם פ"ו מה' תרומות בהל' א' וג' אך הדבר צריך התבוננת בשלומא העבד כנעני או הבהמה אם המה שוה כסף ויוכל הכהן למכור לאחר או להנחיל אותם לבניו לכן נקראו נפש קנין כספו אבל האשה דליתא במכירה או במתנה או בירושה רק בכסף קדושין אסרה אכ"ע ועושה אותה כהקדש על כ"ע כמבואר בר"ן נדרים דף ל' איך נקראת האשה קנין כספו מאי קנה בה הלא מעשה ידי' דרבנן וירושת הבעל דרבנן ולמה אוכלת תרומה וצע"ג

ועלה בדעתי דמיתור הכתוב למדו חכז"ל כי באמת יפלא למה כתבה התורה וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הכי דוקא אם קנה בכסף אוכלת בתרומה הלא אפי' מצא בהמה מופקרת וזכה בה אוכלת בתרומה או ירש או קיבל במתנה אוכלת בתרומה וא"כ הי' לתורה לכתוב וכהן כי יהי' לו נפש קנין כספו אז הכל במשמע בין זכיי' מהפקר או ירש או קיבל מתנה ותיבת כי יקנה נראה חלילה כשפת יתר וצריך התבוננת לכאורה

אך נכון מאוד אם התור' אמרה וכהן כי יהי' לו נפש קנין כספו הי' במשמע דוקא עבד כנעני או בהמה שהוי שוה כסף ויש לכהן בהם קנין כסף המה יאכלו בלחמו אבל אם קידש אשה בכסף הגם שקנאה בכסף עכ"פ לא נעשית קנינו להיות לו בה שוה כסף לכן אמרה התורה וכהן כי יקנ' נפש קנין כספו שקאי קנין כספו לפרש תיבת כי יקנה שהחפץ נקנה לו בקנין כספו וא"כ גם האשה נקנית לו בקנין כספו וגם היא אוכלת בתרומה וה"ה אם קנאה בביאה או בשטר יען שאיתקוש היות להדדי וגם היא ראוי' להיות נקנה בכסף וה"ה היבם מאכיל יען כיון שלקחה הרי היא אשתו וקנין אישות נקנה בכסף לכן בכל אופן שנעשי' אשתו אוכלת בתרומה ומה שעבד ובהמה אוכלי' בתרומה הוא מק"ו שהמה קנין כסף ושוה כסף וה"ה אם זכה מהפקר או ירש עבד או בהמה דאוכלי' בתרומה דהלא המה בעצמן שוה כסף וראויי' לקנות בכסף שאין חסרון בגופם שלא יוכלו להיות נקנים בכסף והבן

ובכל זאת לא מצאתי קורת רוח לפני דדילמא כתבה התור' וכהן כי יקנה להורות על דבר אחר דלעולם דוקא עבד ובהמה יש להרבות יען שבהם קנה קנין כסף