מחנה חיים חלק א רטו

בסימני' אם צריכה הגט להנשא בו הכי בנתינה הנ"ל אנו מוציאי' אותה מחזקה כלל הלא כפי הסימנים כבר היא מגורשת ומתוך הסימנים אנו יודעי' שקודם הנתינה הי' הגט הכשר ביד השליח והכרת הסימני' עכשיו על למפרע והבן זה מאד

(ג) ובמה שפירשתי בכוונת הרמב"ן השיג כבודו נ"י דנהפוך הוא הגם לעצמה נאמנת לבעל אינה נאמנת כמו חקירת האחרונים דאדם יוכל לעשות נגד עדי' דרק הב"ד מקושרי' בהגדת עדים ולא האיש היודע אבל לא לומר יען שנאמנת על עצמה נאמנת לאחרים עכ"ד לא ידעתי את שיחו הלא הבאתי בעצמי שם דברי הבכור שור שעמד לראשון על החקירה הנ"ל והבאתי הנמ"י והפכתי בו ודמיונו לא הבנתי בשלומא נגד העדים נאמן הבע"ד רק לעצמו אבל כאן בנדה הכי יש עדים בהיפך דיבור' רק אנו חוקרי' מנ"ל שנאמנת נגד החזקה ע"ז חדשתי דאדם נאמן על עצמו אם ליכא כנגדו עדים וגם אינו נוגע לאדם אחר ואז נאמנת גם לאחרים דוגמת סברת הרמב"ם שמחדש אם הוחזק האיסור מהני גם למלקות ה"ה כאן אם עפ"י דין היא נאמנת להגיד אם היא כדבר טמא או כדבר טהור ואז אח"כ נאמנת גם לבעלה ולכן פליאה דעתו ממני מאד

(ד) מה שהשיג על חקירה שלי בסוגי' דג' דרכי' למה לא נותני' השחרור דהא יש רוב ואם יבוא הבעל ויערער יהי' נאמן לברר כנגד הרוב ויחזור העבד ליקח שפחה ועבירה ליכא כמו באכילה של בשר דסמכי' על הרוב והשיב כבוד מעלתו הגם שע"א יוכל לברר המיעוט מן הרוב אבל יוכל המיעוט להאמין לרוב עכ"ד בקוצר אמרו רמז דבר נכון לכאורה דשם בקידושין יש בירור אבל כאן העבד יוכל לומר אני מאמין לשליח שיש לו נאמנות מכח הרוב ואני משוחרר ע"ז אני עוררהו על דבר נכון דבעבד אשר הוא כשורו וחמורו של אדונו אז אם הבעל והאדון טוען עליו וכפי דבורו הוא עבדו אין כאן לדון מכחו שאומר שהוא מאמין לרוב דהא על גופו הוא טוען והבן ויש לי בחקירה הנ"ל הערות רבות. ומה שהשיב על החקירה שיש כאן ג"כ כתקנת עגונות שלא לעשות אותה זונה יפה דיבר דפח"ח

ואשים קנצי למילין כי ד' יודע שרק בחפזון מרוב טירדו' אשר מטרידי' אותי פניתי לראות בדבריו זה מיום אתמול ולכן קצרתי ואם יבוא דברו אחבקם ובישועת ד' אנופף ידי אז לרוות צמאונו ידידו הדש"ת הק' חיים סופר

ואיידי דאיירי בחקירת רמב"ם הנ"ל לא אמנע מעטי לחקוק למזכרת אשר העלו רעיוני בעזה"י הגאון ש"ש שמעתא ו' הביא דברי רמב"ם מפט"ז ה' סנהדרין דע"א נאמן לומר אשה זו גרושה או זונה והקשה הגאון דהוא כנגד סוגי' דקדושין דצריך דוקא ב' עדים בבן גרושה או חלוצה ומתוך זה יצא לחלק בין אשה גרושה לבן גרושה דאשה גרושה הוי דבר שנתהוה במקרה אבל פסול בתולדה הוי כמו פסול ממזר יעו"ש

ולע"ד נ"ל ליישב דבהל' סנהדרין כ' וז"ל אבל האיסור עצמו בע"א יוחזק כיצד אמר ע"א חלב כליות הוא זה כלאי ברם הם פירות אלו גרושה או זונה אשה זו ואכל או בעל בעדים אחר שהתרו בו לוקה אף עפ"י שעיקר איסור בע"א בד"א שלא הכחיש העד בעת שקבע האיסור אבל אם אמר אינו חלב זה וזו אינה גרושה ואכל או בעל אחר שהכחיש אינו לוקה עד שיקבעו האיסור שני עדי' שתק בעת שהעיד העד אחד בקביעות איסור וכו' אין שומעין לו עכ"ל והנה בלשונו הזהב יש לדקדק הרבה דמהפך כל הדברים וכך הי' לו לכתוב אמר העד זה הוא חלב כליות פירות אלו הם כלאי כרם אשה זו גרושה או זונה דמזכיר החפץ ומזכיר עליו שם איסור ולמה שכל את לשונו שעד מתחיל בשם האיסור ואח"כ מזכיר החפץ וגם יתר לשונות בדבריו וז"ל בד"א שלא הכחיש העד בעת שקבע האיסור מאי זה לשון קביעות הי' לו לכתוב בעת שהחזיק וגם בסוף מסיים וז"ל עד שיקבעו האיסור שני עדים הי' לו לומר עד שיחזיקו האיסור שני עדים וגם מסיים עוד וז"ל שתק בעת שהעיד העד בקביעות האיסור עכ"ל והוא פלא גדול הלא על ידי דיבורו של העד נקבע האיסור והעד הוא קובע איסור ואיך שהעיד העד בקביעת האיסור והי' לו לכתוב בשעה שהעיד לקבוע האיסור וגם תיבת האיסור ה' יתירה יש כאן הי' לו לומר בקביעת איסור וכמעט כולו מוקשה מראש עד סוף: אמנם ד' האיר עיני בדבריו הקדושי' דהנה דין של הרמב"ם יש לחקור בב' פכים

(א) אם הי' לפנינו חתיכה של מאכל או עומד לפנינו אשה ואין לנו שום ספק כלל שיהי' החתיכה איסור או האשה פסולה ובא ע"א ומגלה לנו בדבורו שזה החתיכה היא של חלב או הפירות הם כלאי כרם או אשה הנ"ל היא זונה או חללה ואז בודאי צריך להזכיר מתחילה החפץ ואח"כ האיסור כי עדותו פועל לחדש לנו שם איסור על החפץ וצריך להזכיר שחתיכה הנ"ל היא של איסור ואשה זו פסולה כי כן דרך הלשון אם אחד מעיד דבר חדש להזכיר את הגוף ואח"כ שם האיסור כי אין לפנינו רק גוף אחד והוא מזכיר על הגוף שם איסור

(ב) אם יש לפנינו ב' חתיכות או ב' גופי' וידענו שאחד של איסור ואחד של היתר רק אין אנו בקיאי' להכיר איזה חתיכה היא של איסור או לא ידענו איזה האשה היא הגרושה ובא עד ואמר שהוא מכיר איזה חתיכה או איזה האשה האסורה שכל עדותו רק לברר ואז מתחיל העד בשם האיסו' קודם שמזכיר החפץ דהלא גם אנו ידענו מן שם האיסור ואומר העד חלב כליות שאתה ידעת הוא זה אותה חתיכה שאני מראה לך היא בשם חלב שאתה ידעת וכן כלאי כרם שאתה ידעת הם אלו או גרושה שאתה ידעת אשה זו או שם זונה שאתה ידעת היא זו שכבר יש כאן לפנינו קביעו' איסור והוא מברר רק איזה חפץ ומחזיק בו שם האיסור שידענו מכבר והי' לנו ספק בכל חתיכה וחתיכה והוא מחזיק השם על חתיכה אחת והבן

ועתה בא ברוך ד' שיקר מפז לשון הרמב"ם דאיירי בב' חתיכות ובב' נשים והעד מברר רק איזה היא הזונה או איזה הגרושה ואיזה חתיכה היא חלב כליות או איזה פירות כלאי כרם ולכן נקט שלא הכחיש העד בעת שקבע האיסור ולא נקט לשון החזיק כי כבר הוחזק כאן איסור אבל העד הוא קובע אותו על א' משני חתיכות או משני הגופי' ומדויק מאד שנקנו עד שיקבעו האיסור בשני עדים שאותו האיסור שכבר נודע לנו צריך להיות נקבע עפ"י שני עדים וכן בטוב מה שמסיים שתק בעת שהעיד בקביעות האיסור שאין פעולת העד רק לברר האיסור הנודע לנו (ומה שחידש ששני עדים יוכלו לקבוע שהוא שפת יתר ולפמ"ש נכון אף עפ"י שאין מחדשים דבר בעדותם רק בירור) זה הוא הכוונה בהל' סנהדרין

ובזה יובן לי להבין שבפ"ג מה' שגגות מסיים וז"ל אעפ"י שעיקר העדות בע"א עכ"ל נקנו לשון עדות ובהל' סנהדרין נקט אעפ"י שעיקר האיסור בע"א עכ"ל נקט על שם האיסור וצע"ג ולפמ"ש נכון דכאן בה' סנהדרין דידענו שיש כאן אחד של איסור ובא העד רק להחזיק האיסור אבל שם בשגגות איירי הרמב"ם אם העד מגיד עדות על חתיכ' אחת אשר לא הי' לנו ספק עלי' ומחדש עדות חדש ודו"ק ולפ"ז לק"מ קושי' ש"ש דרמב"ם איירי בלברר אבל הגמר' איירי לחדש שם זונה ודו"ק

והנה שפתי לא אכלא הגם שיראתי מאד לדבר דבר בדברי הרמב"ם הנ"ל אשר לא הקדמני אדם כי מן אשנבי האחרוני' נגלה שהבינו דברי רמב"ם בפשטות שאיסור יוחזק עפ"י עד אחד אבל בעיני ובלבי לא כן הוא ואצא לדון בפי' חדש מאוד: