מחנה חיים חלק א ריג

והיא אמרה הריני מאורסת לך דאז היא מקנת עצמה לו אלא הכל צריך להיות מן האיש רק היא תהי' מרוצית לאיש הזה ואז היא מבטלת רצונה ודעתה ומשוה נפשה כדבר של הפקר שאין כאן מקנה רק קונה כן הוא בקידושי' שלא צריך דעת מקנה כלל רק הבעל פועל הכל כמו מי שמוצא מציאה שפועל המוצא הנ"ל הכל והתורה חידשה ג' קנינים באשה אבל כולם צריכי' פעולת הבעל ודעת קנין של בעל אבל מאשה כלל וכלל לא ולכן אינו דומה לפדאן הוא ששם הוא או ברשות הקדש או ברשותו ובידו להקדיש להשיב רשות הקדש כמו בראשונה אבל כאן עכשיו היא ברשותו ואחר גירושי' יצאה מרשותו ומצדה אין לחקור דנאמר דהיא הוי או ברשות הבעל או ברשותה יען כי אין הקדושי' באי' מצדה כמו שבא ההקדש מצדו אבל לפדאן אחרי' ג"כ לא דמי יען דכאן עכ"פ גם היא פועלת במקצת במה שמשוה נפשה לגבי הבעל כדבר של הפקר שיוכל לעשות קנין בה כנלענ"ד הבנת הר"ן

ועתה יש לחקור אם יש לדמות יבום למעשה קדושי' לגמרי דנימא כמו דלא מהני בקידושי' דעלמא מחשבה אשר האשה חושבת להיות קנינו ה"ה דלא מהני ביבום או דנימא בהיפך דהא כאן אפי' בלא מחשבתה היא נעשית קנינו דמן התורה הוקנתה לו וכל המחשבה הוא רק לענין אם נשארת לו קנין היתר לשם נוי או שהיא נשארת לו באיסור בעילה אעפ"י שהיא קנינו אז מסתבר דלענין זה מהני מחשבת האשה שיהי' בעילה הנ"ל גם לקנין היתר ולכן סובר שמואל שלא פסק יהודה מלדעתה שסמך על צדקתה והבן

ואיידי דאיירי אזכיר עי' נוב"י א"ע מ"ב שחקר הגאון מהר"ש אם בב"נ אזלי' בתר רוב כל דפריש מרובא פריש יען דאחרי רבים בישראל כתיב ומיישב בזה קו' שג"א סי' מ"ט שהקשה למה בני קטורה חייבי' במילה הא סנחריב בלבל כל האומות ופסק הרמב"ם פי"ב מא"ב ותי' הגאון דב"נ לא יוכל למיזל לקולא אחר רוב ולפ"ז קשה לי אם יש לאבות דין בן נח איך בעל יהודה לתמר שהיתה מכוסה בפני' וחשבה לזונה [ועיי' בגמר' דף נ"ח אימתי התרתה משפרעה ראשה] דא"כ שלא ראה אותה איך בעל אשה אשר לא הכירה דילמא היא מקרוביו בשלומא אם אזלינן בב"נ בתר רוב י"ל דסמך על הרוב כל דפריש מבית לדרך מרובא פריש ועי' נזיר י"ב בתוס' אבל אי לא אזלי' בתר רוב כל דפריש א"כ איך בעל יהודה זונה הנ"ל דילמא היא אחת מעריות שלו בשלומא הא לא קשה לי איך לא חשש יהודה דלמא היא אשת איש אשר ב"נ נהרג עלי' משום ודבק באשתו ולא באשת חבירו ויש רוב לאיסור דרוב נשים המה נשואות דזה לק"מ דהיא אומרת לו שהיא פנוי' וגוי נאמן על גוי אפי' אם לא הוחזק לו ששומר מצותיו בלא נתחזק איסור אבל למה לא חשש דלמא היא אחת מעריות אשר לא הבטיחה דהא באמת היתה תמר אלא ודאי דאזלי' בתר רוב וצע"ג ואולי שהיא נבעלת ועושה איסור כמוהו וגם עוברת על לפני עור דהיא מכשיל אותו אז כאשר גם היא עושה איסור סמך עלי' דהיא יכולה להכיר אותו והוא לא הי' יכול להכיר אותה שכסתה פני' ודו"ק או דהבטיחה לו בסתם שמותרת לו דהיא ידעה שיש לו בה ייבום ועי' רמב"ן בתורה ודוק

סימן ס"ד ברכת חיים ושלום והצלח' לראש הרבני המופלג החריף הצדיק תמים במעשיו כבוד י"כ מהו' פישל ני' ולכל מרבית ביתו יאמר שלום

מכתבו קבלתי ושמחתי בראותי כי שם עיניו הטהורים על ספרי לפלס במשקל השכל את דברי ובחצי בינתו משיב מלחמה השערה אני אוהבי אהב ואשיב כיד ד' הטובה עלי ואתהלכה ברחבה וכפי עיונו יחלק שלל לקרב או לרחק וזה החלי בעזה"י

(א) מה שחדשתי בספרי פ"ח בדף ג' דספרה לה אצל זבה כתיב ובשעה שאומרת האשה שפסקה מלראות עדיין היא בטומאתה ואינו נגד חזקת איסור וכ"ת כתב על זה שהוא כסברת הנמ"י אם העד אומר להתיר אשה לבעלה עכ"ל במכ"ת לא כן עמדי כי שם הכוונ' הגם שבכלל הוא אם הבעל מת היא מקבלת כתובה אבל עכ"פ העד אינו בא על זאת אכן סברתי הוא יען דליכא לאשה חזקה שתראה תמיד וא"כ מה שאמרה שפסקה מלראות אינו נגד חזקה ובודאי נאמנת דהא עדיי' היא נשארת באיסורה וממילא אחר שבעת ימים תוכל לטהר עצמה ע"י טבילה דאכן סהדי שראוי' לטבול דהא עברו ז' ימים ולכן נאמנת שטבלה יען שטבילה בידה כמובן שרחוקה סברא הנ"ל מסברת הנמ"י וק"ל

(ב) ומה שפלפל בדעת שבסברא הנ"ל רצה ליישב קושי' הגאון מפוזנא שהובא' בנוב"י ח"ב סי' ס' בא"ע איך ילפי' להחזיר גט בסימן דילמא בשמלה ליכא חזקה אבל כאן בגט יש חזקת איסור וצע"ג ובזה מיושב דהגט נאבד מן השליח ואם אנו מחזיקי' שזה הוא הגט שנאבד עכ"פ היא עדיין בחזקת איסור וממילא נוכל לגרש אח"כ אבל א"כ קשה לו איך מקשה הגמ' ביבמות דף ק"כ להתיר בסי' במת הבעל מגט דמחזירי' בסימני' דילמא בגו נשאר חזקת איסור אבל במיתה מיד נסתרה החזקה אם אנו סומכי' על החזקה וצע"ג

ונלע"ד ליישב בעזה"י ואצא לחדש דבר חדש מאוד ויהא רעוא דאימא מילתא לאמתו ירושלמי פ"ו מסוטה חקר אם ידענו שאינה שותתת ובא ע"א שנטמאת אם יהי' נאמן כתב וז"ל ממה דר"י אמר פלוני אכל חלב והתרתי בו אינו לוקה אמר לו אחד חלב הוא והתרו בו שנים לוקה ועיקר עדותו לא בע"א הוא ממה דר"י אמר פלוני נזיר ונטמא התרתי בו אינו לוקה אמר לו ע"א נזיר אתה והי' נוהג נזירות על פיו שתה יין ונטמא למתים והתרו בו שנים לוקה ועיקר עדותו לא בע"א ממה דר"מ אמר פלוני' כהנת וזינתה ובא עלי' בעלה ובעלה כהן התרתי בו אינו לוקה נסתרה בפני שנים אמר אחד אני ראיתי' שנטמאת ובא בעלה עלי' כהן והתרו בו שנים לוקה ועיקר עדותו לא בע"א הוא עכ"ל ועיי' רמב"ם פט"ז מסנהדרין ובפ"ג משגגו' ובמ"ל ובפ"ט דנזירות ופ"א מא"ב ובכ"מ ובהר"מ ובמגדל עז יעו"ש

ולכאורה פלא בעיני להבין במה שכתב הירושלמי פלוני אכל חלב והתרתי בו אינו לוקה ע"כ שהי' אצל התראה עוד ע"א דאל"כ הא לא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת שאין ע"א מחייב מלקות וע"כ שהי' אצל התראה עוד ע"א וקשה ממנ"פ אם גם עד השני יודע שהוא חלב אז בודאי דהוי התראה טובה ללקו' דהא פסקי' דהתראת ע"א מהני עיי' במכו' דף ו' וברמב"ם פ"ד מעדות ואי עד השני לא הי' יודע שהוא חלב איך יוכל להעיד עליו שפלוני אכל חלב וע"כ דשמע מתחיל' מעד הראשון שחתיכה הנ"ל היא חלב וקשה א"כ כיון דע"א נאמן באיסורי' וא"כ גם השני יוכל להתרות ואכתי קשה א"כ הא התרו בו שנים כמה שכתב הירושלמי בעצמו אם אמר אחד שהוא חלב ואח"כ התרו בו שנים לוקה אעפ"י שעיקר עדותו על פי ע"א ומה לי ששנים שמעו מפי ע"א או אחד שמע מע"א וא"כ למה אינו לוקה וצע"ג ואם הכוונה יען שהוא בשעת מעשה א"כ אפי' אם אחד אומר שהוא חלב ושנים מתרי' בו לא מהני ולמה נקט הירושלמי והתרתי בו וצע"ג ועוד לו יהי' שלא שמע מתחילה מע"א שהוא חלב הלא הוא שומע בשעת התראה שהוא חלב וע"א נאמן באיסורין ויודע עד השני שהוא חלב ויוכל גם הוא להתרות בו וא"כ יש