מחנה חיים חלק א ריא

הנ"ל תי' מה שקשה עליהם אתוס' גיטין הנ"ל דביבום היא משועבדת לו לקיים המצוה ונתקשה בשני יבמות א"כ תהי' כל אחת מדחה אותו יעו"ש ועיי' תוס' כתובות דף מ' והנלע"ד כתבתי

ודע דעלה בדעתי דאם נאמר דליכא עשה עלי' יש להשיג על הגאון נב"י עיי' בסוף חלק הראשון שרמב"ם פסק אם בעל חייבי עשה קנה והשיג עליו מהרש"ל דאין עשה דוחה עשה והוי הדין דלא קנה כמו בכה"ג בנשואה והשיג עליו הגאון נוב"י דאין עשה דוחה עשה הוי רק סברא דאורייתא דמאי אולמא הך עשה מהך עשה אבל אם עבר ובעל ליכא כאן עבירה דאמרי' בהיפך מאי אולמא ולכן קנה יעו"ש כי מתוקי' דבריו ולפמ"ש הדין עם מהרש"ל בודאי בעלמא בעשה ועשה נכון כסברת נוב"י אבל כאן דליכא גבי דידה עשה ואיך תדחה העשה דידי' לגבי דידה וע"כ כיון דתורה חפצה שיקיים בה העשה ממילא היא אינה עוברת וזה דוקא בעשה ול"ת דיש חיוב עליו לבעול ולדחות הל"ת דכך הדין בכל עשה דוחה ל"ת כמו כלאים בציצית וכדומה אז שפיר היא אינה עוברת אבל בעשה ועשה כיון שהוא סברא דמכח מאי אולמא אין התורה מבקש שיבעול אותה ממילא נשאר עשה דידה והוי הך עשה דמצרי ואדומי חזק יען דאי אפשר הך בעילה רק בב' גופי' שיעברו העשה ודוק

אך להצדיק הגאון דעכ"פ דבכח בעילתו הוי רק עשה כנגד עשה ונשאר מאי אולמא ואז גם היא לא עוברת ודוק

ועוד עלה בדעתי להשיג על נוב"י דכיון דאין עשה דוחה עשה א"כ הדרא לאיסורא קמא ונשארת באיסור אשת אח דוגמת סברת רשב"א שהקשה לפי הס"ד דאין עשה דוחה ל"ת ואסור אפילו באלמנה מן הארוסין וקשה נילף מכאן דאין עשה דוחה ל"ת ותי' דיבום חידוש הוא ובלבד שלא יתערב בו עוד איסור ואם יש כאן ל"ת נשאר בכלל איסור הראשון ודוק יעו"ש [דוגמא לסברת רשב"א הנ"ל ברמב"ם ה' מעילה אם יש בו עוד איסור נתבטל כל השליחות יעו"ש פ"ו ממעילה ובש"ך סי' ק"י בשם הר"ן לנידן קבוע] וא"כ באיסור עשה נשאר אח"כ איסור אשת אח כיון דלא מצינו היתר בתורה רק שעשה דוחה ל"ת אבל לא מצינו שעשה דוחה עשה וכיון דלא מצינו היתר בתורה נשארת באיסורא דא"א והוא בכרת אבל נ"ל דרשב"א חידש זאת רק בהו"א אי אמרי' דאין עשה דוחה ל"ת ביבמה הגם שהוא כלל בכל התורה אז צריך לחדש היכא דיש איסור נשאר באיסור הקודם אבל כיון דגמ' חזר דגם כאן אמרי' מתורת עשה דוחה ל"ת ממילא ילפינן דבכל אופן פקע איסור אשת אח ונשאר כאן רק כלל דאין עשה דוחה עשה או אין עשה דוחה ל"ת ועשה ודוק בזה ועיי' בדף י' אם קידש חלוצה ובדף י"ג ע"ב בתוס' ובש"ע סי' קנ"ט בב"י

ומה שהקשה קו' סתירת הגמ' בכתובות דף מ' אמרינן באונס משום כך לא תנשא משום שאי אמרה לא בעינא ליכא עשה כלל ובתמורה אמרי' דרבי רחמנא קדושי' יתרי' כפי' רש"י ותוס' והשתוממתי מאד בראותי קו' הנ"ל איך יפלא זה מן כל העוסקי' בסוגי' הנ"ל והניחו לו מקום מן השמים ולתרץ בעזה"י נ"ל כי מאד עמקו מחשבותיהם ואין נלוז במעגלותיהם ודרכיהם הנה ביבמות פ"ד אמרינן דהיא מוזהרת כל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת דכתיב לא יקחו ופריך הא נפקא זה מן הנפשות העושות השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתור' ומשני זה דוקא בלאו השוה בכל אבל באיסור כהונה דוקא מלא יקחו כל היכא דהוא מוזהר והנה הבאתי לעיל סברא אשר אמרתי ליישב קו' התוס' בנדרים דבאיסור כהונה היא עוברת אם הוא עובר אבל אם הוא אינו עובר אז היא ג"כ אינה עוברת כמובן ועתה בין תבין אשר לפניך שם בכתובות באונס שלא יוכל ליקח אותה לאשה ואינה שותה בעציצו ופריך הגמרא יבוא עשה וידחה ל"ת ופי' רש"י וז"ל דאינה ראוי' לבוא בישראל כגון ממזרת ומשני אי אמרה לא בעינא מי איכא לעשה כלל והקשו התוס' שם א"כ למה צריך קרא דכיבוד אב אינו דוחה שבת ותי' דהכא איכא הלאו עלי' דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ועשה אין עלי' ולכך לא יוכל ליקח אותה אבל בתמורה דקאי על כהן שנשא את האנוסה וגירש אותה וחיוב עליו להחזירה וצריך לעבור על לאו דגרושה אז לא יוכל הגמ' לתרץ אי אמרה לא בעינא זה אינו דהא עכ"פ אם העשה דוחה ל"ת אצל הבעל הכהן אז ממילא היא אינה עוברת איסור כלל וצריך לתרץ דרבי רחמנ' קדושי' יתרים אבל שם דאיירי בישראל דלא שייך תי' זה אבל הוי ממזרת דאיכא גם עלי' הלאו ודוק היטב כי הוא אמת וברור אבל במכות דף ט"ו שחקר התוס' הגם שרבי קדושי' יתרים והוי עשה אבל היא אינה שוה בכל ונשאר קו' התוס' יבא עשה וידחה ל"ת ועשה שאינו שוה בכל ותי' כיון דאי אמרה לא בעינא ליכא עשה כלל אז אינו דוחה ל"ת ועשה אפי' שאינה שוה בכל ודו"ק היטב ומצאתי בפ"י שהקשה שם א"כ איך אמרי' ביבמות כ' שידחה העשה לל"ת הא יכול' לומר שאינה רוצה ביבום כלל ואז אינה דוחה כלל ותי' שיש גם עלי' עשה של יבום וישמח כ"ת נ"י שספק שלו מבואר בפנ"י ולדעתי ל"ק כמובן וקו' שלו לק"מ דכאן לא נשאר כלל העשה אבל שם נשאר עכ"פ חליצה וקצרתי כעת

סימן ס"ג בימי חורפי זכיתי שהקשה לי הרב הגאון ר' אברהם אולמאן זצ"ל קושי' אחת ביבמות דף ל"ט שאבא שאול אומר אם בועל יבמתו לשם נוי חייב כרת וקרוב להיות הולד מותר והקשה הנ"ל במכתבו וזה לשונו אבא שאול אומר הקשה הרמב"ן בחדושיו הלא קיימא לן הבא על יבמתו בין בשוגג באונס ומזיד קנאה אלמא אפילו בלא כוונה קנאה ומתוך זה כמעט מדחה מהלכה דברי אבא שאול אבל הבית שמואל בסי' קס"ו אות ה' תי' דאין ענין זה לזה אף דלאבא שאול עשה איסור בביאתו איסור אשת אח אפ"ה קנאתה ואבא שאול מודה דקנאה רק עשה עבירה עי"ש ויש להקשות ע"ז הלא זה פשוט אף לאבא שאול דעושה עבירה בביאתו שלא לשם מצוה הוא דוקא בביאה ראשונה אבל אם בעל בפעם הראשון לשם מצות ייבום שוב קנה אותה והוי כאשתו לכל דבר ובועל כמו שירצה ופשוט וממילא לדברי הב"ש דאף ע"י ביאת איסור ג"כ קנאה ממילא אף בביאת איסור הדין כן לאחר שבא עלי' היבם אף שבעל שלא לשם מצוה שוב בפעם השני אינו עושה עבירה דכיון דקנה אותה היא כאשתו וא"כ קשה למה דקיימינן אחד המערה ואחד הגומר קנאה א"כ אין עושה עבירה אפי' בביאה ראשונה דהלא מיד שהערה בה קנאה ושוב אין איסור בגמר ביאה רק זה אינו דשפיר קאמר אבא שאול דעושה איסור עכ"פ בשעת העראה דהעראה חייב בכל עריות אבל צא ופרנס סיום דברי אבא שאול דסיים וקרוב בעיני להיות ולד ממזר וקשה ממזר מאי עבידתי' הא לא נתעברה אלא בגמר ביאה ואז היתה אשתו משעת העראה ואין כאן עבירה בגמר ביאה וצ"ע עכ"ל והוא קו' קשה כברזל

וזה תורף התשובה אשר השבתי להגאון באריכות ואין בידי העתקה ממנה

ונלע"ד ליישב ביבמות דף ל"ט ע"א כנסה הר"ז כאשתו לכל דבר למאי להוציאה ולהחזירה בגט ופריך הגמ' פשיטא ומשני ולקחה לו לאשה ויבמה ס"ד עדיין יבומי עלי' ופריך ומחזירה בגט פשיטא ומשני דס"ד מצוה דרמי רחמנ' עליו עברה קמ"ל ופריך ואימא הכי נמי ומשני ולקחה לו לאשה כין שלקחה הרי היא כאשתו לכל דבר יעו"ש מבואר מגמ' הנ"ל דהי' הו"א כיון שמגרשה חזרה לאיסור אשת אח ועתה אני אומר הגם דאמת לאבא שאול קנאה לשם נוי ולשם אישות כמתני' בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון זה דוקא להיות קנינו דמן השמים הקנו לו אותה