מחנה חיים חלק א כא

לקרוא על הכלי שם חדש רק כל חפצנו לשמש בו שימוש אחר קדושה קלה אז לא שייך לחקור כלל מעלין בקודש ואין מורידין דזה דוקא אם אנו עושין הורדה באותו שם ולא אם אנו מסלקין אותו שם לגמרי דזה מותר וראי' ברורה לזה דהא אותו כהן שהי' כה"ג לא ישמש כלל ואותו נשיא שחטא אנו עושין להדיוט ואין לך הורדה מזה שהי' ראש סנהדרין ועכשיו הדיוט רק יען שהי' הכלי תשמיש קדושה קלה וקנה הקדושה החפץ לשימושו ואין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ואסור לעשות מתיבא כורסיא זה סברא ולא צריך קרא ע"ז חידש הט"ז השימוש לא קנה רק כל זמן שראוי לשימוש אבל אם אין לפניו שימוש טוב יותר לשמש קדושה קלה מלגנוז [אבל בודאי הכלי נשאר בקדושתו מכח מה ששימש קדושה חמורה עיי' מגילה דף כ"ו הבדל בין תשמיש ראשון לתשמיש שני] ודין דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה לא ילפי' מן הפסוקים דויקם משה ומן מחתות קרח כי זה הוא סברא אבל להעלות באותו שם שימוש ולהוריד באותו שם שימוש הוא ילפי' מן פסוקי' הנ"ל ולכן לא הזכיר הגמ' במגילה דף כ"ו דין דמעלין בקודש ואין מורידין יעו"ש רק רש"י הביא תוספתא הנ"ל על המתני' דצריך ליקח בדמי מכירת חפץ קדושה קדושה יתירה הוא מטעם דמעלין בקודש אבל לשנות חפץ קדושה לשימוש קדושה קלה הוא סברא חיצונה כנלע"ד בעזה"י

וזכר לדבר הגם שאין ראי' גמורה מברכות דכ"ח שהעבירו ר"ג מנשיאתו ואח"כ החזירו וממנ"פ איך בלי חטא ועון העבירו ר"ג מנשיאתו הלא מעלין בקודש ואין מורידין וגם אשתו של ראב"ע אמרה פן יעברו אותך והשיב ראב"ע כבוד לשתות יום אחד מכוס יקר ולא השיב שאין יכולתם להעבירו אלא פשיטא לעשות מנשיא הדיוט ולסלק אותו לגמרי אין בכלל מעלין בקודש ואין מורידין כיון שיסולק לגמרי כמו בנשיא שחטא מעבירין אותו וכה"ג שחטא אין מעבירין עיי' רמב"ם פי"ז מה' סנהדרין ומה שאמרו בסוף אחר שפייס ר"ג את ר' יהושע נעברי' לר"א גמירי מעלין בקודש ואין מורידין ולא אמרו סתם נעברי' מעלין בקודש ואין מורידין דהא מקרא ילפינן לה ומאי גמירי דמשמע שקבלה בידם הלא קרי בי רב הוא וצע"ג ולפמ"ש נכון דבודאי לעשות מנשיא הדיוט ולא יהי' הורדה באותו שם לא ילפי' מקרא אלא שהי' קבלה בידם שמעלין בקודש ואין מורידין שלא להעביר איש מנשיאתו על לא דבר שוב מצאתי בח"א במהרש"א שמביא גירסא שר"א השיב לאשתו מעלין בקודש ואין מורידין והוא מוחק גירסא הנ"ל דהא ראה שהורידו לר"ג יעו"ש ולפמ"ש יובן הדבר בעזה"י

ודע דעלה בדעתי הבנת חכז"ל מעלין בקודש ואין מורידין שאסור לעשות מעלה בקודש אשר בתוכה נטמן ירידה כגון במה שאנו עושין לנשיא שחטא מעלה שנקר' מסנהדרין שם בתוכו נטמן שאינו נשיא או אם מדליקין ביום א' ח' נרות בחנוכה נטמן בתוכו ירידה דע"כ משום היכר הימים צריך למעט מהיום והלאה וכן אם יניח כף של זהב בראשונ' ג"כ יהי' אח"כ הנחת של כסף או אם אנו מקרין לראשון ד' פסוקים ע"כ לא ישאר אח"כ רק ג' פסוקים לא' וכדומה אך ראיתי שדבר זה תלי' בג' פירושים של רש"י במנחות דף צ"ט והזמן בוגד בי כעת ולא אוכל לברר הדברים

וראה זה מצאתי בטורי אבן במגילה דף ז' שחידש דבר חדש יען דילפי' בהוריות שכה"ג שחטא אחר שהעבירו מגדולתו כגון שנצטרע או שנעשה בעל מום מביא פר ואסור באלמנה ומחויב בבתולה ולומדין זאת מפסוק והוא יעו"ש מזה נדע דמעלין בקודש ואין מורידין אפילו שאי אפשר להיות נשאר במעלתו ע"ש שהאריך ובכ"ת הקדושה נעלם ממנו לפי שעה דברי הרמב"ם פי"ז מה' סנהדרין שפסק כה"ג שחטא אין מעבירין אותו אבל ראש ישיבה שחטא מעבירין אותו ואין עושין אותו פשוט בסנהדרין דמעלין בקודש ואין מורידין מבואר אבל להיות כהדיוט אינו בכלל מעלין בקודש ואין מורידין כמה שבארתי למעלה בע"ה וא"כ אם אנו עושים הכה"ג כהדיוט אינו בכלל מעלין בקודש ואין מורידין רק התם היינו טעמא דכתיב כי נזר שמן משחת אלקיו על ראשו אני ד' וילפי' בירושלמי פ"ב דסנהדרין ופ"ג דהוריות וז"ל כביכול מה אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו עכ"ל ולפ"ז כמו שאם חטא אין מעבירין דנמשל לקדושת הש"י שאין לה הפסק ה"ה אם נעשה בעל מום או נצטרע ג"כ קדושתו לא נפסק יעו"ש ואין לו שייכו' לדין דמעלין בקודש ואין מורידין והוא פלא על הגאון שהאריך שם למה לי פסוק זה על מעלין בקודש הלא ילפינן במנחות מן ויקם יעו"ש והגם שבהוריות ילפי' מן והוא בכל זאת עיקר הוא דקדושת אהרן נמשלה לקדושת הש"י ועיי' בה' נשיאת כפים ודוק

סוף דבר הכל נשמע כי בנידן השאלה שהעשיר הצריך לעשות ארון הקודש אחר כי הראשון נתקצר בתיקונו שמותר להניח בתוכו ספרים לפי שעה עד שיוכל למכור אותו ולעשות מדמי מכירו סיוע לס"ת אצל ציבור אשר יכתבון ס"ת שאז הוא מעלה בדמים ג"כ והכל טוב מלגנוז כפי סברת הט"ז אשר הוצאתי לאור דגניזה היא באחרונה כנלפענ"ד

ואיידי דאיירי לא אמנע טוב בקצירת אומר מה שנ"ל ליישב על פליאת הטו"א במגילה דכ"ו איך ילפי' במנחות דף צ"ט ממחתות דמעלין בקודש הלא מפורש בקרא טעם על ציוות ה' לעשות ממחתות ציפוי למזבח למען יהי' לאות לבני ישראל אבל לעולם דלא צריך מעלה בקודש וצע"ג

ונלע"ד ליישב בעזה"י והוא דבקרא כתיב את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקעי פחים ציפוי למזבח כי הקריבם לפני ד' ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל וכפי פשטות הקרא הי' ראוי לכתוב את מחתות החטאים האלה בנפשותם כי הקריבו לפני ד' ויקדשו עשו אותם רקעי פחים ציפוי למזבח ויהי' לאות לבני ישרף ולמה שכל התורה ידי הלשון הלא דבר הוא אך באמת אם הקב"ה הי' מצוה לעשות טס עב מן המחתו' וחברו על המזבח הי' ג"כ לאות בבני ישראל או אם יעשה כמין חוט הסקרא סביב למזבח הי' ג"כ לאות בבני ישראל רק אם לא הי' רקוע דק מאוד והי' חשוב בפני עצמו ולא יתבטל לגבי מזבח כפי' התוס' סוף חגיגה בגמ' כאן בציפוי עומד כאן בציפוי שאינו עומד ופי' התוס' אם יוכל לעמוד בפני עצמו אז אינו בטל אבל אם הוא דק שאינו יכול לעמוד אז הוא בטל לגבי מזבח כך צוה הקב"ה להיות רקוע פחים שהוא דק מאוד [עיין רמב"ן במלאכת המשכן והבן שם] להיות מזבח עצמו ולא תשמיש לגבי מזבח וזה שרמזה התורה ועשו אותם רקועי פחים ציפוי למזבח יען כי הקריבם לפני ד' ויקדשו ואז צריך לעשות מעלה בקודש ואחר כך ביאר שתכלית לאות בבני ישראל והבן

סימן ב' שאלה בחבוש בבית האסורים וניתן לו רשיון לצאת מבית כלאו על ב' שעות ביום ורשות בידו לבחור יום אחד כפי דעתו ואינו יודע אם יבוא לבהכ"נ לקריאת התורה בשבת שהוא ערב שבועות או ימתין לשמוע קריאת מתן תורה ביום חג השבועות

תשובה לפום רהיטא ימתין על קריאת התורה של חג השבועות דקריאת התורה בשבת ובי"ט הוא תקנה מימי משה דמדאורייתא ליכא קריאת התורה חוץ מזכור עי' א"ח סי' תרפ"ה אבל שאר קריאת התורה הוא רק תקנה מנביאים ועיי' מג"א סימן קל"ה סק"א והנה כפי המבואר בזבחים דף צ"א די"ט מקודש יותר משבת ופי' רס"י דיו"ט מקרי מועד וגם אמרו שם אטו שבת לברכת היום מהני לברכת היין לא אהנאי א"כ מהני קדושת י"ט על קריאת התורה ג"כ והוי קריאת התורה מקודש ע"י קדושת יו"ט ואפ' אם קריאת השבת הוי תדיר דבכל יום שבת הוי קריאת התורה וקריאת י"ט הוי רק ג' רגלים בכל זאת יש