מחנה חיים חלק א כ

ולא יפעל מאומה מה ששתי חלקי הבגד אשר נתאחדו שמשו מקודם לס"ת והבן זה אבל בפ' שמע של ס"ת הלא שמות הקדושים יש להם קדושת עצם שכל שם קדוש בפני עצמו וכל תיבה נכתב בקדושת ס"ת שהוא קדושת עצם שלא נקשר קדושתו בתיבות אחרות רק אינו ראוי לקרות בו חוץ אם כל התורה בשלימות לפניו אבל הקדושת ס"ת לא תלי' בשלימות הספר דהא אי אפשר לכתוב כל התורה ברגע אחת ובפעם אחד כי רק מעט מעט הוא נכתב ויתחבר אח"כ לאחד [וקדושת החומשים שהוא למטה מקדושת ס"ת הוא שנכתב בקדושת החומשים שיהי' כל ספר מהחמשה ספרים לבד אבל אם נכתב להיות ס"ת ממש רק לא נתחבר יחדיו הוא בודאי בקדושת ס"ת שלם ולא הוה כחומשין הגם שמבואר בש"ע סי' קנ"ג שס"ת שנמצא בו טעות הוה לענין מעלין בקודש רק כחומש וביאר המג"א אפי' אפשר לתקנו יעו"ש היינו שם יש חסרון בגוף האותיות שצריך תיקון אבל אם לא חסר בכתב מאומה רק שלא נתחבר בגידין הוה ודאי כס"ת והבן זה והוא רק לענין קריאה ועלויה בקודש עיין סי' קנ"ג ברמ"א ובמג"א שם אבל פשיטא דגוף קדושת ס"ת לא בא מכח החיבור בשלימות כל התורה כי הכתיבה מקדש בקדושת ס"ת וק"ל] וא"כ כיון שיוכל לצרף מה שחסר עם פ' שמע הנ"ל ויהי' נשאר בקדושת ס"ת ודאי אסור להוריד והט"ז לא חידש רק כגון מטפחת שבלה שאם יצרף עוד אז פנים חדשות בא לכאן ונעשה מחדש מלבוש תשמיש קדושה אבל בפ' שמע דאם יצורף ע"כ קדושה ישנה נתעורר דאל"כ במה נעשה הפרשה קדושת ס"ת אז בודאי אם יש אופן שישאר בקדושתו שיוכל לבא להיות קדושה חמורה אסור לשנות ולהוריד לתשמיש קדושה קלה והבן זה כי קצרתי והוא עמוק

ולא אכחד תחת לשוני כי דברי הט"ז נפלאי' בעיני שהביא ראי' ממטפחת שבלה לנידון דידי' שקהל עשו ארה"ק אחר והוא פלא בעיני דשם יש חסרון במטפחת ואינה ראוי' עוד לתשמיש ראשון אבל בנידון דידי' שהקב"ה הרחיב לנדחי ישראל אבל עכ"פ הספר יש כאן וארה"ק ראוי עוד לתשמישו רק הם בחרו לרומם בית אלקינו מנ"ל שמותר הארון לספרים ולא ראיתי מי שהרגיש עליו בזה וצע"ג כעת

וגם זאת נפלא בעיני שהביא ראי' ממטפחת שבלה עושין תכריכין למת יעו"ש והוא פלא גדול הלא מבואר שם בגמ' דזה הוא גניזתה ומקיים בו גניזה מה שהמת כרוך בו אין זה שימוש דבמתים חפשי וצע"ג ואולי יען דאמרו עושין תכריכין למת משמע שמתקנים כדמותו וצלמו ומחתכים לתפור למת מלבוש זה יהי' האיסור לעשות שאינו מורה על גניזה ובכל זה איננו שוה לי הלא הט"ז לא מתיר רק תשמיש קדושה קלה טוב מגניזה ואטו מת קדושה קלה הוא מת אסור בהנאה אבל איזה קדושה יש בו וע"כ שם ההיתר דזה הוא הגניזה סוף דבר בער אנכי מהבין ראי' הנ"ל וצע"ג אצלי

ד' עוד הקשה התב"ש קושי' גדולה על הט"ז מדברי הרמב"ם פי"ז מהל' סנהדרין וז"ל נשיא שחטא מלקין אותו ואינו חוזר לשררותו וגם אינו חוזר להיות כאחד משאר הסנהדרין שמעלין בקודש ואין מורידין עכ"ל ולהט"ז קשה כיון שאינו ראוי לנשיא וראוי לאחד מן הסנהדרין למה אין מורידין אותו הלא טוב להיות מן הסנהדרין מלהיות נדחה לגמרי וכ' שזה ראי' ברורה נגד הט"ז וצע"ג

ונלע"ד ליישב בעזה"י דכבר הערותי מה שיש לדקדק בל' חכז"ל דאמרו מעלין בקודש ולא מורידין ולא נקטו בהיפך אין מורידין בקודש אבל מעלין האזהרה קוד' למצוה וכן נתקשה בטו"א וצ"ע

אמנם דבר גדול רמזו בלשונם דבודאי יש לחשוב ולומר דחפץ אשר מעיקרא משמש לקדושה חמורה לא נשמש לקדושה קלה דהוה הורדה אבל אם אנו עושין בראשונה עבודת הקודש מעלה להידור מצוה אז מה שאנו מוסיפים למעלה בקודש יכולנו גם כן להוריד קמ"ל דמעלין בקודש שיש מצוה לעשות מעלה כפי יכלתנו ושוב אין מורידין לעזוב אותו הידור בתוך העבודה בקודש שיהי' הסוף בתוקף כמו ההתחלה למשל שמניח לחם הפנים בהכנסה על של כסף כדי לעשות מעלה שיגדל בהוד והדר שיוקח משל כסף ויניח על של זהב אז רשאים אנו להניח אותו אח"כ ג"כ על של שיש או כסף קמ"ל דמאז שהתחלנו לעשות מעלה אין אנו רשאין להורידן מהיתר שאת אשר עשינו לכבוד שלא יהי' הסוף גרוע מהתחלה כמו במשכן משה הי' מצוה מפי הקב"ה שיקים משכן אבל הי' רשאי ליקח מאחיו הכהנים לסייע להיות לו לעזר ולבסוף יגמור הוא לבדו ויהי' המצוה נקראת על שמו אבל יען כי התחיל לבדו להקים במלאכות הקלים אז גם במלאכות הכבדים כעמידת העמודי' לא הניח שיעזור לו אחד מן הכהנים יען שהתחיל במעלת הקודש שהוא לבדו הקים או יען כי הקרא קורא להתחלת העבודה הקמה קורא גם לסוף בל' הקונה או יען שהתהדר בפריסת היריעות לא רצה לעזוב אותם עד שיוגמר כל הקמת המשכן שלא יהי' הסוף גרוע מהתחלה עיי' רש"י במנחות דף צ"ט ג' פירושים הנ"ל

אך כל זה בעבודה אחת משעה שהתחיל לעשות מצוה בהידור לא ירד מהדר אשר עשה לכבוד הקודש אבל אין מחויב שלעולם יעשה אותו האיש המצוה למשל הכי הי' מצוה שכל זמן שמשה חי יהי' הוא המקים ומוריד המשכן נהפוך הוא הלא כתיב מפורש הלוים והכהנים היו אשר פורקים ומעמידים המשכן כל איש על משמרתו אלא ודאי רק לפי שעה אשר הי' המצוה שמשה יקים את המשכן ועשה מדעת עצמו מעלה לכבוד הקודש לא נסוג אחור שיהי' הסוף גרוע מן ההתחלה והכל באותו עבודה במצוה אחת והבן

ועתה נחזה מכל המקומות הש"ס אשר עולים בזכרוני לברר דבר הזה למשל ביומא די"ב ודף ע"ג בכהן אשר מלא מקומו של כה"ג וחזר הראשון לכשרותו ששוב לא יעבוד אותו הכהן שהורד מכהונה גדולה בד' בגדים משום מעלין בקודש ואין מורידין יען דכבר זכה הכהן הזה שהוא יעבוד עבודה בח' בגדים בשם כה"ג שוב לא יגרע מזכותו לעבוד רק בד' בגדים בשם כהן הדיוט או ביומא דף כ' שכבר זכה הדרשה להיות מתורגם מגברא רבא לא יהי' הסוף גרוע להיות מתורגם מאיש פחות או במצות נר חנוכה בשבת כ"א שמצות חנוכה אחד היא וכיון שיתחיל לקיים הך מצוה ברוב כרות לא יהי' הסוף גרוע מן ההתחלה וכן בקריאת פסוקי תורה בפרשה של י' פסוקים לא יהי' שהראשון מן ג' קרואים יזכה לד' פסוקים והנשארים לג' פסוקים ועיי' במג"א בהל' קה"ת הבדל לנר חנוכה יעו"ש וכן כהן שנכנס בכף כסף ובכף זהב שמניח של כסף ואח"כ של זהב שלא יהי' באותו העבודה התחלה מהודר יותר מן הסוף וכן במנחות דף ל"ט שלא יהי' התחלת הכנף מן הלבן שהוא חשוב והסוף מן תכלת שלא יהי' התחלת עשיית הכנף חשוב יותר מן הסוף וכן הקמת המשכן לא יגרע הסוף מן התחלה [ועי' במג"א הל' תפילין ברצועה של יד להיפך מתוס' שבת צ"ח] וכן אם זכה הגברא להיות דיין מן הסנהדרין והי' ראש הסנהדרין שוב אם יהי' נשאר בשם דיין סנהדרין אבל לא לראש נמצא שהוא ירד מקצת מאותו זכות שזכה אבל לא שכל הזכות נאבד דהא עדיין דיין סנהדרין הוא רק נתמעט באותו זכות של שם דיין סנהדרין שהי' הראש ואח"כ פשוט וזה נקרא הורדה שירד אחור מן המעלה אבל עדיין הוא באותו זכות וכח [וכן לגירסת התוספתא הובא ברש"י מגילה דילפי' מן מחתות קרח אין מורידין היינו שיהי' כלי שרת אבל למטה במדרגה] זה וכדומה נקרא מעלין בקודש אבל אין מורידין

אך אם דנין לסלק שם ראשון לגמרי ולא ישמש עוד אותו שימוש אשר שרת בקודש מתחילה ואין אנו חפצים