מחנה חיים חלק א רט

ולא טבלה תולה בלא סופרת כלל בין בנדה ובין בטמא מת ושבילי דשמעתין לא איירי אלא בטהור וטמא ע"כ וראיתי למרן הב"י ביו"ד סי' ק"ץ שכ' דכשאמרו חכמי' דתולה ל"ש בין אם טהורה לגמרי או שהי' בספירת שבעה נקיים דבחזקת טהרה היא והכריח דין זה ממ"ש הרשב"א בת"ה פעמי' שהיא תולה בעצמ' כיצד הרי שלבשה חלוק כשהיא נדה ולא בדקתו עכשיו ולבשתה בימי טהרתה או בספיר' הנקיים חלה הר"ז תולה בנדתה יסובר מרן ז"ל דכי היכא דבספיר' ז' נקיים תולה בעצמה בזמן נדתה ה"נ תולה בחברתה ודע דאין חילוק בזה בין אם חברתה היא נדה או זבה דלעולם כל שלא התחילה לספור ז' נקיים תולה בה האשה שהיא בספירת ז' נקיים ומיהו אם כולן התחילו לספור ז' נקיים כולן טמאות וסותרות כל מה שספרו ואין לחלק בין אם האשה ספרה יותר ממה שסופרת חברתה וזה פשוט ודע דבהא דנסתפקו התוס' קיי"ל כהרשב"א חדא דכתמי' דרבנן ואזלי' בתר המיקל ותו דלא שבקי' ודאי של הרשב"א משום ספיקן של התוס' ומש"ה מרן ז"ל לא הביא דברי התוס' הללו עכ"ל

ונלע"ד בעזה"י דהבנה אחרת בדברי תוס' בודאי אם אשה סופרת ימי טהרת זיבה תולה באשה אשר היא בימי נדה אבל תוס' מסופקי' בשתי נשים שנעשו זיבו' בפעם אחת רק אחת סופרת ימי נקיים ואחת לא ספרה שבעה נקיים אז יש ספק אי האשה הסופרת יכולה לתלות בשאינ' סופרת יען דהלא השאינה סופרת ג"כ אינה בחזק' רואה ואם הי' ברצונה להתטהר היתה יכולה למנות ז' נקיים ואיך נאמר יען שלא ספרה הגם שבדק' עצמה כעת ולא מצאתה דם שנאמר שתלי' בה הכתם של חלוק חברתה אטו יען שלא סופרת דמים שכיח אצלה רק כל הספק עכ"פ כיון שלא ספרה עדיין טומאה חמורה עלי' דתורה אמרה שבלא ספירה לא תוכל לטהר וחברתה כבר ספרה מקצת כגון ביום הראשון ובאמצע ואם תבדוק היום יש עתה זמן טבילתה או שסופרת הכל שספרה ז' ימים זה אחר זה וראוי לטביל' ואותה שלא ספרה אינה ראוי' לטביל' כלל ולכן יש להקל מלתלות באשה אשר כבר אינה עוד הטומא' בעצם רק טומאה ישנה יש עלי' ונתלה זאת באשה אשר לא ספרה כלל שהיא בעצם עוד הטומאה יען שלא ספרה והגם דאמרי' בגמ' בסופרת ז' שלא טבלה ומשמע שכבר עבר הז' של הספיר' ואפ"ה תולין בה היינו יען שיש לחברתה חזקת טהרה ולזו יש עכ"פ חזקת טומאה אבל בנידן שיש לשניהם חזקת טומאה רק לאחת יש עוד עליה עיקר הטומאה שכל הטבילות לא יועילו לה וצריכה ספירת נקיים והשנית מהני טבילה מיד ולכן יש ספק אם תוכל לתלות וכן בנדה משכחת זאת כגון אשה אחת כבר בדקה עצמה וראתה שפוסקת דם בשביעי ותוכל לטבול אם תרצה והשנית לא בדקה עצמה כלל וכן בטמא מת אחד שהזה עצמו בשני ובשביעי והשני לא הזה עצמו כלל לכן יש ספק אם אחד יוכל לתלות בהשני הגם ששניהם בחזקת זיבה או נדה או טומאה רק אחד הוא בתוקף הטומאה והשני קל לו הטומאה וזה שדייק התוס' או סופרת מקצת או כולה יוכל לתלות במי שלא ספרה כלל שהגם השנית היתה זבה וצריכה ספירה רק שלא ספרה וכן אחת היתה נדה ובדקה ואחת לא בדקה וכן בטמא מת אחד הזה עליו שני ושביעי ואחד שלא הוזה עליו בשני ושביעי אבל שני שבילי' שם כתוב בפירש אחד טמא ואחד טהור אבל בנד' ובזבה עכ"פ אפשר לפרש דאיירי בשניהם נדה ושניהם שומרת יום אבל בטמא מת מבואר דאחד טהור ודו"ק אבל הרשב"א איירי לתלות בימי נדה ושם מודה תוס' דתולין והבן

ואיידי אזכיר הרהורי דברי' מה שיש לי על הגאון שב שמעתא שהקשה בשמעתא ו' פרק ו' מאי חקר תוס' למה אשה נאמנת לומר טבלתי יעו"ש והקשה הנ"ל תיפוק לי' מתורת בעלי' יעו"ש ולדעתי פלא כיון דתשמיש אי אפשר בלא בעל הבועל א"כ לא שייך בעלי' על גופה בשלומא בס"ת או בגיד או בפירו' דאפשר לעד לבדו הענין אם כשר או לא אבל כאן לא שייך על גופה שם בעלי' דהא הכל רק בצירוף איש וצע"ג ובזה מיושב לי מה שהרעיש הגאון הנ"ל בפרק איך משכחת בנדה שהיתה משמשת עם הבעל ואומרת נטמאתי שהבעל מחויב קרבן הא כל אשה בחזקת טהרה לבעלה א"כ היא ע"א בגד חזקה ואינה נאמנת אלא בתורת שוי' אנפשה חתיכה דאיסורא אבל איך משכחת שהבעל יהי' מחויב קרבן יען שעבר על איסור כרת דנדה יעו"ש שהניח בצ"ע

ונ"ל דנאמנת על עצמה בתורת בעלי' שנאמני' נגד החזקה והגם שהוכיח שם דא"כ איך ילפי' מן וספרה ע"א נאמן באיסורי' הא היא הוי בתורת בעלי' לק"מ דבשלומא לטהר עצמה לבעלה לא שייך נאמנת מצד בעלי' דלא משכחת בעילה בלא בעל דבשלומא ייני נסך או שומן שלי חלב דמשכחת הנידן רק לבעלי' לבד ושייך שם בעלי' ונאמן ממילא גם לאחרי' אבל לא משכחת תשמיש בלא בעל וע"כ דע"א נאמן באיסורי' אבל אם אומרת נטמאתי ולא מבקשת בעילה אז היא נאמנת בתורת בעל שהיא חפץ אסור ותהי' חייבת אם תתרצה לבעילה דלו יהי' שאינה נאמנת לבעל ומותר לבעל לבעול אותה בע"כ אבל עכ"פ היא חייבת אם תתרצה לבעילה וממילא נאמנת גם עליו ותורת בעלים וחייב גם הבעל עלי' והבן זה

ומה שמביא שם ראי' מר"ן כנגד מהרי"ט שפוסק מחזיקי' מאיסור לאיסור ומר"ן מוכח דלא מחזיקי' מדלא חיישי' שראת' עוד דם יעו"ש והוא פלא בשלומא שם במת במקוה יש ריעותא ברור שהי' יכול לבוא עכ"פ טומאה חדשה ולכן מחזיקי' מאיסור לאיסור אבל באשה הכי יש כאן בעולם דבר שיוכל לפעול ריעותא שנאמר שראתה ונטמאת ואי אין ע"א נאמן באיסורי' היינו חוששי' שראתה ומכח נאמנות שלה לא נשאר חשש שנולד ריעותא כלל אבל איך שייך שנחזיק מאיסור לאיסור הלא אנו דנין אם נולד דבר שיהי' יוכל לפעול איסור שני והוא פלא גדול בעיני

ועוד קשה לי עליו דבנדה לא שייך כלל מחזיקי' מאיסור לאיסור דכאן אם ראתה בתוך ז' נקיים לא יצאה מכלל שם איסור ראשון ולא מתחיל איסור חדש רק כיון שראתה עוד א"כ לא נפסק שם טומאה של ראיו' ראשונו' אבל ראיות אחרונות לא פעלו אבל שם במת במערה הטומאה הראשונה הי' ראוי' ללכת ומקוה הי' מטהר אותו בבטח רק יען שנטמא מחדש אנו חוקרי' להחזיק מאיסור ראשון לאיסור חדש מאותו שם בעצמו דשניהם שם איסור טומאת מת והבן זה ועיי' תוס' כתובו' בדף ע"ה בנגע וק"ל

עוד שם בפ"ו שהקשה איך נאמנת לומר שיש לה מכה הא הוי נגד חזקת הגוף וקשה מסי' קפ"ז יעו"ש לדעתי פלא בשלומא אם נ"מ אם הי' לה מום כמו בכתובות אז הוא נגד חזקה אבל כאן דלא נ"מ על חזקת גופה אם שלם רק לענין איסור נדה יש נ"מ מהכ"ת שלא תהי' נאמנת שיש לה מכה ועוד שם בכתובות אנו דנין על מום שבגלוי אבל מכה בסתר אינו נגד חזקת שלם של הגוף וצע"ג ועוד הכי הפי' שם מכת שבירה או בועא רק אולי שנפתח מן הצד איזה גיד ויוצא משם דם והיא מרגשת שם גבהות או כאב או מרגיש באצבע וכי נאמר שזאת שנפתח גיד של דם הוי נגד חזקת שלם של הגוף בשלומא בכתובות במומין שיש בגוף אשה שינוי משאר גופי' של נשים הוי סתירה לחזקת הגוף אבל דבר כזה שנעשה פתיחה לפי גיד של דם יהי' סתירה לחזקת הגוף לא נראה לעיון שכלי

סימן ס"ב שפעת ברכות ורב הצלחו' לראש העומד על הקודש ידיו רב לו בחקירה וממולו יפרש תבונתו בחריפו' ובקיאו' כבוד המורה