מחנה חיים חלק א רח

בודאי אינה נאמנת דאולי אחר כזב בה או אשה אחרת טעתה בדמיון עד שתבי' אותו העד לב"ד ויעיד ונדע הדבר וא"כ הכא איירי דאשה החזיקה מלחמה ואומרת מת אבל לא על מותו ויש לנו ספק אי אמרי' מגו ומאי קו' ממתני' לעולם במשנה איירי בלי מלחמה אפי' על מטתו אבל היא לא ראתה אותו מת על מותו ואעפ"כ נאמנת וצע"ג

סימן ס' תוס' פסחי' דף ט' ע"ב בד"ה היינו שהקשו מאי מדמה הגמ' ט' חניות לט' צבורין של חמץ ומצה הא שם בחניות ליכא חזקת היתר אבל כאן איכא חזקת בדוק יעו"ש והקשה המהרש"א בדף י' בד"ה ספק על א"כ קשה למה אמרי' בגמ' בב' בתים דדוקא יען שביטל דלא נשאר אלא בדיקה דרבנן וקשה הא יש שם חזקת בדוק וצע"ג וראיתי בצל"ח שהשיג עליו בזה דכמו שחדשו תוס' בנדה דף ב' שהגם שאיתרע חזקת טהרה בסוטה עכ"פ אינה ודאי טמאה ומדהחזיקה התורה לודאי טמאה נשמע דספק טמאה ברה"י טמא א"כ ה"ה כאן בב' בתים מה לי שאמרי' שהבית בדוק נעשה ספק בדוק או שנימא שבית ספק בדוק נעשה ודאי חמץ אבל בבית אחד וספק אם העכבר הכניסה חמץ או מצה שם שפיר כתבו תוס' דיש חזקת בדוק יעו"ש והוא דבר נאה לשמוע לכאורה

אמנם כד דייקת לא נ"ל ואבאר הדבר בעזה"י דהנה כיון דגילתה התורה דס' סוט' מותר דהא ברה"ר דכבר איתרע חזקת טהרה שלה אעפ"כ נשארת מותרת וע"כ אי לא היתה ספק ברה"י אסור לא תוכל התורה לקרוא אותה סוטה או זונה ודאי שנאמר והיא נטמא' וע"כ דתור' גילתה דספק ברה"י טמא אפילו כנגד חזקת טהרה דאל"כ איך קראה התורה טמאה הלא היא רק ספק טמאה דהא מעיקרא הי' לה חזקת טהרה והגם שאיתרע חזקתה עכ"פ ההיפך ליכא שהיא ודאי נטמאה וע"כ דס' הוי כודאי אפי' נגד חזקה אבל כאן בבדיקה דחיוב בדיקה לא נתוקן אלא לבדוק לחפש אחר חמץ אשר לא נודע והוא עיקר בדיקת חמץ אבל על חמץ ידוע לא שייך מצות בדיק' כי מה יבדוק אלא יש עליו מצות ביעור חמץ ואפי' אם נאמר כיון דעכ"פ לא נודע המקום אשר מונח שם הככר חמץ יש על חיפוש הנ"ל שם מצות בדיקה נמצא שהוי הבדיקה ג"כ על ספק שיש ספק באיזה מקום מונח החמץ והוי בכלל דבדיק' תקנו חכמי' על הספק והא ראי' דאפי' אם לא מצא כלל חמץ ג"כ עשה מצוה עיי' סי' תל"ד ותל"ג נמצא מה שכתבו התוס' חזקת בדוק הכוונה כי יש חיוב על הבית להיות נבדק מחמץ שהבדיקה והחיפוש הוא מצוה בפני עצמו בין שמצא חמץ ובין שלא מלא הכל שוה בכל אופן קיים מצות בדיקה וכיון שאין הבדל לענין המצו' של בדיקה בין אם יש בודאי חמץ בבית או ספק חמץ ובין אם מצא חמץ או לא מצא הכל שוה א"כ אין הבדל בין בית שהוא ספק בדוק או בודאי אינו בדוק והבן אבל בסוטה דמטהר התירה ספק ברה"ר וע"כ דספק כשר וטהור וא"כ אי הוא ברה"י רק ספק יהי' מותר דספק סוטה מותרת רק התורה אסרה בודאי וקרא אותה ונסתרה והיא נטמאה דתורה מחשב אותה כודאי טמאה וא"כ שפיר כתב התוס' הגם דאיתרע חזקת טהרה אבל לא הוי ודאי טמאה והתור' קראה טמאה וע"כ אפי' נגד חזקה דבסוטה יש הבדל דספק סוטה מותר' ובודאי נטמאה היא אסורה

ובזה נדחה מה שחידש הצל"ח לקמן בסוגי' דלא שייך כלל חזקת בדוק דכמו דיש לבית חזק' שלא הי' בו מחמץ של הצבורים ה"ה יש חזקה שלא הי' בו מן המצה של הצבורי' וממנ"פ איתרע חזקה מן הבית ועוד חידש דאוקומי הככר על חזקתו שעדיין הוא בעולם ואז אפי' בככר קטן חיישי' דלא כתוס' ועוד חידש דמיד איתרע כיון שנכנס עכ"פ העכבר בחתיכת לחם וכן הרעיש הפנ"י מאי מהני חזקת הבית הלא בגוף הככר אין כאן חזקה ואז בשעה שראינו העכבר ולחם בפיו אמרי' ספק דאוריי' לחומרא ואיך נוכל להקל אח"כ מכח חזקת בדוק של הבית יעו"ש שהאריך מאוד וכדומה אשר העיר שם

ולפמ"ש לק"מ בעזה"י דנ"ל דכל זמן שאנו רואי' הככר בפי העכבר אז לא נאבד מן הבית חזקת בדוק שלא צריך עוד בדיקה לקיים מצות בדיקה כי החמץ אשר אנו רואי' ויודעי' לא צריך בדיקה אלא ביעור מן העולם רק משעה שנתעלם מן העין שליכא לפנינו נולד הספק אולי הוא חמץ ונתפזר בבית וצריך לבדוק הבית מחדש ואז שחל הספק על הבית אמרי' אוקומי אחזקה ודוק

ומה שחקר הצל"ח דנימא אוקי החתיכ' על חזקתה שעדיי' קיימת במכ"ת לא נכנסו דבריו באזני הא הככר בפי העכבר מסתמא נטלה לאכלו ולא לשמור הככר בשלומא אם אנו דנין אם הפירות קיימות שלא נרקבו לענין מעשר שיוכל להפריש עליהם בחזק' קייומן הוא נכון דמהכ"ת נימא נרקבו או נאבדו אבל הככר בפי עכבר ואנן נאמר שנוקי' אחזקתו הכי אין עומד הככר לאכול הלא בחולדה שגררה חמץ אמרי' שהוא קרוב לודאי שאכלה עיי' בתוס' דף ט' מכ"ש שראינו הככר בפי העכבר והבן

ואיידי דאיירי אזכיר לתרץ מה שהרעיש הפנ"י על קו' התוס' שהקשה הא ספיקא דרבנן לקולא הא יש כלל היכא דאיכא לברורי מבררי' כמו בסי' א' וסי' ח"י ואפי' בספק טומאה ברה"ר אמרי' הא איכא מיא זיל טבול עיי' ע"ז דף ל"ז ובר"ש וא"כ למה לא יבדוק כאן וצע"ג

ונ"ל ליישב בעזה"י דלא אמרי' צריך לברר רק כגון התם דכל השחיטה פועל על הבשר שיהי' מותר לאכול והבשר עדיין בעולם וצריך לברר אם הוא בשר היתר או בשר איסור או בציצית בא"ח סי' ח' דצריך לברר אם מותר ללבוש בגד של ד' כנפות וכן בטהרות צריך לברר אי מותר לו לעסוק בטהרות יען דאנו רוצי' לעשות מעשה על סמך חזקה או רוב או לאכול הבשר או ללבוש בגד או לעשות בטהרות אבל כאן דכבר הבית בדוק שעשינו מצות בדיקה ועכשיו נולד ספק אם לא חל עליו עוד הפעם מצוה הנ"ל ואנו אומרי' ספק דרבנן להקל או אוקומי אחזקת בדוק ולא צריך לעשות מעשה בדיקה רק יהי' שב ואל תעשה דהא לא נשאר דבר אשר רוצה לעשות מעשה על סמך החזקה הקודמת אז בודאי לא צריך לברורי והבן ולא קשה מסי' תל"ז דצריך לשאול אם המשכיר בעיר אם בדק חמץ לק"מ דשם הי' בחזקת חמץ רק שבא חזקה אחרת שחזקתו שבדק המשכיר אז צריך לברר אם המשכיר פעל זאת שבדק כנגד חזקת הבית אבל כאן דבדק פעם אחד וכל הספק אי לא בא חיוב מחדש ע"י הכנסת חמץ מהכ"ת ניחוש לזה שיבדק מחדש והבן

ומצאתי אחר שנים רבות און לי בפנ"י בברכות דף י"ב הגם דספיקא דאוריי' לחומרא היינו אם אנו רוצי' לעשות מעשה על צד הקולא אז אמרי' מספק לא יעשה אדם מעשה אבל בספק ברכות דאם לא יברך הוי שב ואל תעשה אז השכל מסתבר דספק דאוריי' לקולא שיהי' שב ואל תעשה ולא יברך מספק אבל בודאי יש רשות לברך על הספק יעו"ש ומכ"ש שנכונים דברי שלא אמרי' היכי דאפשר לברורי אלא יהי' שב ואל תעשה ולא צריך לבדוק מספק מחדש ודוק

סימן ס"א תוס' נדה דף ס' ד"ה תולה בשומרת יום כנגד יום וז"ל מספקא לי' להר"י אם טמא קל כגון סופרת מקצת או הכל ולא טבלה תול' בלא סופר' כלל בין בנדה ובין בטמא מת ושבילי דשמעתין לא איירי אלא בטהור וטמא עכ"ל ובמ"ל בה' איסורי ביאה פ"ט הל' כ"ט בד"ה ודע כ' וז"ל ודע שהתוס' בד"ה תולה כתבו דמספקא לי' לר"י אם טמא קל כגון סופרת מקצת או הכל