מחנה חיים חלק א רז

עוד להתירה לינשא על פיו וצ"ע ולפמ"ש מדויק שצריכה הוראתם ונקרא יחיד שעשה בהוראת ב"ד ודו"ק

(ג) ראיתי ברי"ף שכ' אם ע"א אומר קברתיו אז נאמן וה"ה ב' עדים דוקא דאמרו וקברתיו אבל אי לא אמרו קברנוהו אפי' שנים אינם נאמני' יעו"ש ורז"ה ורמב"ן השיגו הלא ב' עדים נאמני' בכה"ת ומהכ"ת שנחוש על דאמרו בדדמי הכי צריכי' חכמי' להיות כנגד דין תורה יעויין שם באריכות

ונ"ל לחדש דבר דעיי' בהאשה רבה אם נישאת עפ"י עדי' ובעלה בא חייבת בקרבן אבל אם התירוה ב"ד עפ"י ב' עדים פטורה מקרבן יעו"ש במשנה והנה פשיטא אם ב' עדים אמרו מת בעלה שהיא מותרת לינשא ולא חיישי' על בדדמי לאמור לה שלא תוכל לסמוך על ב' עדים דהא על פי שנים עדים יקום דבר כתיב אבל אם היא מבקשת שב"ד יקבלו העדות ויתירו לה לינשא אז הב"ד לא יתירו שיש לחוש אולי אמרו בדדמי ולא נוכל אנו ליתן לה היתר מחמת כח ב"ד דאין בשכלינו ראי' שהוא אמת רק זאת דהמה עדים והלא זאת גם היא ידעה מה יתן ומה יוסיף כאן כח ב"ד כיון דמצד שכלם יש חשש בדדמי רק שיש כאן עדים ולכן הב"ד אומרי' לה הלא אתה תוכל לסמוך על עדים כאות נפשך רק אנו אין נותני' לך היתר ודו"ק וראי' ברורה דרי"ף כ' וז"ל ואי לא קמסהדי הכי אפי' תרי סהדי לא קסמכינהו עלייהו עכ"ל והוא פלא למה לא כתב אפי' תרי סהדי אינם נאמני' כמו שכ' למעלה בע"א דנאמן ולפמ"ש ברור כשמש הא ודאי דהם נאמני' והאשה תוכל לסמוך על דבריהם רק אנן ב"ד לא סומכי' להגיד לה שתינשא יען שאנו ידענו היתר מכח עדים משום דלב"ד יש לחוש שאומרי' בדדמי כנלע"ד ברור כשמש בעזה"י ובזה נדחה ראית רמב"ן מירושלמי דשם כתיב רק זאת דעדים נאמני' אבל לא שיסמוך הב"ד ולהוצי' מכח ב"ד פסק אם כפי שכלם יש חשש שאומרי' בדדמי רק שמחויבי' לסמוך על עדי' אשר גם האשה יודעת זאת שתורה האמינה לב' עדים ודו"ק

ואוסיף הסבר הלא הרמב"ם בה' יסה"ת הסביר דנאמו' עדים מכח חזקת כשרות יעו"ש ועתה אם העדי' יאמרו שקר אשר ידעו מזה שמכזיבי' ומתעי' הב"ד ע"ז יש חזקת כשרו' אבל כאן כפי דמיונם מאמיני' שהוא מת ואינם מכזיבי' ואינם מתעי' לב"ד אז על זה ליכא חזקת כשרות כמו שלמדו לנשים לקרוע בגדים לבא לפני ר"י יען שרבנן סברו שגם בלא זה נאמנת ועיי' ש"ך סי' קי"ט ופר"ח בא"ח ודו"ק רק האשה תוכל להאמין לעדים שאין לבה נוקפה שאמת בפי עדים מכח דיבורם ואם יש לעדי' דבר שאומרי' בדדמי אז ג"כ אין לבה נקפה שגם היא מחשבת כמו העדי' וע' רמב"ן במלחמות בסוגי' אבל הב"ד לבם נוקפם אולי יש בדדמי ואעפ"כ אין היתר לאשה ולכן לא יסמכו להורות מפסק שלהם היתר לאשה ודו"ק וכן הוא נכון בעצה שע"י כן שב"ד לא יפסוק הפסק רק היא מעצמה תוכל לסמוך עליהם תהי' דייקת טפי לדרוש ולחקור בעולם אבל אם הב"ד יפסקו על פיהם אז בודאי לא תידוק עוד ודוק והגם שרי"ף לא כתב רק מה שנ"מ בזה"ז ושם ליכא נ"מ רק לקרבן זה לק"מ דעכ"פ הדין כן שב"ד לא יתנו פסק על מנה שלא יבינו בשכלם שאמת אתם עפ"י העדות ודוק

(ד) האשה שהלכה היא ובעלה למדה"י שלום בינה לבינו ושלום בעולם באה ואמרה מת בעלי תנשא מות בעלי תתיבם פלא בעיני למה לא נקט בעל שהלך עם אשתו למדה"י שלום בינו לבינה ושלום בעולם ובאה ואמרה מת בעלי שלא נקנו כאן שלום בינה לבינו כי העיקר אם מבעל הלך השלום שהוא לא יתחרחר ריב עמה שעי"ז לבה חלוק ממנו ותשקר בעבור שנאה וכך ראוי ברישא שהלך בעל עם אשתו והי' קיצור לשון אבל יען שרבינו קדוש נקט האשה שהלכה צריך לכפול היא ובעלה וצע"ג ועוד יש לדקדק דראוי לקצר בלשון ולכתוב האשה שהלכה עם בעלה למדה"י או ינקוט אשה ובעלה שהלכו למדה"י אבל האשה שהלכה היא ובעלה הוא משונה בלשון וצע"ג

ונ"ל לחדש דבר לא מבעי' אם הבעל הי' המתחיל בדבר לילך למדה"י והיא הלכה בע"כ עמו או שהי' הוא המתחיל בהליכה והיא ג"כ היתה ורוצית בנסיעה אז בודאי אם שלום בעולם שנאמנת אם אמרה בחזרתה מת בעלי דהלא אין לנו הוכחה שהיא רוצית לילך למקום אחר למען לבוא ברוב ימי' בחזרה ולאמר מת בעלי אלא אפי' אם היא התחילה לילך למדה"י והבעל הלך אחרי' או בע"כ או למלאו' רצונה בזה הי' הס"ד כאן צריך בירור שמת דאולי פעלה כל זאת שילך למדה"י כדי שתוכל לבוא בחזרה ולומר שמת בעלה קמ"ל כיון דאין לנו ידיעה שיש קטטה בינו לבינה נאמנת לומר מת בעלי ועיי' בגמ' שלום בינו לבינה לאו דוקא הוא קתני רק בעבור הסיפא ולא מפרש דבאופן הזה צריך לדעת שיש שלום בינו לבינה נשמע שגם בסתם אמרי' שיש שלום ביניהם אפי' בכה"ג נאמנת ולכן נקט רבינו קדוש האשה שהלכה היא היתה המתחיל בהליכה ואח"כ כפל שלא נעשה קטטה עי"ז היא ובעלה בלב אחד הלכו למדה"י זה נקרא שלום בינו לבינה ונאמנת לומר מת בעלי כנלע"ד ודמות ראי' מרות דכתיב [וילך האיש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו] ילקוט שם וז"ל אלימלך מגדולי הדור הי' וממפרנסי דור כיון שבאו שני רעבון אמר עכשיו יהיו כל ישראל מסובין בקופתן על פתחי מה עשה עמד וברח מפניהם דהא גרמא לי' דכתיב וילך איש מבית לחם] ואח"כ שם וז"ל [אמר ר' פנחס באותו שעה הקב"ה דן את העולם וב"ד של מעלה עומדין והקדוש ב"ה מסתירו שנאמר וילך איש עמדה מדה"ד והזכירו שנאמר ושם האיש אלימלך ומיד נגזר עליו ועל בניו מה כתיב בתרי' וימת אלימלך] שם [ושם האיש אלימלך ושם שני בניו מה צריך הכתוב להכריז עליו ועל אשתו ועל בניו לפי שלא היו מעכבי' זה את זה מצרות עין שהיתה בכולן בזמן שהאיש רוצה ואשה ובני' אינם רוצי' או איפכא הגזירה מסתלקת אבל בזמן שאין אחד מעכב על חבירו הגזירה חלה עלי' עכ"ל] מבואר שאלימלך הי' המתחיל וכתיב מתחילה וילך איש ויען שגם ה"א נתרצית לעצתו כתיב אח"כ הוא ואשתו ושני בניו יען שהסכימו בעצתו וע"ז רמז במשנתינו כיון שבעל הסכים לעצתה נחשב לשלום בינו לבינה ונאמנת כנלע"ד בעז"ה לנכון והן אמת דבגמ' מבואר דהך קטטה הוי הפי' שפעם אחת היתה מעיזה לומר גרשתני ועדים אומרי' כנגדה יעו"ש משמע אבל שאר קטטות אינם נקראי' שנאה לחשוד אותה למשקרת או לטועה בדמיון שלה ואפי' באופן אם היא התחילה לילך למדה"י ודוק אבל יש לי בזה אריכות דברים ולא באתי רק לעורר שיהי' לך לשעשע עד היום המוגבל בעזה"י

(ה) בדף קט"ו רש"י בד"ה דאי בעי שהקשה ממשנה דע"כ מתני' באמרה מת במלחמה דאי מת על מטתו אפי' מלחמה בעולם נאמנת יעו"ש ולכאורה פלא בעיני להבין קו' הנ"ל דנ"ל אם שלום בעולם ואמרה אשה מת בעלי נאמנת הוי הדין הגם שאשה לא תגיד שהיתה בשעת מיתה וראתה שהוא מת אלא אפי' אם היתה אז במקום אחר ובאתה בחזרה ולא תמצא עוד בעלה ושכני' אומרות שמת והמה קוברי' אותו כדרך שנמצא בעולם אופני' כזה למאות אעפ"כ נאמנת דמהכ"ת לא נאמין לה כיון שאומרת מת בעלי מאי נחוש בודאי לא תגיד זאת אם לא יודעת בנפשה שכן הוא אפי' אם שומעת שם מנשים אשר הי' שכנותי' הלא היא דייקא אבל במלחמה אם אמרה מת בעלי בודאי אינה נאמנת אא"כ אומרת שראתה מת שהיא בעצמה ראתה אותו מת על מטתו אז סומכי' עלי' אבל אם אומרת אני לא ראיתיו מת על מטתו רק הוגד לי כן שמת על מטתו