מחנה חיים חלק א רה

אלא לפ"ז הדרא החקירה לדוכתא דלמה לא מצינו שיהי' מועיל שכירות בבהמות ישראל בשבת אם בדיניהם שכירות קני' הוא מועיל בבהמת ישראל אם שילם לו השכירו' מערב שבת וצע"ג

ולא אכחד תחת לשוני דעדיין צ"ע בשאלה הנ"ל דאולי כיון דפרה כורעת לילד א"כ לא יכולה לעבוד ונתבטל השכירות דזה העיכוב בא מצד המשכיר ולא מצד השוכר דהשכיר לו פרה שלא יכולה לעבוד וא"כ בשעת לידה כבר אינה שכורה הפרה ונתקדש הולד וצע"ג אך עיי' בתוספ' פרק האומנין דף ע"ט מבואר אם שילם מיד לא יוכל לבקש השכירות בחזרה וה"ה בנידן השאלה ששילם מיד לישראל וגם לא החזיר הפרה לבעלי' שמכוון לעבוד בה אחר ימים מועטים כאשר תתחזק אז בודאי לא נפסק השכירות ועוד שקרוב לודאי שידע הגוי שהיא קרובה לילד ואין כאן ביטול המקח כנלענ"ד

המונף מכל אשר כתבתי שיש לסמוך כאן שהי' גוי מסל"ת קודם זמן איסור ויש הוכחה דלא אשתבח ביותר וגה היתה מושכרת על זמן מרובה וכבר קיבל הישראל דמי השכירות והגוי לקחה לביתו ואכלה אצלו בודאי אין הולד בכור ואין בו שום קדושה כנלע"ד להלכה בעזה"י

אחר זה זכרתי שהש"ך בח"מ סי' של"ד הביא דעת ראשוני' דגם בישראל פסקי' בכל התורה שכירות הוי כמכר ליומא רק הש"ך השיג עליהם וגם צריך ביאור לדעתם הך סוגי' דע"ז ואי"ה במק"א אבאר שיטתם עכ"פ יש לצרף דעתם להיתר נידן שאלתנו

ושישו בני מעי כי ד' העיר לי אוזן לשמוע כלמודים שמצאתי בפרמ"ג א"ח סי' רמ"ו סק"ח וז"ל והוי יודע דשכירות לקולא לא קני' אף במידי דרבנן שהרי הרב אומר כן ביו"ד קנ"א ובש"ך אות י"ז דע"ז לבית ישראל מדרבנן לתירוץ א' ואף לתי' ב' לא יחלק על זה יע"ש ברא"ש ואפ"ה ישראל ששכר מעכו"ם לא יכניס עכו"ם לתוכו ע"ז אבל לחומרא קני' ושם כ' הש"ך כתי' הב' בדיניהם שכירות קני' היינו להתיר איסור דרבנן לא איסור תורה כי הכא נ"ל עכ"ל אודה לד' בכל לבבי שזכיתי לזה לכוון לדעתו בהבנת הרא"ש אבל ניכר מזה אם מהני בדיניהם אפי' לאיסור תורה הי' מותר להשכיר בהמתו על שבת לגוי וכיון דאדמ"ו הגאון ז"ל העיד כן בשם רמב"ן בתשובה א"כ אהני לענין שבת וה"ה לבכורה ודו"ק

סימן נ"ח שאלה יהודי הדר בכפר וילדה לו אשתו בן זכר ולא נמצא מוהל בכל גבולו והלך למרחוק וביקש ממוהל שיבא ליום מועד להכניס בנו בבריתו של אברהם אבינו ובתוך היונים שמע היהודי הנ"ל כי בע"ח שלו נפל בחובותיו וכל הקודם זכה הוצרך לעזוב ביתו ומרוב דאגות שכח לצוות על המצוה וכאשר בא יום ח' בחצות היום כבר הצליח כי איש נאמן ערב בעד מעותיו ויש להשיג עוד ע"י הוצאות ממון רב אם ישלם עגלה עב"ד להשיג לבית המוהל ולבא קודם ערב לביתו לקיים המצוה קודם לילה ושאל אם יכול לסמוך על הבטחת המוהל או אם צריך לפזר ממון לקיים מ"ע של ביום השמיני ימול ע"כ השאלה

תשובה לכאורה כיון דחזקה שליח עושה שליחותו הוא רק לחומרא ולא לקולא והסביר בש"מ בנזיר דף י"ב דהוי ספק עושה ספק אינו עושה ולכך בדאוריי' ספק דאוריי' לחומרא ובדרבנן ספק דרבנן לקולא יעו"ש ומ"ע של מילה ביום השמיני הוי דאוריית' ודוחה שבת דכתיב ביום השמיני ימול א"כ לא סמכי' על חזקת שע"ש וצריך לפזר האב כמו על כל מ"ע עיי' בא"ח סי' תרנ"ו ובש"ך יו"ד סי' קנ"ז לבא לביתו לראות אם נתקיים ואם לא נתקיים למול לערב קודם הלילה ופשוט

אמנם נ"ל לחדש דבר כפי מה שבארתי בתשובה אחרת לבאר שיטת הש"ך בח"מ סימן צ"א דחנוני לוקח מבעה"ב משום חזקה שע"ש והקשה בתומי' אם באיסור דאוריי' לא סמכי' על חזקה שע"ש מכ"ש להוציא ממון וצע"ג ותרצתי דחזקת חנוני שהוי שליח לבעה"ב לפרוע לפועליו הוי כחזקת אומן לא מרע אומנתו וכמו חזקת סופר שכותב ס"ת לשמו כן הוא חזקת חנוני אשר דרכו בכך להקיף וזה אומנתו הוא בודאי עושה שליחותו אבל אדם מעלמא אשר אין דרכו להיות שליח רק שנתרצה בפעם הזה לעשות שם הוי ספק עושה אבל חנוני ודאי עושה והבאתי ראי' מלשון בעה"ת יעו"ש

ומעתה במוהל שהוא ירא שמים ומחזיק באומנתו זה כמה שנים אשר אחז במצוה ומשתדל להיות מן המזכה רבים באומנתו ליקח שכרו בעוה"ב הוא בודאי לא מגרע אומנתו שמבטיח לבא ולא יבא מלבד חזקת כשרות שהבטיח לאביו להיות שלוחו למול בנו הלא יחשוב בלבו אם אעזוב את הבטחתי מי יסמוך עוד עלי ליקח אותי למוהל והוא כחנוני שעושה שליחותו בודאי חוץ אם יבא לו אונס אשר רחמנא פטרו ועל זה לא חיישי' דאונס לא שכיח כנלע"ד

ולולי דמסתפינא אמרתי עוד דכאן יש בודאי חזקה שע"ש דכל הספק אשר יש לנו אם הוא חזקה דשליח עושה שליחותו הוא כמ"ש רש"י בעירובין דף ל"א ע"א בד"ה מתחת ידו ז"ל שליח דקביל עלי' מחבירו איכא למימר דמיאש ולא עביד דסבר ההוא לא סמיך עלי עכ"ל וכל זה בתחומין אפשר לו דלא ילך או יניח בעצמו או בשחיטה ובתרומה אפשר לו שלא לאכול וכן בקרבנות אפשר להם להמתין לפי ס"ד דלא ידעו שאין הב"ד מתעצלין] וכן בגט יתן בעצמו גט וכן בקידושין שיקדש בעצמו אשה וכדומה וא"כ חושב השליח גם אם לא אעשה לא יסמוך עלי ולא יבא בעה"ב המשלחו לידי עון אבל בנידן הזה שאביו הי' רוצה להיות במילת בנו ולא בקי להיות יוכל למול בעצמו הגם אם יתבטל המצוה א"כ בכל אופן צריך לעשות הדבר ע"י שליח המבטיחו לבוא ביום מועד ובבטח ידע המוהל שאבי הבן ימתין עליו כל זמן שאפשר ובנקל לא יוכל להשיג מוהל אחר וקרוב לודאי שיתבטל ממצות ביום השמיני ימול אז בודאי העון תלוי על המוהל אם לא בא מחמת פשיעה וכל ישראל בחזקת כשרות ובודאי בא ומהל כבר בשחרית

ועוד נ"ל דכבר הביא אדמ"ו ז"ל בספרו שערי תורה כלל מ"ב פרט א' בשם מחנה אפרים דסמכינן בכמה מקומות על הבטחה כגון בבן לוי בכור מעשר ולשחוט פסח דשארית ישראל לא ידברו כזב וא"כ איך חזקה שע"ש הוי ספק יעו"ש ותרצתי דכל מקומות שהביא הן הנה זכות וזכה בו אבל כל עניני חשע"ש הוי רק שליחות לתקן איסור ולא הוי זכות שזוכה בהבטחה יעו"ש וא"כ כאן שהבטיחו לזכות במצוה שלו אז בודאי שייך הן שלך יהי' הן כי גם המוהל זכה במצוה שלו ע"י דיבור רק דבר זה צריך ביאור רחובות בכמה מקומות אי זכות עשיית מצוה הוי זכות אשר מזכה לו ודו"ק

ומלבד אלה הטעמי' נ"ל דהנה בחדושי דקדקתי למה נקט הגמ' חזקה שע"ש הי' להם לומר אדם עושה הבטחתו ותרצתי דנ"ל לחדש דבר דבכל דבר דצריך שליחות שרק בתורת שליחו' מהני הדבר ואם עשה אדם בלא שליחו' לא נעשה דבר כגון בהפרשת כרי או שחיטת פסח וה"ה במעשה גט וקידושי' דבלא שליחות לא מהני וה"ה הנחת עירוב דבעי משלח בעבור הקנין לשביתתו [ומכ"ש בשחיטת חולין דלא צריך כלל כח שליחות רק להיות שלוחו שלא יהי' מזיק חיותו ויצרך לשלם לו] אז אין לשליח יתר שאת בפעולתו רק הוא כלי ביד משלחו אם הוא מצוה שיהי' למשלח המצוה ואם אינו מצוה כלל הוי רק למלאו' רצון ונחת רוח למשלחו אז יש לחקור שהשליח יחשוב מה בצע כי אעשה וימנע ואינו עושה אבל במקום שיש מצוה לשליח כמו על משלח רק שיש למשלח מצות קדימה כגון בהריגת שור הנסקל שיש