מחנה חיים חלק א רד

וראה זה מצאתי לאדמ"ו הגאון בחת"ס יו"ד סי' שי"ח בד"ה ותי' שהאריך שראה בתשובה המיוחסת לרמב"ן שביאר שדיניהם מהני לדין תורה אפי' להקל ותשובה הנ"ל הי' בהעלמת עין ממג"א יעו"ש והגם שבעיני רחש כמוני הייתי אומר שכנגד הקנין אשר מיעטה התורה אותם לא מהני כלל דיניהם רק על שאר קנינים דעשו לעצמן זה מהני מדאו' אבל נאמן הדיין הגדול אדמ"ו ז"ל שרמב"ן מתיר אפי' בכסף ומכ"ש שאני אומר בבטח בשכירות דעשה קנין תורה אשר נכון לפניו כסף ומשיכה רק דאנו דנין בישראל לא הוי שכירות דבר הנקנה א"כ כיון שהעיד הרא"ש שבדיניהם שכירות הוי קנין הוא מהני אפי' לבכורה ודו"ק

ובכל זה לא שקטה דעתי דא"כ כפי סברת רמב"ן דמהני דיניהם אפי' להקל באיסור דאוריית' וכפי עדו הרא"ש דבדיניהם שכירות הוי קנין א"כ יהי' מותר לישראל להשכיר בהמותיו לנכרי לעבוד בהם כל מלאכות ולמה לא העיר המג"א בסי' רמ"ו אם בדיניהם שכירו' קני' יהי' לשיטת המשאת בנימין מותר להשכיר בהמות ישראל בשבת לגוי והוא פלא גדול

וה' ראה בעמלי והאיר עיני בתורתו לברר דרק בשכירות בתים מהני דיניהם אפי' אם יהי' איסור דלא תביא תועבה איסור דאוריי' אבל לענין שכירות בהמות ישראל לגוי על שבת או לענין פיטור קדושת בכור אפי' אם הוי שביתת בהמה או קדושת בכור רק איסור דרבנן אעפ"כ לא מהני דיניהם ומכ"ש דאיסור שביתת בהמה בשבת או פטור בכורה הוי איסור דאוריי' בודאי לא מהני שכירות הגם דהוי קנין בדיניהם ואבאר דבר זה בעזה"י

הנה בקידושין דף מ"ז ע"ב אמרו בש"ס השואל קורדם מחבירו ביקע בו קנאה לא ביקע לא קנה ונתקשה הריטב"א הא שאלה הוי מתנה ליומא ע"מ להחזיר ואמאי לא קנה השואל במשיכה ותי' וז"ל ותירץ לי רבינו נ"י דלהכי לא מקני כלי בשאלה במשיכה משום דבשאלה לא מקני לי' גוף הכלי כלל אלא תשמיש שבו ואין התשמיש ההוא ראוי לקנות במשיכה כשם שאין אותיות נקנות במסירה לחודא לענין שיעבוד שבהם שאין משיכה קונה אלא במושך גוף הדבר הנקנה וכ"ת דהכא קנין הגוף איכא לתשמישו דומיא דנותן דקל לפירותיו וכיוצא בה דמקני בחזקת הקרקע וכן בנותן כלי לתשמישו דמשמע דנקנה במשיכה איכא למימר דאנן לא אשכחן הקנאת גוף לפירות אלא בקרקע העושה פירות שפירות יוצאי' מגופו ומש"ה מהני להו קנין גוף הקרקע וכנותן בית לדירה מכיון דקרקע עולם וחזי לפירות ממש חזי לאקנויי לדירתו אבל בנותן כלי לתשמישו שאין התשמיש דבר יוצא מגופו לא שמענו שיהי' נקנה במשיכה ולא בקנין בשום מקום ואפי' את"ל דנותן כלי לפירו' ותשמיש קונה במשיכה התם גופא ממש מקני לפירותיו לאותו זמן ואין מקבל המתנה חייב באונסי' מן הסתם תוך הזמן ההוא אא"כ מתחייב בכך דהוי בחיובא אחרינא ואפי' בנותן ע"מ כן חיובא הוא דרמי נותן אמקבל אבל גופא אקני לי' מה שא"כ בשואל דלא מקני לי' גופא דהא נתחייב בסתמא באונסי' ואלו הוי קני לי' היכי מתחייב סתמא באונסי ממונו אלא ודאי דלא קני גופא ואפי' פטרו משאיל מן האונסי' פטורא אחרינא הוא אבל גופא לא מקני לי' בשום שאלה ולפיכך אינו נקנה במשיכה ובהגבהה והא דמקני בביקוע לאו דינא הוא אלא תקנתא דרבנן שתקנו כן כדי שיהי' קיום לדבריהם שלא יחזור בו בחצי מלאכתו של זה ויפסיד פעולתו עכ"ל הזהב היוצא מדבריו דבנותן בית ודירה דיש שם קרקע עולם הראוי לפירות שייך בו הקנאת הגוף שיהי' פועל בו קנין כמו דקל לפירותיו יען שפירות יוצאי' מגופו אבל בנותן כלי לתשמישו שאין התשמיש יוצא מגופו אז לא שייך בו משיכה שמורה קנין הגוף ובהנאת תשמיש לא שייך בו משיכה יען דלא מקני לי' גוף הדבר וא"כ בשלומא בבית דשייך בו הקנאת גוף הדבר כמו דקל לפירותיו רק דשכירו' לא קני' יען דיוכל המשכיר לחזור בו אם יצטרך הבית אז שפיר חידש הרא"ש דבדיניהם לא יוכל להוציאו וגוף הבית לשכירות הוי כמו מכר לזמן אבל בבהמה דאין הנאת תשמיש יוצא מגופה ולא שייך בו שכירות קנין גוף הדבר אז גם הרא"ש מודה דלא מהני בו דיניהם דעכ"פ אין שייך בו קנין יען דאין הנאת תשמיש יוצא מגופה וממילא בין בשביתת בהמה או לענין בכור לא מהני שכירות מה שהוי מכירה בדיניהם דדין שלהם לא יוכל לפעול דבר אם החפץ אינו בר קנין ודוק

אך א"כ נפלא בעיני איך סבר הגמ' בפשטות בע"ז שאלה קני' אגרא קני' עד דהוכיחו מכהן ששכר פרה מישראל וקשה איך ס"ד דשאלה ושכירו' יהי' קנין לענין איסור שביתת בהמתו הלא אין התשמיש יוצא מגופה וגם דלא מחויב באונסין ואם הוי מכירה ליומא איך חייב באונס ממונו כהוכחת הריטב"א וצע"ג לכאורה

אמנם כראה דריטב"א חידש סברתו על קנין משיכה דלא מהני בשאלה ושכירות דמשיכה מורה על הוצאת החפץ מרשות לרשות ואם גוף החפץ לא נותן לו אלא להנאת תשמיש שחוץ ממנו א"כ איך יוכל להמשך הנאתו אבל בודאי בקנין כסף יוכל לקנות חפץ אפי' להנאת תשמיש דהלא אינו עושה קנין בגוף החפץ להיות מורה שהחפץ נכנס ברשותו אלא בתורת כסף קנינו קונה הדבר ואז אם שוכר בכסף יוכל להיות שקונה בשכירות הבהמה אפי' לענין איסור שבת רק דממתני' דפרה שנשכר מכהן לישראל או בהיפך דקתני בכל אופן לא יאכילנה כרשיני תרומה מוכח דשכירות לא הוי קנין ודו"ק

ודע דעלה בדעתי קו' אחת דלמה צריך לגמ' לומר השתא דאמרת שכירות לא קני' ת"ל אפי' אם שכירות קני' זה דוקא אם נתן מעות אבל במשיכה כא קונה לפי סברת הריטב"א וא"כ איכא למיגזר דילמא ישכיר לו ולא יתן הגוי מיד השכירות ואז לא קנה הגוי וצ"ע

ונ"ל יען דהא אנן רוצי' למיגזר מכירה אטו שכירות ואז יש רק לחוש שישכור באופן שמוכר וא"כ אי אמרינן בעכו"ם מעות קונה בודאי לא יתיר לעצמו לשכור רק כמו שמוכר דאז יש מקום שיטעה מה לי מכר עולם או מכר לזמן וה"ה שאלה דהוי כמתנה לזמן דהא אם יאנס צריך לשלם לו כקו' הריטב"א דשאלה הוי כמתנה לזמן אבל ליחוש שישכיר לגוי בלא מעות הלא אם נחוש לזה נחוש מיד שימכור בלא מעות דג"כ לא הוי קנין וע"כ אי בגוי כסף קונה לא חיישי' שימכור ישראל בהמתו בלא מעות דהלא יודע במה קונה גוי מישראל וה"ה דליכא למיחש שישכיר לו בהמתו בלי שיקבל מעות ועיי' בש"ך יו"ד סי' ש"ך ודו"ק

ולולי דמסתפינא אמרתי לחדש דבר הא דחידש הריטב"א דלא מהני משיכה בשאלה חוץ בקרקע דראוי לפירו' זה דוקא בקנין משיכה ד' אמות דחידשה התורה שמושך ד' אמות ברה"ר הגם דלא מכניס לביתו רק שמורה שיצא החפץ מרשות הקודם אז נכון סברת ריטב"א דבשאלה לא מהני משיכה כזה דהא הגוף לא הקנה לו אבל אם מכניס החפץ לביתו כמו שכל אדם עושה בשלו אז משיכה לביתו מהני גם בשאלה ושכירות כמו שהסביר אדמ"ו הגאון בחת"ס יו"ד סי' ש"י ושט"ז דזה הקנין מהני אפי' אם אין משיכה קונה בנכרי דזה הי' הקנין מעולם גם קודם מתן תורה שמורה הקנין בגוף הדבר שהוא מכניס החפץ ברשותו יעו"ש כי מתוקי' וערבי' בטעם כעיקר דאוריי' דפח"ח והגם ששם עכ"פ אין גרעון בגוף החפץ אבל כאן יש גרעון שלא קונה הלוקח רק לתשמיש בכל זאת מסתבר מה שמכניס לבית ממש הוי קנין אפי' לשכירות ושם חקר בקע בו קנאו אפי' לא הכניס לבית כנלע"ד: